שעת לילה מאוחרת לפני כשלוש שנים אני מקבל הודעת ווטסאפ ממוטי ,חברי משכבר הימים, מצוות המשא והמתן המטכ"לי, "תשמע, אני צריך אותך אני רוצה שתעזור לי עם משפחת גולדין".
אני? מה הקשר? איך אני יכול לעזור למשפחה העצובה הזאת השבתי. "אני צריך את הראש הערבי שלך. אני צריך את המומחיות שלך בהשפעה על אובייקטים ואת הקשרים שלך במערכת הביטחון. חייבים לעשות הכל כדי להביא את הדר. מה ההוראות שאלתי? אין הוראות "May the Force be with you". (פרק רביעי של סדרת הסרטים "מלחמת הכוכבים") אמרתי לעצמי.
כך מצאתי עצמי עם חששות רבים בפגישתי הראשונה ובמסע הארוך עם משפחת גולדין עד למוצאי שבת.
מוטי, שהכיר את המשפחה ידע על מה הוא מדבר. התקבלתי באהבה ובתקווה לאחר ששמעו על עברי. שאלו את מוטי "למה לא הבאת אותו עד עכשיו?"
וכך, שמשא חוסר הרצון לאכזב על כתפי, נפגשתי עם המשפחה המופלאה הזו וביחד ללא הגדרה מדויקת סוכם שאייעץ על צעדים הכוללים רעיונות חדשים, הבנה עמוקה של "צד אדום" (חמאס) וכן תהליכים מול "צד כחול" (כוחותינו הן האזרחיים והן הפוליטיים). כך ניסיתי לעזור לא מתוך תפקיד רשמי אלא כעזרה אזרחית טהורה.
ההתמודדות עם המצב של חייל שנשאר מאחור (בשעה שהתחלתי ללוות את משפחת גולדין, הדר כבר היה תשע שנים בידי החמאס) אל מול האתוס הישראלי של "לא משאירים אף אחד מאחור" היכה בי בעוצמה, שכן גם לי שלושה בנים המשרתים כחיילים קרביים: רס"ן במיל' נ' -מפקד צק"פ יהל"ם, סמ"ר ג' -מפקד טנק בחטיבה מבצעית וסגן א' -מפקד צוות ביחידת ״אגוז״.
המצב הבעייתי של אי קיום צו האתוס "מדינת ישראל תעשה הכול כדי להשיב את בניה הביתה״ הגביר אצלי את הרצון לא לשקוט ולא לנוח עד לקיום הערך הכולל של:
ערבות הדדית– לא משאירים איש מאחור, אזרח או חייל.
אחריות מדינתית – המחויבות של המדינה לכל אחד מאזרחיה.
נחישות מוסרית ולאומית - גם אם זה כרוך במחירים מדיניים או צבאיים כבדים.
ציטוט נוסף אשר נגע בי בהקשר פועלי עם משפחת גולדין היקרה- "אין שלם מלב שבור" (רבי מנחם מענדל מקוצק בן המאה ה-19).
הלב השבור איננו רק כאב
הלב השבור מציין את האנושיות. הלב השבור איננו רק כאב, הוא ההכרה בפגיעות שלנו. חווית האובדן והכאב מגלה את הגבולות. ומתוך כך נובעת החמלה, ההבנה והאמפתיה.
אצל משפחת גולדין גילתי את כל אלו.
את המאבק הערכי שביצעו עבור כולנו, כל המשפחות הישראליות, ללא מורא ופחד מול ההנהגה הביטחונית ובעיקר מול ההנהגה המדינית.
לאה, שמחה וילדיהם הפכו את הטענות והכאב של אחד עשר שנים, לתהליך של חזרה לשורשים של המשפחתיות הישראלית וחיזוק הערכים עליהם גדלנו של ערבות ההדדית, חובה מוסרית מדינתית כלפי אזרחיה והתמדה ללא גבולות. כל אלו מבלי ש"שפכו את המים" על המעשה הציוני ויצרו אבני יסוד לתהליכים מרפאים שהחברה הישראלית עברה מהשבעה לאוקטובר.
הם גם אלו שהתריעו בשער טרם השבעה לאוקטובר על כך שמדינת ישראל לא לקחה החלטה אמיתית להחזיר את בנה מהשבי ובניגוד לכך אף להכיל את הפרות חמאס ולא להתנהל על פי כללי המזרח התיכון. יש האומרים בכללי המדבר, אם "הכלת" את העובדה שמשהו לקח לך את המים, פשוט לא תשרוד אם לא תגיב.
הייתה לי הזכות ללוות את המשפחה במהלך כשלוש שנים בתקווה שעזרתי ולו במקצת להזיז את העגלה הלאומית ולעזור למשפחה המופלאה הזאת שמשמשת מראה של כולנו ולהביא את בנה לקבר ישראל
על כל אלו, אנו המשפחות הישראליות חבים למשפחת גולדין חוב מוסרי עצום על כך שלקחו לידיהם את הזעקה והטיפול המוסרי על אובדן ערכים שהיו ברורים לכולנו בדבר החזרת לוחמנו מהקרב.
החזרתו של הדר והבאתו לקבר ישראל בהלוויה צבאית ממלכתית הנה סגירת מעגל לאומית, מעגל אותו עלינו להפנים ולעמוד על כך שסיפור הפקרת חיילינו לא יחזור, גם אם המחיר הוא גבוה.
סגירת מעגל אישית- הייתה לי הזכות ללוות את המשפחה במהלך כשלוש שנים בתקווה שעזרתי ולו במקצת להזיז את העגלה הלאומית ולעזור למשפחה המופלאה הזאת שמשמשת מראה של כולנו ולהביא את בנה לקבר ישראל.
אל"מ במיל' א' ליווה מקצועית את משפחת גולדין בשנים האחרונות, בנוסף לשירותו במילואים ביחידה מיוחדת באמ"ן
