טראמפ בכנסת - הנאום המלא
(צילום: ערוץ הכנסת)
הנאום תומלל ותורגם בעזרת בינה מלאכותית
תודה רבה, תודה. תודה רבה לכולם. זה כבוד גדול, מקום נחמד, מקום נחמד מאוד. אדוני הנשיא, אדוני ראש הממשלה, אדוני יו״ר הכנסת, חברי הכנסת הנכבדים ואזרחי ישראל היקרים. אנו מתכנסים ביום של שמחה עמוקה, של תקווה מרקיעה שחקים, של אמונה מחודשת, ולמעלה מכול, יום להודות מקרב לב לאל הכול־יכול, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב.
לאחר שנתיים מצמררות של חושך ושבי, 20 בני ערובה אמיצים חוזרים אל חיק משפחותיהם המפואר, וזה אכן מפואר. עוד 28 יקירים ויקירות שבים סוף־סוף אל מנוחתם באדמה הקדושה הזו לעולמי עולמים. ולאחר שנים כה רבות של מלחמה שאינה פוסקת וסכנה שאין לה קץ, היום השמים שקטים, התותחים דוממים, הצופרים נאלמו, והשמש זורחת על ארץ הקודש אשר סוף־סוף שורה בה שלום; ארץ ואזור שיחיו, בעזרת ה׳, בשלום לעד.
זה איננו רק סוף של מלחמה; זהו סוף עידן הטרור והמוות, ותחילתו של עידן האמונה, התקווה ואלוהים. זהו תחילתו של הסכם גדול והרמוניה מתמשכת לישראל ולכל האומות של מה שיהיה בקרוב אזור באמת מופלא. אני מאמין בזה בעוצמה רבה. זהו שחר היסטורי של מזרח תיכון חדש.
ברצוני להביע את תודתי לאדם בעל אומץ ופטריוטיות יוצאי דופן, ששיתוף הפעולה עמו תרם רבות כדי להפוך את היום רם המעלה הזה לאפשרי. אתם יודעים על מי אני מדבר. יש רק ראש ממשלה אחד, בנימין נתניהו. ביבי, בבקשה קום. והוא לא קל. אני רוצה לומר לכם, הוא לא הבחור הכי קל להתמודד איתו. אבל זה מה שעושה אותו גדול. זה מה שעושה אותו גדול. תודה רבה, ביבי. עבודה נהדרת.
אבקש גם למסור את הערכתי העצומה לכל אומות העולם הערבי והמוסלמי שהתאחדו כדי ללחוץ על חמאס לשחרר את בני הערובה ולהחזירם הביתה. היה לנו הרבה סיוע. היה לנו הרבה סיוע מהרבה אנשים שלא הייתם מעלים בדעתכם, ואני רוצה להודות להם מאוד על כך. זהו ניצחון מדהים לישראל ולעולם כולו לראות את כל האומות האלה פועלות יחד כשותפות לשלום, וזה די בלתי־שגרתי לראות זאת, אבל במקרה הזה זה קרה. זה היה רגע מאוד לא רגיל בזמן, רגע מזהיר. דורות מעכשיו ייזכר זה כרגע שבו הכול החל להשתנות, ולהשתנות מאוד לטובה. כמו ארה״ב כרגע, זה יהיה תור הזהב של ישראל ותור הזהב של המזרח התיכון. זה הולך לעבוד יחד.
2 צפייה בגלריה
טראמפ בכנסת. "ביבי, אוהבים אותך כי אתה יודע לנצח"
(צילום: REUTERS/Evelyn Hockstein/Pool)
ברצוני להודות למספר פטריוטים אמריקנים גדולים על עזרתם שלא תסולא בפז בהשגת משהו שכמעט כולם חשבו שבלתי־אפשרי לחלוטין. אנשים אמרו לנו, אתם מבזבזים את הזמן. כל־כך הרבה אנשים אמרו: אתם פשוט מבזבזים את הזמן. אבל לא בִּזבַּזנו, כי עבדו איתנו אנשים מוכשרים, ואנשים שאוהבים את ארצכם, ולמען האמת, אנשים שאוהבים את האזור. הם אוהבים את המזרח התיכון.
אני רוצה להודות לחברי סטיב וויטקוף. אתם יודעים, סטיב נבחר על־ידי, מעולם לא עשה את זה קודם, אבל הכרתי אותו בכמה דברים: הוא היה איש עסקים גדול, אבל אני מכיר הרבה אנשי עסקים גדולים, אם להיות ישר אתכם. היו לו כישורי מו״מ אדירים, אבל אני מכיר עוד לא מעט שיודעים לנהל מו״מ לא רע, אף שזה אומנות. אבל יש אנשים שיודעים לנהל מו״מ די טוב. אך החשוב ביותר אצל סטיב, שהוא פשוט אדם נהדר; כולם אהבו אותו. כולם. אני מכיר כמה… מנהלי מו״מ שהם כל־כך טובים, אבל לא היה לכם שלום במזרח התיכון; היינו, היינו עכשיו במלחמת עולם שלישית עם חלק מהטיפוסים האלה. כולם אוהבים את סטיב ומכבדים אותו, ובאיזו דרך הם פשוט מתחברים אליו. אני מכיר אותו שנים רבות וראיתי זאת שוב ושוב.
