שבעה חודשים אחרי חשיפת ynet על ההחלטה מעוררת המחלוקת של צה"ל לבחון את המשך שירות המילואים של לוחמים שהוכרו כפוסט-טראומטיים, ואחרי שהוחלט כבר להקפיא את ההליך, כעת מתברר כי במהלך מבצע שאגת הארי הוא חודש פעם נוספת.
על פי ההחלטה המקורית שהתקבלה ביולי, צה"ל חייב מילואימניקים שהוכרו על ידי משרד הביטחון כבעלי מעל ל-30% נכות נפשית להיפגש עם קב"ן שיקבע האם כשירים להמשך שירות מילואים.
מה שקומם לא מעט מהמילואימניקים הוא ההליך שבו נתוני הבריאות הנפשית שלהם הועברו מאגף השיקום לאגף כוח אדם של צה"ל. בצבא טענו כי הדבר נובע מכך שישנם מילואימניקים שלא הצהירו על מצבם בפני היחידות שבהן שירתו, בניגוד לפקודות מטכ"ל. ל-ynet נודע כי למרות שההליך הוקפא זמנית, הוא חודש עם פרוץ המלחמה באיראן ומשרתי מילואים ביחידות שונות נשלחו לביתם ונדרשו לבירורים.
אורן (שם בדוי), לוחם מילואים ביחידה מובחרת מזה 20 שנה, מוכר עם 60% נכות, מתוכם 40% נכות נפשית. מיד עם פרוץ מבצע שאגת הארי, הוא הוקפץ לשירות מילואים, אך יממה לאחר שהתייצב התבשר כי הוחלט להקפיא אותו משירות. "אנחנו מרגישים מרומים, התייצבתי פה עם החברים שלי בתחושת שליחות אמיתית - וככה בוחרים להתנהל איתנו? מה החיפזון? למה לא אמרתם לנו לפני?", שיתף בתחושותיו הקשות.
אורן חושש כי ההליך הנוכחי עלול ליצור תופעה מסוכנת שבה לוחמים יפסיקו את הטיפול הנפשי מתוך חשש שפרטיו יועברו לצה"ל. "אני מכיר חבר'ה שנפצעו ב-7/10 שעצרו את הטיפולים הנפשיים כי ראו שהדיחו אותנו ממילואים, הם רוצים לשרת ולהמשיך לטפל בעצמם", הוא אמר.
"כשהתחלנו לבדוק גילינו שהפרטים האישיים שלנו עברו מאגף השיקום לאגף כוח אדם", הוסיף אורן, "רשימות עם כל הפרטים הכי אישיים שלנו עברו באקסל כולל אחוזי נכות נפשית. דרשו שאחתום על ויתור סודיות, אקבע פגישה עם קב״ן ואעביר כמויות של מסמכים וטפסים ברמת חטטנות של ועדה רפואית״.
כמתמודד נפש, אורן משתף שהשירות הצבאי מהווה עוגן עבורו וכי הקפאתו ערערה אותו והעלתה חשש גם לפגיעה במעטפת הטיפולית שלו. "הפחד שלי הוא שאצהיר בפני המפקדים שאני כשיר כי אני רוצה לשרת, אבל צה"ל יעביר את הנתונים לאגף השיקום ושם עלולים לפגוע באחוזי הנכות שלי", הוא מסביר, "אין שום הבנה למורכבות של הסיטואציה - אנחנו מתמודדים עם פוסט טראומה, ונדרשים להכרה וטיפול , ובמקביל אנחנו חיוניים ורוצים להמשיך לתרום למערכת. מבחינת צה״ל ואגף השיקום, זו סתירה. הם לא מסתכלים עלינו בתור פרט, מבחינתם ההחלטות הן שחור או לבן״.
הטענות של משרתי המילואים אינן לגבי עצם ההכרה במצבם הנפשי, שכן זו חשובה למניעת מצבי קיצון כמו אובדנות. מה שמפריע למשרתים הוא האופן שבו נעשה ההליך. לטענתו של אורן, אפשר להסתפק בחתימה על טופס התנדבות כנכה צה"ל אישור של מפקד שמלווה אותו, חוות דעת של גורם מקצועי מטפל והצהרה על פיה אין חשש לאובדנות.
אורן חושש כי ההליך הנוכחי עלול ליצור תופעה מסוכנת שבה לוחמים יפסיקו את הטיפול הנפשי מתוך חשש שפרטיו יועברו לצה"ל. "אני מכיר חבר'ה שנפצעו ב-7/10 שעצרו את הטיפולים הנפשיים כי ראו שהדיחו אותנו ממילואים, הם רוצים לשרת ולהמשיך לטפל בעצמם", הוא אמר.
