תערובת של פרסומים בישראל, הצהרות בארצות הברית, אזהרות מאיראן ופוסט טראומה קולקטיבית אחרי 7 באוקטובר ושנתיים של מלחמה עקובת הפתעות, אסונות, נצחונות ושינויים טקטוניים במזרח התיכון הובילה, ככל שניתן לשפוט בלי כלים מדעיים, את מפלס החרדה של הציבור הישראלי בעת כתיבת השורות הללו, לשיא חדש.
על פניו, הציפייה לעוד רעידת אדמה כמו בלבנון או בסוריה, לצד החרדה מתקיפה איראנית את ישראל הגיונית, גם בלי הטראומות. ישראל, כך פורסם, מתכננת לתקוף את לבנון; המחאות באיראן כבר עברו את נקודת האל-חזור, אומרים מומחים או ציטוטים מהערכות מודיעין, והשלטון באיראן עומד ליפול אוטוטו, זה כבר עניין גמור; הנשיא דונלד טראמפ הבטיח ש"העזרה בדרך" למפגינים והשליט הרוחני העליון עלי חמינאי הודיע שאם זה יקרה - ישראל תהיה המטרה לנקמה.
אבל בבחינה של המצב בפועל, או לפחות כפי שזה משתקף דרך העיניים של גורמים בכירים במערכת הביטחון, לא בטוח שהסיכויים למימוש התקוות, כמו גם הדאגות, גבוהים כמו שחושבים.
הדברים שלהלן לקוחים מתוך שיחות שנערכו ביממה החולפת עם ארבעה גורמים ישראלים, שניים מהם בכירים, שמתוקף תפקידם ומעמדם חשופים לפחות לחלק גדול מהמידע הרלוונטי הנמצא בידי ישראל - גם באשר לאפשרות של פעולה אמריקנית נגד איראן, גם בכל הנוגע למה שידוע על ההכנות האיראניות לתקוף את ישראל, וגם באשר לפעולות או להכנות לפעולות שישראל נוקטת בהגנה.
טראמפ על איראן: "נגלה בקרוב"
(צילום: פול כתבים הבית הלבן)
צריך לסייג מראש את תקפות הדברים שייכתבו להלן מכמה טעמים. הראשון: הם נכונים לעת כתיבתם, ובדינמיקה של המזרח התיכון, ובכלל של העולם המשוגע שאנחנו חיים בו, כל תוכנית היא בסיס לתוכנית אחרת וכל הערכה מוצקה ומדויקת עלולה להפוך ברגע הבא לפסולת נייר כי הכול השתנה בשנייה, כי מנהיג כזה או אחר החליט באבחה אחת לשנות כיוון.
השני: טראמפ הצליח לשמור עד היום חלק גדול מתהליך קבלת ההחלטות שלו באמת בסודי סודות, בלי שדלף, וכך הצליח להפתיע את העולם בכל פעם מחדש. גם הניסיון לקרוא מתוך הדברים שהוא אומר בגלוי מה מתרחש בסמוי הוביל בדרך כלל למסקנות שגויות, כי טראמפ איכשהו לא חוזר על אותם דפוסים.
השלישי: ניתוק התקשורת מאיראן, גם אינטרנט, ובהמשך ניתוק מרכזיות הטלפונים הבינלאומיות מהציבור במדינה, מקשה מאוד מאוד על כל הגורמים, כולל גורמי המודיעין, לאסוף מידע אמין על מה מתרחש שם בקרב המוחים באופן שיאפשר הערכת מצב סדורה על המצב.
תמונת המצב נכון לעכשיו
באשר לתקיפה אמריקנית אפשרית, הגורמים ממערכת הביטחון אומרים כי ישראל אינה חלק מתכנון פעולה אמריקנית באיראן ואף, לפחות נכון לעכשיו, אינה חשופה לתכנון האמריקני לפעולה, אם יש כזה, ומועד הוצאתה לפועל. ייתכן שנתניהו ואולי סביבתו הקרובה כן חשופים לפרטים הללו, אבל במערכת הביטחון הנחת העבודה היא שאם ארה"ב תתקוף - היא תודיע לישראל זמן קצר קודם לכן.
תיעודים מהמחאה באיספהאן, אמש
טראמפ אומנם מדבר על "העזרה שבדרך", ומדבריו ומהאזהרה של כמה מדינות לאזרחים שלהן לעזוב את איראן אפשר לקרוא כמעט במפורש שהתקיפה אוטוטו תקרה, אבל גם אם כן - לא ברור ערכה מעבר לעניין הסמלי.
למה טראמפ עשוי לפעול? גם כדי להיראות כמי שעומד במילתו אחרי שהבטיח לעזור למוחים, גם כדי להיראות חזק בשבועות אחרי האופוריה של הצלחת חטיפת מדורו, וגם כי יש בסביבתו שלוחשים על אוזנו לעשות אחרת מהתגובה הצוננת של ברק אובמה ב-2009 לנוכח מחאות "האביב הירוק". בשביל נשיא ארה"ב, לעשות הפוך מאובמה עשוי אולי להיות הדיבר ה-11, אם לא הראשון.
