מה היה קורה אילו חיזבאללה היה פותח גם בהתקפה קרקעית של מאות לוחמי רדואן לכיבוש יישובי הצפון? סביר שההיערכות המוקדמת של פיקוד הצפון הייתה בולמת את ההתקפה, אך כנראה המחיר היה כבד באזרחים ובלוחמים. הסיבה העיקרית לכך היא שתנאי הפתיחה בצפון מייצרים נחיתות מבנית: עליונות טופוגרפית בצד הלבנוני וסמיכות מסוכנת בין קו הגבול לבתי התושבים.
הבתים המערביים של מטולה נמצאים דקות ספורות מכפר כילא, מנרה ממוקמת מול מיס אל ג’בל, ורכס אל חיאם שולט על שניר, דן ואף קריית שמונה. גם לאחר הרס חלק מהכפרים הלבנוניים הסמוכים לגבול ונטישתם במערכה הקודמת, המבנה הטופוגרפי והתכסית הסבוכה מאפשרים חדירה רגלית מהירה יחסית. בשנת 2008, במהלך מבצע עופרת יצוקה, כשהייתי מח”ט הגזרה המזרחית על גבול לבנון, הגיעה לנו ידיעת זהב מודיעינית על כוונת האויב להחדיר חוליית מחבלים ולבצע פיגוע באחד מיישובי קו הגבול. נערכנו במשך שבועות, כשיחידת עילית עם כלל יכולותיה שכבה בסמוך לגבול ויכולות אדירות של צה”ל מוקדו. ובכל זאת, ההבנה שלנו הייתה שבגלל המרחק הקצר, הסבך והערפל שמנטרל את אמצעי התצפית והאויב המתוחכם, זוהי משימה מורכבת עם סיכונים רבים. על אחת כמה וכמה כשמדובר בתרחיש חדירה סימולטני לאורך כל קו הגבול.
לכן, לאורך שנים נבנו בפיקוד הצפון תוכניות שמטרתן פשוטה: לרוץ מהר, לתפוס שטחים שולטים בצד הלבנוני ולנצח את השעון. זהו תנאי יסוד להגנה על קו היישובים הראשון.
אולם, מורכבות ההגנה בגבול לבנון מתעצמת בעיקר אל מול תרחיש בהפתעה, ללא מודיעין מוקדם שבמקרה זה, ללא שליטה באזור החיץ, הדרשים בשגרה כוחות הגנה מעובים לאורך כל השנה.
לא מהלך התקפי גרידא
הכניסה הקרקעית של כוחות צה”ל לדרום לבנון במהלך היממה האחרונה אינה מהלך התקפי גרידא. היא תיקון שגיאה מהמערכה הקודמת, שבה נסוגה ישראל מרוב השטח שנכבש טרם פורק חיזבאללה מנשקו ונשארה רק בחמש נקודות שולטות שאין ביכולתן להגן על יישובי קו הגבול.
במערכה הקודמת מול חיזבאללה, ששיאה במבצע הביפרים וחיסול נסראללה, הושגו הישגים מבצעיים יוצאי דופן. הפגיעה ביכולות הארגון ובמפקדיו הייתה מעבר לצפוי. חיזבאללה הוכה קשות ונמצא כיום בנקודת השפל הנמוכה ביותר שלו מאז הקמתו, בכל פרמטר. ובכל זאת, ההסכם שנרקם באמצעות ארה”ב, שמותיר את האחריות לפירוק חיזבאללה בידי צבא לבנון ויוניפי”ל, היה שגוי. החלטה 1701 לא מומשה אז לאחר מלחמת לבנון השנייה, אלא להפך, לא הפריעה במאום לחיזבאללה להקים יכולות של צבא מודרני, עם אלפי לוחמים על קו הגבול וחימוש מתקדם המכסה את כל שטחה של ישראל.
