רב-פקד לי פרל-בהירי, שפרשה משירותה במשטרה, מתחה הבוקר (יום שלישי) ביקורת חריפה על הארגון ועל ממשלת ה"ימין על מלא", שעות לאחר תום העסקתה. בפוסט שפרסמה בפייסבוק, פרל-בהירי סיפרה על ייבוש המשטרה ממשאבים ומתקציבים, השחיקה בתנאים שהובילה אותה לפרישה אחרי טבח 7 באוקטובר - שהיווה את "הקש האחרון" - ועל הסטת הקשב בתוך המשטרה לעבירות מסוימות - ולקהלים ספציפיים.
"כמעט 30 שנות שירות למען מדינת ואזרחי ישראל באו אל סיומן בחצות", כתבה. "שביתת הנשק שלי נכנסה לתוקפה, אפשר לנוח עכשיו. להיות שוטרת זה להזדכות במעמד ההשבעה על הרבה ממי שהיית קודם ועל הרבה ממי שהיית עשויה להיות. שנים האמנתי והגנתי בחירוף נפש על הערכים שהחזקתי בהם, אלה שקיבלתי עליהם אישור רוב הזמן.
"סירבתי לעצור כשאפשר היה להסתפק בשחרור בתנאים, סירבתי לקדש את הסטטיסטיקה על פני האזרחים, סירבתי לעגל פינות בכל מה שנוגע לחוקים, לפקודות ולנהלים. העדפתי להילחם על צדק, להקפיד על המוסר הפנימי שלי, וכשכבר ישנתי בלילה אז לפחות עם מצפון נקי".
היא תיארה כי "בשיחות עם חברים הפכתי לסנגורית של משטרת ישראל, מסבירנית ומשפיענית", אך עם הקמת ממשלת ה"ימין על מלא", כשהמשטרה הופקדה תחת איתמר בן גביר כשר לביטחון לאומי, "מצאתי את עצמי בתפקיד רגיש מאוד, נחשפת לדברים שלא מצאתי התאמה ביניהם לבין הערכים שהחזקתי. ב-7 באוקטובר המשטרה הצילה בגופה את הדרום מכיבוש חמאס, היה לי הכבוד להשתתף בלחימה בזירה הרשתית ולמנוע את הצטרפותם של ערביי ישראל למערכה, אך הטבח היה הקש האחרון, והדרך אל האזרחות נסללה מוקדם מהצפוי והרצוי".
פרל-בהירי הדגישה: "לא אשתוק, כי משטרתי שינתה את פניה. אף פעם לא היה כסף, המילה 'אין' נשמעה בלי סוף בתחנה ובמטה הארצי, אבל התפיסה הייתה תמיד שהכסף נמצא במשרד הביטחון, שם צריך יותר". היא מתחה ביקורת חריפה על ייבוש המשטרה ממשאבים, וכן על הסטת המיקוד בתוך הארגון לעבירות מסוימות: "במהלך השנים, המשטרה הפכה לנגד עיניי לענייה יותר, חסרת יכולות מינימליות לטפל בפשיעה מקומית ובוודאי מאורגנת, תאונות הדרכים, תאונות העבודה, עבירות מין, אלימות נגד נשים, הפשיעה בחברה הערבית - הכל נדחק לקרן פינה.
"'זה לא חשוב עכשיו', אמרו לי, 'עכשיו חשוב קריאות מואזין מהמסגדים שמפריעות למנוחת התושבים היהודים', וגם, 'עכשיו חשוב הסתה ברשת, אבל רק מהסוג הנכון'. התחנות התדלדלו, תקנים עומדים ריקים, איש לא מגיע, ואם כן - הוא עוזב מהר. הפנסיה התקציבית, שהציבור והממשלה שמו עליה עין ולקחו אותה, הייתה הדבר היחידי ששימר אנשים איכותיים כמוני במשטרה, היחידי. והדור שלי קרב אל שחרורו. אחר כך יישארו הרבה אנשים טובים, וגם הרבה גרועים, אבל ירצו - יישארו, לא ירצו - לא יישארו".
פרל-בהירי תיארה כי "אני גרה מעל גינת משחקים, מימין לבניין שלי יש פרויקט בנייה מפואר. הגינה נשלטת בלילות על-ידי נערים שבזמני כקצינת נוער היו חוזרים הביתה עם קנסות על רעש ולא חוזרים יותר להפריע, ופרויקט הבנייה נשלט כבר חודשיים על-ידי כנופיית חרדים שסוחטת באיומים את הקבלן, שורפת טרקטורים, מפילה גדרות וגורמת למפגע רכוש ורעש לשכונה שלמה. אין לנו יום ואין לנו לילה.
"המשטרה מגיעה, מפגינה כוח, אבל למיטב ידיעתי כמעט ולא עוצרת איש. אני מאמינה שזה פוליטי, כי החרדים האלה, אם רק היו מחליפים חולצה ועולים לכיוון קפלן, היו נבלמים בסוסים וברימוני עשן. אני עייפה גם מהשירות וגם מחוסר השינה. כעת אני אדם פרטי, בלילות אני עדיין חולמת במשטרתית, אבל לומדת לדבר ולפעול אזרחית".
