המשורר האנגלי ג׳ון דאן אמר כבר במאה ה-17 כי "אף אדם איננו אי", והצביע בכך על נחיצותם של קהילה וקשרים בין אישיים עבור בני אדם. אף איש אינו יכול לספק את צרכי עצמו ובני האדם חייבים להישען ולהיסמך האחד על השני. אם הדבר נכון לגבי בני אדם בודדים הוא נכון שבעתיים לגבי אומות מודרניות. הקבוצות היחידות בתולדות האנושות שסיפקו באופן מלא את צרכי עצמן, ולכן חיו בעוני מוחלט, היו נוודים-לקטים שחיו בקהילות קטנות וטרום חקלאיות.
אולם המעבר לחקלאות ולציוויליזציות מורכבות הביא לכך שאף מדינה לא תוכל להיות "אי" מבודד שאינו זקוק לעולם החיצוני, אלא תהיה חייבת להיסמך על מסחר רחב היקף כדי לקיים את עצמה. החלום האוטרקי של משק סגור, ואפילו באופן חלקי, אותו תיאר ראש הממשלה בכנס במשרד האוצר הוא בלתי מציאותי, מפחיד ומסוכן מאין כמותו.
חוסר יכולתן של ערים ומדינות להתקיים כמשק סגור היה נכון לכל חברה היסטורית, מאימפריות ענק כמו רומא בעת העתיקה, ועד לערי מדינה כמו ונציה בימי הביניים. התלות הבין מדינתית הפכה להיות גדולה הרבה יותר לאחר גילוי העולם החדש. עם הקמת קולוניות אירופאיות ביבשת אמריקה נוצר ״משולש המסחר״ הנודע לשימצה, בו אירופה סיפקה מוצרים תעשייתיים לאפריקה, אשר הוחלפו בעבדים שנשלחו כבולים בהפלגות אימה לאמריקה. באמריקה נמכרו העבדים ובעזרתם הפיקו בעליהם תוצרת חקלאית כמו סוכר, טבק וכותנה שנשלחה חזרה לאירופה. מערכת מסחר משוכללת זו הלכה והתפתחה, והיוותה את ראשיתם של תהליכי גלובליזציה מואצים הממשיכים עד היום.
ראש הממשלה נתניהו במסיבת עיתונאים בנושא כלכלי
(צילום: לע"מ)
כשאנחנו מדברים על גלובליזציה אנחנו מתארים תהליכים של קישוריות הולכת וגוברת בין מדינות, חברות, מוסדות ותאגידים ברחבי העולם. גלובליזציה מתבטאת בזרימה הולכת וגוברת של סחורות, מידע, תרבות, טכנולוגיה ובני אדם בין גבולות פוליטיים. ישנם הרואים בגלובליזציה כח מיטיב וישנם המדגישים את האתגרים שהיא מעוררת (וגם את הבעיות המוסריות, ובעיקר העובדה שהיא מעודדת עבודה בתנאי ניצול במיוחד בעולם השלישי). אך בכל מקרה לא ניתן להתעלם מהכוחות האדירים שהיא משחררת ואת התלות הכלכלית, הפוליטית והחברתית ההדדית בין מדינות שהיא יוצרת. הגלובליזציה כאן בכדי להישאר.
בעולם הגלובלי אף מדינה איננה אי, מפני שאין מוצרים מתקדמים (וכמעט שאין מוצרים בכלל) אותם ניתן לייצר מא' עד ת' במדינה אחת. נהוג להביא את הדוגמה של סמארטפון, אחד ממוצרי הצריכה המבוקשים בעולם, אותו אפילו הכלכלות הגדולות ביותר אינן יכולות לייצר לבדן. ישנן מספר סיבות לכך, מחומרי גלם נדירים, דרך יכולות ייצור ייחודיות, ושרשראות אספקה ארוכות ומורכבות. מתכות ומינרלים הכרחיים לייצור מכשירי אלקטרוניקה מתקדמים כקובלט וליתיום מופקים במקומות שונים ברחבי העולם; את ייצור הרכיבים השונים של הסמארטפון כמו מצלמה, מסך, ושבבים תלוי בידע ובתשתיות שלא ניתן לשכפל ובוודאי שלא בקלות ולכן מייצרים אותם במקומות שונים. ולבסוף, בשל שרשרות אספקה מורכבות התכנון, הייצור וההרכבה של כל דגם מתרחש בצדדים שונים של הגלובוס. למוצרים מתקדמים אין גבולות, הם מגלמים גלובליזציה על מלא.
