חרדים צריכים להתגייס לצה״ל ובכך לרפא את המציאות המקוממת של אי-שוויון בנטל. אבל הנחת העבודה של צה״ל היא שכדי שיתגייסו עליו להבטיח להם שירות שבו לא יפגשו נשים. הנחה זו פגומה אסטרטגית וערכית, ועל החיילות וכל מי שחרדים לשלומן ולשוויונן, להיאבק נגדה ולהדגים לצה״ל את מורת הרוח מהפגיעה בנשים.
הרמטכ״ל אייל זמיר עמל לאחרונה על פקודות שלפיהן יחול איסור על נשים בצה״ל לבוא במגע עם חיילים חרדים. הפקודות היו צפויות להיכנס לתוקף ב-1 באוקטובר. כך, קורסים כמו קליעה ומ״כים ייערכו בבסיס ולא בבה״דים, וכבר היום חל איסור הרמטי לנשים להיכנס לבסיס חטיבת החשמונאים. הצורך להרחיק נשים מוליד גם הפרדה מגזרית, שמונעת מחיילים חרדים לפגוש את מגוון הזהויות בחברה הישראלית ולספוג את האתוס הישראלי והצה״לי. עגום לשער מה יקרה כשיתגלע מתח בין הוראת פינוי מאחז לבין איסור רבני מלבצעה.
מפחיד גם לנסות לנבא מה יקרה כשחובשת תיקרא לסייע לחייל חרדי פצוע. עוד לפני שהוקמה חטיבת החשמונאים התקבלו דיווחים על פגיעות בחיילות בגלל פרשנות מרחיבה למשמעות ההתאמות מצד צה״ל לחיילים חרדים. למשל, חיילות שלא הועלו להסעה כי היו בה חיילים חרדים, ותצפיתניות שנאסר עליהן להעביר התראה בקשר לחיילים מגדוד נצח יהודה, אלא נדרשו להעביר את ההודעה דרך המפקד שלהן. חיילות הופכות בצה״ל לפיגוע צניעות. כלבנית שנקראה למשימה מבצעית לפני שנים אחדות וחיכתה להסעה בסוף המשימה בבסיס של חיילים חרדים, הוחבאה במשרד המפקד, לשם הובא לה אוכל שמא תיראה בחדר האוכל. בעקבות התקרית נכתבו הנחיות מיוחדות להתמודדות עם תקריות דומים בעתיד.
כפי שכתבה לאחרונה שדולת הנשים לרמטכ״ל, הפקודות מנוגדות לחוק, לערכים הדמוקרטיים ולתרומתן המתמשכת של נשים לביטחון המדינה. נשים הוכיחו את עצמן כלוחמות ומפקדות בכל החזיתות, ושילמו בחייהן במלחמה הנוכחית. ההחלטה הזו, כתבו, לא תעצור רק בחטיבה החרדית. זה יתרחב לעוד בסיסים ומשם גם למרחב הציבורי ולכלל החברה הישראלית.
כפי שכתבה השופטת ענת ברון בפסק הדין בעניין ההפרדה באקדמיה, ״הפרדה מגדרית יוצרת רעב שאין לו שובע״. "משקנתה לה דריסת רגל במרחב הציבורי״, ההפרדה ״שואפת להתפשט אל כל חרך שניתן להיכנס דרכו".
כפמיניסטית, הדילמה מורכבת עבורי. שוויון משמעותו גם שוויון בנטל השירות הצבאי, שחל גם על חרדים. מאידך גיסא, אני כמובן מתנגדת לאפליית נשים. ומצד שלישי, כמו שאומרים, אני מאמינה בפתרון סכסוכים בדרכי שלום וסבורה שצמצום מרכזיותו של הצבא ושל התרבות המיליטריסטית בישראל תיטיב עם נשים. לכן אני אמביוולנטית ביחס לשאיפתן של נשים צעירות לשרת בצה״ל בתפקידים משמעותיים.
חיילות חילוניות מחויבות בחוק להתגייס. ואם הגיוס הוא חובה, אז על צה״ל להגן עליהן מפני אפליה, ולשמור על חירותן וכבוד האדם שלהן
ועדיין, חיילות חילוניות מחויבות בחוק להתגייס. ואם הגיוס הוא חובה, אז על צה״ל להגן עליהן מפני אפליה, ולשמור על חירותן וכבוד האדם שלהן. ישראליות צעירות גם מזהות נכונה שבישראל, שירות בחזית, לצד ההקרבה וההשקעה הגדולות שהוא מצריך, מקנה משמעות אישית וזהותית, וכן כישורים וקשרים.
אנחנו כבר מזמן לא ב״את חכי לי ואחזור״. תרומתן של נשים לביטחון המדינה כבר איננה מצמצמת לתפקיד האם או הרעיה בעורף, שבחופשה מאכילה ומכבסת את המדים. חיילות הן חמישית מהחיילים בקרב. מילואימניקיות הן חמישית מהמילואימניקים בתפקידים קרביים. לאחרונה פורסם שהצבא מבקש מנשים להאריך את שירותן לנוכח המחסור בחיילים. ועוד לא דיברנו על הנשים במודיעין, במקצועות הטכניים ובתחומים חיוניים רבים אחרים.
