בבית המשפט המחוזי בתל אביב נמשך הבוקר (שני) הדיון בחקירתו הנגדית של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיק 2000, שעסק גם הפעם בחוק "ישראל היום" ובשיחות שניהל נתניהו עם מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס. הדיון קוצר ביותר משעתיים לבקשת ראש הממשלה בשל לו"ז ביטחוני.
מוקד החקירה היה החלטתו של נתניהו ב-2014, ערב פיזור הכנסת, לאפשר חופש הצבעה לחברי הקואליציה בהצבעה על הצעת החוק שנועדה להגביל את תפוצת עיתון "ישראל היום" - במקום להטיל משמעת קואליציונית ולבלום את החוק. התובע, עו"ד יונתן תדמור, טען כי המהלך נועד להשאיר את החוק "באוויר" - וכך לאפשר לנתניהו לקבל סיקור חיובי ממוזס ומ"ידיעות אחרונות". נתניהו דחה את הטענה.
"יש מצבים שאתה לא יכול להפעיל משמעת קואליציונית", אמר נתניהו. "כאן הקואליציה הייתה מפוררת לגמרי, והמטרה שלה הייתה להפיל אותי. אתה בוחן את הטקטיקה הפוליטית שלי, אבל אתה לא בתחום שלי. ראיתי בזה גם איום, כי עמדתי מול יריב פוליטי מאוד מוכשר שהשתלט לי על הקואליציה (הכוונה למוזס - נ"ב)".
במהלך הדיון הציג התובע מסמך שנתפס אצל יועצת ראש הממשלה דאז, פרח לרנר, ולפיו מבדיקה שנערכה עלה כי היה רוב שהתנגד להצעת החוק - כך שלכאורה ניתן היה לבלום אותה. נתניהו השיב כי מדובר בנתונים חלקיים, וכי בזמן אמת התחושה הייתה הפוכה: "לי זה היה ברור, ואני פעלתי למנוע את זה".
סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד, העיר כי המסמך מתוארך לחודש יוני, בעוד האירועים שבהם עוסק הדיון התרחשו באוקטובר - ולכן, לטענתו, הבדיקה לא הייתה עדכנית לאותה תקופה. חדד הוסיף כי נתניהו כלל לא קיבל את הרשימה בזמן אמת. התובע תדמור אישר את הדברים.
בהמשך טען התובע כי באותה תקופה זימן נתניהו את מוזס לפגישה חשאית, ובמהלכה הציע לו נוסח מרוכך יותר של החוק נגד "ישראל היום". נתניהו השיב כי פעל מתוך ניסיון למזער נזק במקרה שלא יצליח לבלום את החוק לחלוטין: "מה שיש כאן זה דבר פשוט. אני חושב שהוא מתקדם, יש לו כנראה את הדברים שלו והוא מנסה לדחוף את זה בכוח. אני מנסה להסיט אותו להתפשר, אם אין ברירה - לרכך. הוא לא הגיב בחיוב, הקלפים היו בידיו״.
"אני לא זוכר את הפרטים של השיחות, אבל היו כמה אופציות", הוסיף נתניהו. "בהתחלה לבלום בכלל; אם לא - חוק מרוכך; ואם לא, מגיעים לדבר הכי קשה - ואני עשיתי אותו: לפזר את הכנסת". התובע טען מנגד כי בניגוד לגרסת נתניהו, הוא זה שהנחה את יו"ר הקואליציה דאז, זאב אלקין, לאפשר חופש הצבעה - ולא לעשות שימוש במשמעת קואליציונית. נתניהו דחה זאת ואמר כי הנהלת הקואליציה קיבלה החלטה עצמאית, בניגוד לרצונו.
"ההצעה לדון קודם בחוק בוועדת השרים לחקיקה לא באה ממני", אמר נתניהו. "היה לי קשה מאוד לקבל את זה. זה בא מאלקין. הוא התחיל לעשות ניתוח ואמר לי: 'אין לך את זה ואין לך את זה. אתה יכול לנסות לכפות את זה'. ואז הוא אמר לי שהדרך היחידה לצאת מהמבוך הזה היא לאפשר להם חופש הצבעה. זו הייתה יוזמה של אלקין, החלטה של הנהלת הקואליציה נגדי. אני חרקתי שן, יכול להיות שגידפתי קצת - ואפשרתי לו ללכת בנתיב הזה".
התובע אמר לנתניהו כי מה שהיה חשוב לו באותה עת הוא "להמשיך להיות מתואם עם מר מוזס" ולשמור איתו על קשר טוב. לדבריו, עצם העובדה שנוסח מרוכך של החוק היה על השולחן סותרת את טענת נתניהו שלפיה "הכול קרס" והקואליציה השתלטה עליו.
נתניהו השיב בחריפות: "אני נלחמתי בחוק הזה, יעידו אנשים. למה לא הזמנתם את אלקין ולא חקרתם אותו? חקרתם, אבל לא רציתם להביא אותו. הוא היה מעיד לכם עד כמה הדבר הזה היה קשה לי. העדות הזאת קיימת ולא הבאתם אותה אליי כי זה סותר את התזה האבסורדית והשקרית".
לטענת נתניהו, "לא קיימתי את הדבר הזה. רציתי לעצור את החוק הזה. אלקין אמר לי לצאת מזה בכבוד, ושום דבר חוץ מזה לא היה. איזה סיקור? מה אכפת לי אם יכתבו עליי טוב או רע? אני רוצה להציל את הדמוקרטיה הישראלית".
לקראת סוף הדיון הציג התובע את עדותו של עד המדינה ארי הרו, לשעבר ראש הסגל של נתניהו. לפי העדות, בזמן שהרו שהה בניו יורק התקשר אליו נתניהו כדי שיעביר מסרים למוזס וישמור על התיאום ביניהם. נתניהו הכחיש: "ממש לא, ואין לי מושג על מה הרו דיבר איתו. הוא יכול היה לדבר איתו גם על הרכישה. בכל מקרה לא ביקשתי להעביר מסר".
כשנשאל אם ידע על הקשר בין הרו למוזס ועל התיאום ביניהם, השיב נתניהו: "אני לא ידעתי על כל שיחה ושיחה. ידעתי באופן כללי בלבד. את כל השאר אני לא יכול לאשר לך". תדמור טען כי חופש ההצבעה ניתן בעקבות שיחה של הרו עם מוזס. סנגוריתו של מוזס, עו"ד שרון קליינמן, התנגדה וטענה כי החוקר הטעה את מוזס בעניין זה. נתניהו חזר ואמר כי אינו יודע על כך, וכי לפי זיכרונו ההצעה הגיעה מאלקין.