חלום בלהות
הדבר נכון אפילו למוצרים פשוטים יותר הקשורים באופן ישיר ללחימה אותם היה רוצה ראש הממשלה לייצר כחול-לבן כדי לוותר על תלות במדינות אחרות ולהיות חסין מפני אמברגו בשל הבידוד המדיני הגובר. לא מדובר רק על חזית הטכנולוגיה כמו לווייני ריגול או מטוסי קרב אבל אפילו על ציוד סטנדרטי בייצור המוני כמו רובי סער. למרות שנשק אישי נדמה כמוצר פשוט, ובטח ביחס לטילים או אפילו רחפנים שהופכים להיות פריט הכרחי בארסנל הצבאי, ישראל לעולם לא תוכל לייצרו לבדה. ישראל תלויה לחלוטין בייבוא המתכות והסגסגות הדרושים לייצור כלי נשק, כמו גם כוונות, טלסקופים, ואמצעי ראיית לילה המבוססים על חומרי גלם ויכולות ייצור ייחודיים, שלא לדבר על שבבי מחשב המותקנים עליהם. החלום של עם לבדד ישכון, "סופר ספרטה" אוטרקית המספקת את צרכי עצמה, אינו יכול להתממש ואסור לנסות ולממש אותו. הוא חלום בלהות. המשמעות של להיות "סופר ספרטה" במזרח התיכון היא לרסק את הכלכלה, ואת הבטחון. מדובר לא פחות בלא פחות מהתאבדות קולקטיבית.
המשמעות של להיות "סופר ספרטה" במזרח התיכון היא לרסק את הכלכלה, ואת הבטחון. מדובר לא פחות בלא פחות מהתאבדות קולקטיבית
אם ישראל תנסה להפוך למשק אוטרקי היא תעמוד בפני שורה של סיכונים קיומיים. ישראל ענייה במשאבי טבע, ותלוייה ביבוא של נפט, מתכות תעשייתיות וחומרי גלם לתעשיית ההיי־טק. במצב של בידוד גובר עליות המחירים יצאו משליטה וחלק ניכר מהכלכלה פשוט יקרוס. חוסר הגישה לחומרי גלם, ניתוק הקשר עם אוניברסטאות ומרכזי מחקר (אותו אנו כבר מרגישים) יאט את קצב ההתפתחות הטכנולוגית, ויותיר את המשק בפיגור ביחס לעולם ובפרט אל מול יריבינו במזרח התיכון. אנחנו כבר מתבשרים על הצטמקות דרמטית של הכלכלה הישראלית בשיעור של 4.9% לנפש ברבעון השני של 2025! ההשלכות יורגשו מהר מאד גם בחיי היומיום של האזרחים. כיום ישראל מייבאת חלק ניכר ממוצרי המזון והצריכה שלה החל מדגנים בסיסיים כמו חיטה ואורז ועד מכוניות, תרופות וקפה. ההיצע יקטן, המחירים יזנקו, והמגוון והאיכות של המוצרים ירדו. המשמעות תהיה ירידה חדה ברמת החיים, בתל״ג, והעמקת הפער בין ישראל לעולם המפותח בחינוך, בתשתיות וברווחה.
פרופ' ערן שלוכל אלו יביאו לפגיעה אנושה גם בביטחון הלאומי. צה״ל ומערכת הבטחון מתבססים על רכש בינלאומי אדיר היקף של מוצרים וחומרים שישראל הקטנה אינה מסוגלת לייצר או להפיק בעצמה. ניתוק מהעולם יחליש במידה ניכרת את היכולת של ישראל להגן על עצמה, ויעמיד אותה בעמדת נחיתות אסטרטגית. בעידן שבו קשרים כלכליים מחזקים קשרים דיפלומטיים, ניתוק גלובלי ישאיר את ישראל לבד מול יריבות אזוריות ואיומים גוברים. במהרה נגיע למצב אותו תיאר בדרמטיות כבר לפני שנה ראש הממשלה של ״להילחם עם השיניים והציפורניים״.
ישראל היא מדינה קטנה שתלויה בסחר ובחדשנות כדי לשגשג. המנוע והקטר הכלכלי שלה הוא ההייטק שתלוי תלות מוחלט בהשקעת הון בינלאומי ובייצוא המוצרים שהוא מפתח. אוטרקיה לא רק שאינה ריאלית, אלא היא הזייה מסוכנת. ראש הממשלה מוביל את ישראל בעיניים פקוחות לקטסטרופה חסרת תקדים. במקום לסגור את עצמה ולנסות להפוך לאי, ישראל חייבת להמשיך ולהוביל ולפתח ולהיות חלק מהעולם הגלובלי. רק כך נוכל להבטיח לעוד דורות קדימה את מה שכינה בנימין נתניהו אחר, זה של שנות התשעים של המאה הקודמת, "מקום תחת השמש".
פרופ׳ ערן שלו הוא היסטוריון של ארה״ב בחוג להיסטוריה, אוניברסיטת חיפה