טוב עשתה ישראל ששימרה את חופש הפעולה והמשיכה להפעיל כוח צבאי לסיכול יכולות של חיזבאללה, אך על אף ההישגים שצה”ל התפאר בהם ערב המערכה הנוכחית, נותר חיזבאללה עם מערך קטלני של טילים ולוחמים שיכול היה להסב נזקים כבדים למדינת ישראל.
לכן המערכה הנוכחית היא גם הזדמנות לשינוי התנאים וכללי המשחק בזירה הצפונית.
אין תחליף לשליטה ביטחונית
לכן, אם יש לקח מרכזי מהמערכה הקודמת, הוא זה: אין תחליף לשליטה ביטחונית בשטח שממנו נשקפת סכנה ישירה ליישובי הצפון, תוך המשך שימור חופש פעולה מבצעי לצה"ל לפעול כל העת בלבנון. כל עוד חיזבאללה ממשיך לשמר יכולות צבאיות, אין לסגת מאזור החיץ. רצועת חיץ מצומצמת וקבועה איננה שחזור רצועת הביטחון. היא התאמה הכרחית למציאות גיאוגרפית ואסטרטגית שלא השתנתה.
זוהי מערכה ארוכה שתחייב את ישראל לנהוג באופן יזום על בסיס מודיעין איכותי, ולשמר חופש פעולה בכל לבנון על מנת להשמיד את יכולות חיזבאללה במקביל לתהליכים מדיניים ובינלאומיים
במקביל יש לפתוח במערכה ממוקדת כדי להעמיק את הפגיעה וההשמדה במערכי חיזבאללה בעומק לבנון, בטילים, בכלי הטיס הבלתי מאוישים, בתשתיות הפיקוד ובמערך הפיננסי, ולהמשיך לנתק את צירי האספקה דרך סוריה. מדובר במערכה מתמשכת שתחייב מודיעין איכותי ויוזמה התקפית גם בשנים הקרובות. זה אינו סבב או מבצע. זוהי מערכה ארוכה שתחייב את ישראל לנהוג באופן יזום על בסיס מודיעין איכותי, ולשמר חופש פעולה בכל לבנון על מנת להשמיד את יכולות חיזבאללה במקביל לתהליכים מדיניים ובינלאומיים. ההבנה היא שאין אף כוח במזרח התיכון שביכולתו לבצע זאת למעט ישראל, וכל הישענות על הערכות ומשאלות לב שמדינת לבנון יחד עם חיילים ממדינות זרות יעשו זאת היא שגויה. חיזבאללה, כפי שראינו מסיום המערכה הקודמת, מלוכד בעדה שיעית עם אידיאולוגיה מוסלמית רדיקלית, והוא בז לכל ציווי מדינתי או הסכם בינלאומי.
בשלב הזה יש להימנע מפגיעה מיותרת בצבא לבנון ובמדינה הלבנונית עצמה. הקולות הנשמעים בביירות נגד חיזבאללה עשויים לשרת מהלך מדיני עתידי. ללא חיזבאללה לבנון איננה אויב טבעי של ישראל ואין הלכה למעשה סכסוכי גבול אמיתיים. הצטרפות לבנון ביום שאחרי המערכה נגד איראן להסכמי אברהם אינה תרחיש דמיוני.
אשר בן לולואך תנאי היסוד לכל תרחיש אזורי חיובי הוא פירוק חיזבאללה מנשקו. עד אז האחריות לחצוץ בין האיום לבין אזרחי ישראל בגבול לבנון מוטלת על חיילי צה”ל, כפי שנעשה כיום גם בעזה ובסוריה, גם אם משמעות הדבר שליטה ביטחונית מעבר לגבול והמשך פעולה צבאית התקפית עצימה כנגד היכולות הקטלניות של הארגון בכל מקום ובכל זמן.
הכותב הוא תת-אלוף (במיל'), לשעבר מפקד חטיבת כפיר וראש מטה פיקוד צפון. כיום מנכ"ל אשבל, חברה לניהול פרויקטים אסטרטגיים