הוראות הרמטכ״ל החדשות הן קריאת השקמה לנשים צעירות לזהות ולהבין את הפגיעה הצפויה בהן. פחות ופחות תקנים לחיילות בקורסי הדרכה יוקרתיים. צמצום חופש התנועה שלהן והפיכתן להפרעה לוגיסטית (כבר היום יש דיווחים על הוראה לחיילות לא להיכנס לשק״ם כשיש בו חיילים חרדים). פגיעה בקידום לתפקידים פיקודיים, כי יהיה קשה יותר למנוע מפגש של חרדים עם מפקדות בכירות. פגיעה בכבוד האדם שלהן עם דרישות צניעות ומניעת כניסה למרחבים מסוימים או הנחיית טקסים.
צה״ל צריך את הנשים, אך כרגע נראה שהוא לא סופר אותן ולא לוקח בחשבון את מחיר הפגיעה בהן. בהצעת חוק הגיוס/השתמטות של יולי אדלשטיין, שנגנזה בעקבות המשבר בקואליציה, לפחות היה ניסיון, אם כי לא מספק, לתת מענה לפגיעה הצפויה בנשים בצה״ל בעקבות שירות חרדים, למשל על ידי שריון תקנים לנשים בקורסים יוקרתיים וניטור של שיעור הנשים בתפקידים בכירים. לא ברור אם הוראות אלה שרדו בפקודת הרמטכ״ל החדשות.
חיילות נתנו ונותנות לצבא סיבה טובה לספור אותן. הן מפגינות מוטיבציה גבוהה, מקצועיות ומסירות. אבל זה הרגע לשקול האם באמת נבון מצידן להילחם על שירות משמעותי ובעל ערך לצה״ל ולמדינה. חיילות ומלש״ביות והוריהן צריכים וצריכות להגיד שאם צה״ל לא סופר אותן כבעלות ערך, אז הן לא סופרות אותו בחזרה.
איך מיישבים את השוויון לחיילות עם הצורך לגייס חרדים? הפתרון פשוט. נדחה את התפיסה שלפיה חרדיות משמעותה ״סטריליות מנשים״. גם במאה שערים חרדי נתקל בנשים ברחוב או במכולת. אבל צה״ל יותר קיצוני מהקיצוניים
איך מיישבים את השוויון לחיילות עם הצורך לגייס חרדים? הפתרון פשוט. נדחה את התפיסה שלפיה חרדיות משמעותה ״סטריליות מנשים״. גם במאה שערים חרדי נתקל בנשים ברחוב או במכולת. אבל צה״ל יותר קיצוני מהקיצוניים. לא נכפה על חרדים דבר. בוודאי נעניק להם את ההתאמות שיש לחיילים דתיים, כמו איסור ייחוד. מי שלא רוצה לראות נשים בכלל לא יגוייס בכוח, אבל כיוון שצה״ל לא יוכל להפוך לצבא לצבא הטאליבן, כיוון שהוא זקוק לנשים וחייב לשמור על זכויותיהן – יהיה על הסרבן לשלם את המחיר. וראוי שייקבע סוף סוף מחיר ראוי לסרבנות הגיוס של חרדים (היום, שחייבי גיוס חרדים מתקמבנים אפילו ביציאה מהארץ להילולה באומן).
לו הייתי חיילת או מלש״בית הייתי זונחת את השאיפה להשתלב בשירות משמעותי בארגון שלא סופר אותי, שלוקח את מסירותי כמובנת מאליה. הייתי תובעת מצה״ל לכבד את העקרון הפשוט שחיילת, קצינה או נגדית רשאית להיות בכל מרחב בצה״ל (למעט מגורים ושירותים נפרדים) וששום תפקיד לא ייחסם מפניה בגלל שעצם המין שלה מפריע לכמה מהנוכחים. אני ערה לכך שזו ציפייה מורכבת מבנות צעירות. הרי חינכנו אותן לשתף פעולה, לשאוף גבוה, ולתרום היכן שצריך. אולי, אם כן, זהו תפקידם של הוריהן לתבוע תשובות מהמפקדים, ולעודד לא רק את בנותיהן אלא גם את אחיהן של אותן בנות, האחים הממשיים במשפחה והאחים לנשק, להתעקש על שירות שוויוני.
צה״ל זקוק לנשים, אך נראה שהוא לוקח אותן כמובנות מאליהן. הוא לא יכול להרשות לעצמו שהן יוותרו עליו. אחיותיי הצעירות, יש לכן כוח להיאבק בהפיכתכן לסוג ב׳ בצה״ל. נראה את הצבא מסתדר בלעדיכן.
פרופ' יופי תירוש היא חוקרת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ועמיתת מחקר בכירה במכון הרטמן. ספרה "הופרדנו כך: מורה נבוכים להפרדה מגדרית" פורסם לאחרונה בהוצאת קרן ברל כצנלסון
