עד לרגע זה הונחו על שולחן הכנסת ה־25 2,910 הצעות חוק פרטיות, 27 הצעות חוק ממשלתיות ועוד חמש הצעות מטעם ועדות הכנסת. 141 מתוכן קשורות לסדרי שלטון ומשטר. לכאורה 141 מתוך 2,942 זה מספר זניח. פחות מחמישה אחוזים שהסטטיסטיקאים היו מבטלים כשגיאת תקן. אבל אם אוספים למאגד אחד את כל ההצעות הללו, מקבלים תמונת מאקרו בהירה ומבהילה. אין ספק שאם מרבית השטרות הללו ייפרעו, תהיה פה באמת מהפכה. הרשימה המלאה של ההצעות - כאן.
גם אם רובן לא ימומשו – וזה דינן של מרבית הצעות החוק הפרטיות – העובדה שחברי הקואליציה, שרתומים להעברת הרפורמה המשפטית, העלו אותן בפרק זמן כה קצר מאז השבעת הכנסת, מלמדת הרבה. בעיקר על הזעם שנאצר תקופה כה ארוכה אצל מי שהרגישו שאינם בשלטון גם כשהם זוכים ברוב קולות המצביעים. זעם שגדל בשל העובדה שמעולם לא ניתן היה לממש את התוכניות הללו בשל הרכבים קואליציוניים שבלמו זאת. כעת הוא מתפרץ כמו ילד רעב שנתקל בבופה עמוס פחמימות ריקות.
זו טעות מסוכנת של פזיזות וקוצר ראייה. המהפכה החוקתית – שהעבירה כוחות רבים למשפטני הציבור ולשופטים – נבנתה לאורך תקופה כה ארוכה עד שהיא ארוגה היטב בתוך סדרי השלטון שלנו. לא ניתן לנתק הכל באבחה אחת משום שמדובר במערכת פועלת. צריך לתקן כפי שמתקנים כביש שעליו נוסעים מאות אלפים מדי יום. לקחת מקטע קצר. לבנות לו מעקף. לראות שהמעקף עובד, להעביר את התנועה אליו ורק אז להתקדם לזה שאחריו.
ריבוא מילים ופרשנויות נכתבו על תוכניות הקואליציה ל"רפורמה משפטית" או "הפיכה משטרית". מרביתן התייחסו לשינויים במערכת המשפט ולהשלכותיהם הכלכליות והחברתיות. נבירה יסודית במצבור החוקים שאנחנו מביאים בפניכם מלמדת על אפשרות למטרה נוספת: להביא לחיסול מדינת הרווחה כמגינת הדמוקרטיה הליברלית. מטרה שראש הממשלה נתניהו הצהיר בעבר יותר מפעם אחת על תמיכתו בה.
חשוב להבין שלמדינת הרווחה המודרנית יש משמעות נוספת מעבר ליעדיה החברתיים המידיים, שהם פריסת רשתות ביטחון סוציאלי תחת רגלי האזרחים כדי שבעת מצוקה לא יתרסקו. מדינת הרווחה כוננה שורה של מנגנונים לבלימת המונופול של ההון. העיקריים שבהם: העבודה המאורגנת (שתאזן את שוק העבודה); השירות הציבורי (שיראה לנגד עיניו את האינטרס הציבורי ויכפה אותו כשנדרש); האקדמיה הציבורית; הרשות השופטת העצמאית והשידור הציבורי. מבט על כל הצעות החוק יחד מלמד על ריסוק של מרבית המנגנונים הללו, לצד החלשת מנגנונים נוספים (כמו החברה האזרחית).
על רקע זה מוזר שבישראל דווקא ההון הגדול הוא שלוחם עכשיו נגד הרפורמה ואף משתמש בעוצמתו הרבה לשמר את השיטה. מדוע הוא נלחם ברפורמה אם היא למעשה לטובתו? נדמה שהתשובה טמונה בכך שכבר מזמן איננו עוסקים במלחמה על סדרי שלטון ומשטר או על המשך שלטון נתניהו. למרבה הצער אנחנו בשלבים ראשוניים של מלחמת דת שבטית. במובן זה בעלי ההון ניצבים בשטחי ההתכנסות יחד עם שאר חברי השבט שלהם שגודש את רחוב קפלן. שבט שלפני שנים רבות היה מאוגד במפא"י הסוציאליסטית ובמפלגת הציונים הכלליים הבורגנית.
עם רבות מההצעות שמובאות כאן אני מסכים. חלקן דרושות כבר מזמן, אבל מבט־העל – שמאפשר לעקוב אחרי התנועות הגדולות שנבלעות בתוך אלפי הצעות החוק שמשונעות במערכת – מוביל בהכרח למסקנה שונה. מבט־העל מגלה מצבור גדול מדי של שינויים מהותיים ולמצבור הזה, גם אנשים כמוני, שכתבו כרכים רבים על עוולות המערכת, לא יכולים להסכים.
מספר הערות לפני הצלילה לרשימה המלאה: נתוני החקיקה משתנים תדירות בכנסת. הנתונים שמוצגים כאן נכונים לזמן הדפסת הגיליון. שנית, לצורך ההפשטה איחדנו מספר הצעות חוק שדומות מאוד זו לזו, ומכאן נובע הפער בין המספר הכללי שצוין קודם (141) לבין מספר ההצעות המובאות כאן (95). גם החלוקה לקטגוריות – שאליהן אני מתייחס בראש כל פרק – אינה חד־משמעית, שכן הצעות חוק רבות ישפיעו על יותר מרשות אחת.
והכי חשוב: אין הכוונה להוסיף שמן למדורת התבהלה הציבורית. גם כך רבים מדי מאמינים שעוד רגע נחיה כולנו בדיקטטורה סמכותנית סטייל הונגריה. ממש לא. בדרך הארוכה שעוברת הצעה עד שהיא הופכת לחוק המופיע ברשומות, ימצאו את עצמן הצעות חוק פרטיות רבות בפח האשפה המרכזי של הכנסת.
למרות זאת, הקריאה בהן חשובה. גם בכנסות הקודמות היו אלפי הצעות חוק הזויות, אלא שהפעם התחושה שמציעיהן נמצאים בעמדות כוח אמיתיות – וזה הבדל גדול. הקריאה הזו גם מלמדת על המגמות המסוכנות שניצבות בפני כולנו אם לא נשכיל להגיע להסדר, ועל הלכי הרוח של מי שצועדים במסדרונות השלטון שלנו שנים רבות, אבל עדיין לא מרגישים שם כבעלי הבית. כדאי לשים לב גם לזה. הרשימה המלאה של ההצעות - כאן.