עם זאת, בישראל יש סקפטיות רבה באשר ליכולת של ארה"ב לעשות משהו שהוא מעבר לאקט סמלי - השמדת מפקדה של משמרות המהפכה או תקיפת אנשי בסיג'. אבל האם תקיפה כזו יכולה באמת לגרום להפחתה משמעותית ביכולת המשטר לירות לתוך מפגינים? ישראל ואחר כך גם ארה"ב הפציצו את איראן במשך 12 יום בכמויות אדירות של חומר נפץ ומפצחי בונקרים אימתניים, והמשטר לא הפסיק לרגע לשלוט במדינה הענקית בצבתות של פלדה. האם ארה"ב יכולה לשנות משהו במשוואה הזו, בעיקר כשהיא לא באה ערוכה עם כל הכלים ונושאות המטוסים הרלוונטיות באזור?
באשר לתקיפה איראנית אפשרית את ישראל, גורמי המקצוע וההערכה במערכת הביטחון בקונסנזוס סביב "הסיכוי הנמוך מאוד מאוד שאיראן תחליט סתם ככה לתקוף" גם בלי התגרות מוקדמת של ארה"ב ו/או ישראל, אמר אחד מהגורמים. "אין בזה שום היגיון מבחינתו של חמינאי, למה סתם לפתוח עוד חזית?", הוסיף גורם אחר.
איראן בהחלט מאיימת כי לו תותקף בהוראה מוושינגטון, גוש דן יהיה כליא הברק לזעם התגובה והנקמה שלה. "מטרת האיומים היא לא להגיע למצב שבו תיבחן הנכונות של איראן לממש אותם", אמר אחד מהגורמים, "אלא להרתיע את ארה"ב ולהסביר שיהיה מחיר כבד לפעולה כזו".
הכול אפשרי, גם טעות בהערכה וגם קשיים וכשלים באיסוף המידע מתוך איראן, בוודאי בעת הזו. מאידך, לפחות נכון לעכשיו, לא אותרו הכנות של איראן לתקוף את ישראל. זה כמובן יכול להשתנות תוך שעות, אבל "לא ברור מה ייצא לחמינאי באמת מהתקפה כזו, זולת עצם זה שהוא מימש את האיום שלו ועמד מאחורי מילתו", אמר אחד הגורמים. "הוא סתם יפתח לעצמו חזית נוספת עם מדינה שנמצאת יחסית קרוב אליו וכבר הוכיחה שהיא לא חוששת מלשגר את צי המפציצים שלה כדי לפגוע קשה במערכי ההגנה, באנשים ובמתקנים חשובים".
באשר להיערכות ישראל בהגנה, למרות ההערכות בירושלים כי הסבירות לתקיפה איראנית, גם בהינתן האפשרות שאיראן תותקף בידי ארה"ב, נמוכה, ואולי כתוצאה מהפוסט טראומה המודיעינית שאחרי 7 באוקטובר, ננקטו בשורה של מערכים - גם אזרחיים, גם צבאיים וגם מודיעיניים - שורת פעולות רחבות היקף להתכונן לאפשרות של תקיפה איראנית.
דוברת הבית הלבן: "טראמפ תמיד שומר את כל האפשרויות על השולחן"
באשר להיקף ההפגנות ומצב השלטון, לפי המידע שנמצא בידי ישראל, תוך שהיא מביאה בחשבון את קשיי איסוף החומר באיראן כרגע בעקבות טבח המפגינים והאמצעים הקשים ביותר שבהם עושה השלטון שימוש נגדם, והקושי לקיים תקשורת רציפה בין מוקדי ההפגנות - היקף המחאות ירד נכון לכרגע ועימו הסיכוי לפי ההערכה הזו כי השלטון עומד ליפול בקרוב. נראה שהדברים חזרו לסוג של שליטה וכרגע רוב הבקיאים בנושא סבורים מחד כי יש חשיבות גדולה מאוד לגל המחאה הזה, הראשון בו למרות שאין להם מנהיג - כל המוחים לא דורשים שיפור בתנאי החיים והפסקת הקצבת הדלק, ולא להפסיק להסתובב עם חיג'אב - אלא דורשים את החלפת המשטר, מחאה נגד הליבה של הכול.
מאידך, סביר יהיה להביא בחשבון תסריט של דעיכת ההפגנות באופן דומה לכל הגלים שאיראן חוותה מאז 2009, והמשך החיים במדינה המיוסרת תחת קלגסי משמרות המהפיכה, עד לסיבוב הבא.
באשר לנתיב הדיפלומטי, טראמפ מדבר גם על זה ובישראל יש ידע מסוים על הערוץ בין בכירי הממשל ושר החוץ עבאס עראקצ'י. ישראל התנגדה ומתנגדת לקיום הערוץ הזה ומנסה לשכנע את ארה"ב שאיראן על הקצה ואסור לסייע לה לדכא את ההפגנות ולמשוך זמן עם רצון פתאומי לחזור לשולחן המשא ומתן.
מצד שני, אם אכן ההפגנות, לפחות בשלב הזה, יידעכו, האם לא צריך לבדוק את האפשרות שאיראן באמת בשעתה החלשה והמבודדת ביותר בעולם תהיה מוכנה לסדר בפשרות שלא הייתה מוכנה אליהן קודם? ישראל מנסה לשכנע את ארה"ב שכלל לא תנסה לבדוק.
