הלילה קיבלנו שתי הודעות שלכאורה מעידות על יישום והפקת לקחים לאחר השנתיים וחצי האחרונות. אך האם באמת מדובר בהתייעלות? לא ממש....
החל מהבוקר (חמישי), בין אזעקה לאזעקה, ניתן לראות ברשת ובשטח התמרמרות של מורים והורים. יש לציין כי ככל שהשעות עוברות, ההתמרמרות רק הולכת וגדלה. הרשת, יש לציין, גועשת מרוב כעסים, האשמות והתנגחויות של הורים ומורים, זה בזה, וכשכל זה קורה לאחר לילה בלי שינה אין ספק שהתגובות הרבה יותר קיצוניות, אלימות ופוגעניות.
אבל בואו נתחיל מההתחלה. אתמול בערב קיבלנו שתי הודעות דרמטיות: ההודעה הראשונה בישרה לנו על חזרת המשק לפעילות. לפי הודעת פיקוד העורף מדובר על פתיחת מקומות עבודה, וכן על עסקים שנפתחים, ביניהם, קניונים, מסעדות ומכוני כושר. הודעה נוספת עדכנה הורים, ומורים על חזרת המערכת החינוכית לפעילות. וכך, באמצעות ווטסאפ שנשלח לקבוצות ההורים הודיעו להם שהתלמידים יתחילו, החל מהבוקר ללמוד בזום, כאשר זה יתקיים בחלק מהמקומות ב-8 בבוקר, ובערים וישובים אחרים ב-9 בבוקר. לכאורה שתי ההודעות משמחות, ומסתדרות מצוין יחד עם ההודעה של טראמפ על כך שמאגר הטילים של איראן הולך ואוזל. הבעיה היא שבשטח קרה משהו אחר לגמרי.
באמצע הלילה, בעוד כולנו מצאנו עצמנו רצים שוב ושוב למקלט או לממ"ד, מנסים לחזור לישון, ומוצאים עצמנו תחת מתקפת טילים נוספת, לא התקבל כל שינוי במצב. כלומר, לא היו הודעות שמשהו נדחה, משתנה או מתבטל, כאילו לא היו טילים מעולם. וככה, מצאו עצמם הורים ומורים רבים, אחרי לילה ללא שינה, כשהם מגלים כי עולם כמנהגו נוהג. וזה אומר, למי שלא הבין- שההורים צריכים ללכת לעבודה, והילדים שנשארו בבית (חלקם סובלים מחרדה, יש לציין), צריכים ללמוד בזום.
הורים אחרים מצאו עצמם בבית, שגם ככה מתנהל כמו סיר לחץ, מתווכחים עם הילדים והמתבגרים, שיכנסו לזום. חלק מהילדים פשוט הודיעו שהם לא מעוניינים בכלל להיכנס לשיעורים, התלוננו שהם לא מסוגלים לשבת שעות על גבי שעות במצב הנוכחי או בכלל להתרכז
מהר מאוד גילו הורים ומורים כי עם כל הכבוד ליישום והפקת לקחים של המערכת החינוכית הרי שבשטח הבלגן חוגג. מוקדם בבוקר, קבוצות הווטסאפ של ההורים געשו ורעשו. חלק מההורים לא הבינו האם יום הלימודים (כלומר, השיעורים בזום) מתקיימים, בעוד אחרים הביעו תרעומת על כך שהמצב לא הגיוני, והם לא מבינים למה הם צריכים להעיר את הילדים אחרי שאלו לא ישנו כל הלילה? הורים רבים הסבירו שלילדים חסר ציוד, וזה נמצא בביה"ס, ותהו אם ההורה עצמו נמצא בעבודה איך הילד אמור להגיע לביה"ס, ולקחת את הציוד? ובכלל, איך זה הגיוני שילד שלא ישן חצי לילה יישב עכשיו וילמד עברית, אנגלית ומתמטיקה כאילו לא קרה דבר?