נספח שנשלח לקב"נים ביחידות והגיע לידי ynet, חושף את התסמינים שהוא נדרש לבדוק עבור איש מילואים עם נכות נפשית כמו עדויות לסיכון אובדני או מסוכנות לזולת; תסמינים דיסוציאטיביים חמורים פעילים; פגיעה תפקודית המונעת מהמשרת לבצע את תפקידו. עוד מפורטים תנאי המועמדים להחרגה הכוללים אבחון של היעדר מרכיב סיכון (לרבות שימוש בסמים, תוקפנות או אלימות ונהיגה לא זהירה); תפקוד מלא גם בשירות צבאי; תפקוד טוב כולל יכולת לוויסות רגשי, יחסים בין-אישיים תקינים.
עוד התבקש הקב"ן לדרוש מהמשרת מסמכים רבים ביניהם עותק פרוטוקול מלא של הוועדה במשרד הביטחון שקבעה עבורו את אחוזי הנכות; מכתב אישי המתאר את השתלשלות ההפרעה, כולל זמן התחלה, טיפולים שבוצעו, התייחסות לאירועי קצה או מסוכנות, תפקוד, ואת הנסיבות בגינן הוכר כנכה; מכתב סיכום מרופא המשפחה הכולל התייחסות לאבחנות קבועות בתחום בריאות הנפש, תרופות קבועות, אשפוזי עבר ואירועים חריגים נוספים; מכתב נחיצות וחוות דעת מפקד; מסמכים נוספים המעידים על רמת התפקוד באזרחות של המשרת; חוות דעת של אנשי המקצוע המטפלים בתחום בריאות הנפש הכוללת את מועד האבחון, גוף מטפל, פירוט טיפול תרופתי, תסמינים שהובילו לאבחנה, תסמינים דיסוציאטיביים והתייחסות לאובדנות/מסוכנות בעבר ובהווה.
"המילואים נותנים לי נחמה"
אור (שם בדוי) המשרת כלוחם מילואים בחטיבה 5, הוכר בדצמבר 2025 כסובל מפוסט טראומה ונקבעו לו 40% נכות. "עצם הידיעה שהצבא זורק אותנו החוצה, היא מקוממת ברמה הרעיונית. שלחת חבר'ה צעירים, מבוגרים, אנשים בריאים. הכרת בהם שנפצעו ו'נפגמו' בזמן השירות, ופשוט החלטת לזרוק אותם? השתמשו וזרקו, זו התחושה. הנכים נשארים לבד מול המערכת המפלצתית", הוא שיתף בתחושותיו.
מיד עם ההכרה בו כפוסט-טראומתי, אור עדכן את קב״ן החטיבה בה הוא משרת וביקש לשנות שיבוץ לתומך לחימה בפלגת האספקה של הגדוד. אחרי הסבב האחרון אליו התייצב לאחרונה, סיפר: ״עם כל הקושי - אני מרגיש שהמילואים נותנים לי נחמה ועוזרים לי. אני מכיר לא מעט פוסט-טראומתיים שנשארו לוחמים, ביניהם גם מפקדי פלוגות. עבור רבים מאיתנו, תחושת השייכות, לעלות על מדים - זה מה שגורם לנו לקום בבוקר, לצאת מהבית. לא כל מי שמתמודד עם פוסט-טראומה הוא מסוכן".
לטענת אור במקרים מסוימים מספיקה ערנות של המפקדים הישירים וגורמי בריאות הנפש ביחידות ואין צורך בכל ההליך, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו. "ראוי קודם כל לעדכן את המשרת על עצם הפרת החיסיון הרפואי שלו", הוא אומר, "דברו איתנו כמו שצריך, אפשר לנו לערער, תהיו איתנו בתקשורת. זו הזכות הבסיסית שלנו כאזרחים משרתי מילואים".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה״ל מחויב ואחראי לבריאותם וכשירותם של משרתי המילואים. מתוקף מחויבות זו, הועברה בציר מפקדים, אינדיקציה עבור אותם משרתים שצוינו לעיל. סימון זה אינו כולל מידע רפואי אישי, פירוט בדבר סוג הנכות או כל מידע רפואי אחר. המידע הרפואי נותר בידי הגורמים הרפואיים והמוסמכים בלבד. מטרת העברת סימון זה הינה לוודא שירות בטוח ומותאם לאותם משרתים וזיהוי מוקדם ככל שנדרש למקרים חריגים.
"יובהר כי מהלך זה חל על משרתים אשר נמצאים בשירות פעיל מתוקף המבצע הנוכחי. אם משרת מעוניין לערער על ההחלטה אשר התקבלה בעניינו, עומדת בפניו האפשרות בהצגת מסמכים תומכים"
מאגף השיקום נמסר בתגובה: "אגף השיקום במשרד הביטחון מעביר מידע אודות נכי צה״ל לאגף כוח אדם וחיל הרפואה בצה״ל לפי בקשה מצדו ובהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות התשמ״א -1981".
