הלווייתו של אהרן ידלין
(צילום: רועי עידן)
מאות בני אדם ליוו בצהריים (ראשון) למנוחות את אהרן ידלין, מראשי תנועת העבודה ושר החינוך בממשלת רבין הראשונה, שהלך לעולמו ביום שישי בגיל 96.
נשיא המדינה יצחק הרצוג, שהיה ראשון המספידים, נפרד מידלין ואמר: "לנצח תיזכר בקורותיה של המדינה כמר חינוך. מורם ומחנכם של דורות. היית איש תנועת העבודה בכל נימי נפשך, איש חזון ומעש שיודע לחלום ולעמול ולהגשים בשתי ידיך. זכיתי ללמוד ממך שנים רבות, וראיתי בך מנהיג ציבור, דמוקרט אמיתי שתפיסת עולמו מבוססת. איש של הידברות, אהבת האדם והקשבה לאחר. תמיד צנוע ועניו ללא שמץ של גינוני שררה, נוסע בכל הארץ באוטובוס, בסנדלים ובכובע טמבל כדי להפיץ את משנתך".
הרצוג הוסיף כי "מפלגת העבודה הייתה לנו בית משותף. המפלגה שהובילה את המדינה בימי תקומתה עשרות שנים, ורבים נשאו עיניהם אליך. נתת מקום מיוחדת בתפיסת עולמך לעם היהודי, וכיבדת את כל הזרמים: מוסלמים, נוצרים, דרוזים וצ'רקסים. עסקת בעלייה ובקליטה כל חייך, והאמנת בהתיישבות ובמיוחד בנגב. הקיבוץ הפורח חצרים הוא דוגמה ומופת לחזונך ועשייתך. כהונתך כשר חינוך בממשלתו הראשונה של רבין הייתה מהפכה של ממש, הפכת את החינוך הישראלי לשוויני, ערכי ומתקדם יותר".
עדינה, רעייתו של ידלין, אמרה כי "קשה להאמין שאדם כל כך פעלתן שוכב כאן לפנינו בארון. הכרתי אותך במקהלה. המוזיקה ותחומי העניין חיברו בינינו. אהבתי את ההומניות שלך, את אהבת האדם והיופי שבציור, בקולנוע, באופרות והקונצרטים, ובמחקרים הרבים שתמכת בהם.
"הכרתי בזכותך פסיפס מעניין של אנשים מכל שכבות הציבור, והתייחסת לכולם באופן שווה", הוסיפה האלמנה. "חיפשת איך לקדם כל אחד, מסטודנט מתקשה ועד משורר ומוזיקאי. כל אדם שהיה צריך את עזרתך. הפצת אנרגיה טובה בכל פועלך, ראית את עצמך כמו אהרון בתנ"ך. נוח בשלום באדמה שכל כך אהבת, אדמת חצרים, הנגב, ואדמת המדינה שלנו".
בנו הבכור של ידלין, ראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין, סיפר על הפעם האחרונה שנפגש עם אביו: "ביום חמישי שמחת כמו תמיד לקראתי. ביקשת שאאחוז בידך. 70 שנה ואינני זוכר ולו מקרה אחד של החזקת ידיים. אנחנו הבנים רק לחצנו ידיים והחלפנו טפיחה על השכם. ביום חמישי האחרון לא נתת לי לעזוב את ידך. שלוש שעות ישבנו כך.
"הרגשתי מצד אחד שאתה נאחז בחיים בכל כוחך, ומצד שני הרגשתי שאתה נפרד ומעביר לי את המטען הרגשי והאנושי שלך, שהאצילות והענווה שלך תועבר לנכדים ולנינים. ידעתי שאתה אוהב את כולנו בדרך המיוחדת, הנבונה והביישנית מעט שלך, ומצווה לנו לעולם את הדרך הנכונה", אמר ידלין הבן.
"אבא שלנו היה שילוב מופלא של הרמוניה וניגודים", הוסיף עמוס. "הוא היה איש עקרונות אך גם של פשרות. הוא הבין שקיימים מתחים בין ערכים, והפציע כל פעם מחדש ביכולת ליישב את הניגודים ולתת פתרון מושכל לכל דילמה קשה. הוא היה איש של שביל הזהב ולא של הקצוות, וידע לשלב ציונות וסוציאליזם, יהדות והומניות, והכול לטובת העם היהודי, לטובת מדינת ישראל, התנועה הציונית, העבודה וכמובן הקיבוץ".
ידלין ציין כי "חלקנו את אבא יחד עם כל ילדי ישראל. עם כל הכבוד לביטחון, הוא חשב שהחינוך הוא הדבר הכי חשוב. הוא היה פוליטיקאי, אבל מזן אחר. הוא ראה בפוליטיקה שליחות שהיא נשיאה בעול ללא זכויות יתר ונהנתנות. הוא דגל באליטה משרתת, שלא הייתה נגועה בצורך לגרוף ממון, כבוד ושררה".
ידלין נכנס לראשונה לכנסת בשנת 1960, ובסך הכול כיהן כחבר כנסת במשך 15 שנה, עד 1979. הוא היה לסגן שר החינוך ולמזכ"ל מפלגת העבודה, וב-1974 מונה לשר החינוך בממשלתו של יצחק רבין. בין היתר הנחיל ידלין יום לימודים ארוך בבתי ספר בעיירות פיתוח ובאזורי מצוקה, כולל מפעל הזנה ממלכתי ללא תשלום. יום הלימודים הארוך תוכנן להתקיים בכל הארץ, דבר שלא התממש.
ב-1979 מזכירות קיבוץ חצרים דרשה מידלין לפרוש מהכנסת כדי לחזור לעבודה במשק, וכך אכן עשה - במהלך שהיום נחשב כמעט לבלתי-נתפס. בכתבה אז ב"ידיעות אחרונות" נכתב כי "ההצעה להמשיך בחברות בכנסת בצורה חלקית אינה יכולה להיחשב כצעד מוסרי, כי היא נוגדת את ערכי הקיבוץ. הקיבוץ הוא בית, ובית אינו יכול להיות כמלון אורחים, גם אם האורח הוא מכובד. בבית חייבים להכות שורשים עמוקים, וזה ניתן לעשות על ידי הינתקות מעבודה בחוץ".
לאחר פרישתו מהכנסת שימש ידלין בין היתר כמזכיר התק"ם וכיו"ר תנועת העבודה הציונית העולמית. ביום העצמאות 2008 הוא שימש כיו"ר חבר השופטים של חידון התנ"ך העולמי לנוער. בבחירות האחרונות לכנסת הוצב ידלין במקום האחרון והסמלי ברשימת העבודה.