הורים זועמים
בחלק מהמקומות הלימודים בוטלו, אולם הודיעו על כך באיחור, רק לאחר שההורים כבר העירו את הילדים, והווטסאפ התמלא בטענות של הורים זועמים. בערים אחרות, היו הורים שהחליטו לארגן "מרד", ולא להעיר את הילדים. הם עדכנו בקבוצה שלפני 10 בבוקר הם לא מעירים אף אחד, ומבחינתם שהילדים לא ילמדו. הורים אחרים מצאו עצמם בבית, שגם ככה מתנהל כמו סיר לחץ, מתווכחים עם הילדים והמתבגרים, שיכנסו לזום. חלק מהילדים פשוט הודיעו שהם לא מעוניינים בכלל להיכנס לשיעורים, התלוננו שהם לא מסוגלים לשבת שעות על גבי שעות במצב הנוכחי או בכלל להתרכז. יש לציין שגם המורים, שרובם הורים, מצאו עצמם במצב לא הגיוני שבו הם נאלצים לתפקד בעת חירום, להעביר שיעורים בזום וללמד כאילו לא קרה דבר, באופן שאינו תואם את המציאות.
אבל לפני שכולנו ממהרים להאשים ולהתנגח זה בזה, בואו נעשה סדר בבלגן: המערכת החינוכית לא אשמה, היא ניסתה לעשות הפקת לקחים שלמדה מהקורונה ומהמלחמה האחרונה, והתוצאה היא התארגנות מהירה, מערכת שעות, ולימודים בזום. תוסיפו לזה את כל המחקרים שהיו לאחרונה על חשיבות השגרה עבור הילדים בתנאי מלחמה, על חשיבות הקשר בין מורה ותלמיד, על כמה חשוב לשוחח עם הילדים, ולהבין את מצבם הרגשי, ותבינו שהמערכת החינוכית באמת הפיקה לקחים, מאז הקורונה בכלל ובשנתיים האחרונות בפרט, ופה לא הבעיה. הבעיה היא שהמציאות עכשיו שונה.
ויותר מכך, הבעיה האמיתית היא חוסר גמישות וחוסר ראיית האזרח הקטן. כלומר, התחושה היא שזרוע אחת של הממשלה לא קשורה להחלטות הזרוע השנייה, ומרוב רצון שהמשק יחזור לפעילות כי הכלכלה חשובה, קצת שכחנו את האזרח הקטן, הורה ומורה, זה שרץ למקלט ולממד (או נקרא למילואים), ואמור לעבוד , לתפקד במצבי לחץ, לנהל בית, ולדאוג לילדים.
אז עם הרצון של הממשלה שהמשק יחזור לפעילות אולי כדאי לעצור לרגע, ולעשות סדר. אולי כדאי להסביר להורים ולמורים איך הם יכולים לתפקד במצב כזה? אולי הזום, שהתאים עד היום, פחות רלוונטי לזמנים בהם החיים משתנים לנו מרגע לרגע, הכל נזיל ואין ודאות לא רק ברמת היום יום אלא גם מבחינת הלילות.
נירית צוקצילום: אור קופליסאולי צריך לעבור למערכת מתקדמת יותר, כזאת שבה הילדים יוכלו לעבוד באופן עצמאי, והפגישות בזום יעסקו יותר במצבו הנפשי והרגשי של הילד, ולא רק בלימודים עצמם, או לפחות שתהיה איזו התארגנות שמגלה גמישות, ניידות והתאמה למצב המטורף הזה. וזה אומר, שאולי צריכה להיות מערכת שבה אם אנחנו נמצאים לאחר לילה ללא שינה בגלל אזעקות וטילים, שמישהו יעדכן אותנו מה קורה ביום שלמחרת, מתוך התאמה למצב, למשל: שינוי שעת התחלת הלימודים, הפחתת כמות השיעורים הנלמדים באותו היום או כל דבר אחר. כי עם כל הכבוד לכלכלה, לחינוך, לסיסמאות ולהפקת הלקחים- תסתכלו עלינו ותבינו שאנחנו כבר פשוט מותשים.
הכותבת היא מומחית למחקר תרבות הילד והנוער, דוקטורנטית בתכנית לניהול ויישוב סכסוכים ומו"מ בבר אילן, ומנכ"לית פורטל "עשר פלוס" להורים