(בנקודה זו הוצאו מהמליאה חברי הכנסת עופר כסיף ואיימן עודה שהניפו שלט עם קריאה לטראמפ להכיר במדינה פלסטינית)
עודה מוצא מהכנסת
זה היה יעיל מאוד. אז נחזור לסטיב. הוא… אבל אספר סיפור אחד כי הוא היה כל־כך מעורב, ואז קראנו לג׳ארד, קראנו, ומדי פעם צריך את המוח הזה; צריך להביא את ג׳ארד לפה. צריך לגייס קבוצת אנשים מסוימת. אבל סטיב התחיל את כל זה בעצמו. אני קורא לו הנרי קיסינג׳ר שלא מדליף, בסדר? הנרי מדליף גדול, הוא הדליף; סטיב לא מדליף. סטיב פשוט רוצה לגמור את העבודה. הוא רוצה לעשות את הדבר הנכון.
אבל אתן סיפור קצר אחד כי, כפי שאתם יודעים, הוא עובד על המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, מלחמה שלא הייתה מתרחשת אילו אני הייתי נשיא, בושה. שבעת אלפים חיילים צעירים בשבוע נהרגים, יותר מזה בשבוע האחרון, זו בושה. לא הייתה אמורה לקרות, אבל קרתה. ואנחנו ניצחנו במרוץ ואני לקחתי עליי את המלחמה הנוראה הזו שמשתוללת, וחשבתי שיהיה… קל להסדירה. חשבתי שזה הרבה יותר קל ממה שעשינו זה עתה בהצלחה רבה עם ישראל ועוד רבים אחרים. אבל זה הגיע קודם, ונגמור גם את ההיא.
קבעתי לו פגישה עם הנשיא פוטין. חשבתי שזו תהיה פגישה של 15 או 20 דקות. לסטיב לא היה מושג על רוסיה, לא ידע יותר מדי על פוטין, לא ידע הרבה על פוליטיקה, לא כל־כך עניין אותו. הוא היה באמת טוב בנדל״ן, אבל הייתה לו האיכות שחיפשתי, ולא ראיתי אותה אצל רבים.
קבעתי את הפגישה עם פוטין, ואני מתקשר: “נו, סטיב סיים כבר?” זה היה בערך חצי שעה לתוך הפגישה. “לא, אדוני, עדיין בפנים.” זה במוסקבה. אמרתי: “איך הולך לו?” “לא יודע, אדוני, עדיין בפנים.” התקשרתי שעה אחר כך: “תנו לי לדבר עם סטיב”, “אדוני, הוא עדיין עם פוטין. הוא עם הנשיא פוטין.” אמרתי: וואו, זו פגישה ארוכה, שעה. התקשרתי שעה אחרי, עדיין עם פוטין. שלוש שעות אחרי, עדיין עם פוטין. ארבע שעות, התחלנו לשמוע שהוא עומד לצאת בקרוב, ואחרי חמש שעות הוא יצא. אמרתי: “על מה לעזאזל דיברתם חמש שעות?” והוא אומר: “פשוט הרבה דברים מעניינים, דיברנו על הרבה דברים מעניינים, כולל מה שבשבילו נכנסתי לשם, אבל אי אפשר לדבר על זה חמש שעות. אפשר לדבר פרק זמן מסוים ואתה יודע מה אתה מקבל.”, וזה כישרון. זה כישרון, לעשות את זה.
רוב האנשים שהייתי שולח, א׳, לא היו מתקבלים; ב׳, אם כן, הפגישה הייתה נמשכת חמש דקות. וזה מה שקורה עם סטיב, כולם אוהבים אותו. אוהבים אותו בצד הזה, ואוהבים אותו בצד האחר. והוא באמת… הוא מנהל מו״מ מצוין, כי הוא בן־אדם מצוין. אז תודה רבה לך, סטיב, תודה רבה.
וברצוני גם להודות תודה מיוחדת למי שאכן אוהב את ישראל, למעשה אוהב אותה כל־כך, שבתי התגיירה. בתי התגיירה. לא ידעתי שזה הולך לקרות. ואיוונקה כאן. וביבי, אתה יודע שזה לא היה בקלפים בשבילי, אתה מבין. והיא כל־כך מאושרת והם כל־כך מאושרים, לפחות אני חושב שהם מאושרים. אם לא, יש לנו סיפור גדול, נכון? יש להם נישואים נהדרים; הם מסתדרים מצוין; הם החברים הכי טובים. יש להם קשר מיוחד מאוד. אבל ג׳ארד… היה כל־כך לעזר. הוא באמת עשה משהו מיוחד: הוא ייסד את “הסכמי אברהם” עם קבוצה של אנשים נפלאים מאוד.
אני אוהב לקרוא לזה “הסכמי אַבְרָהָם”, כי אנשים… נכון? “אַבְרָהָם”. זה כל־כך… איכשהו יותר נאה, אתם יודעים, Abraham לעומת Avraham. אני רק לא רוצה להישמע קדוש מעונה כשאני עושה את זה, אז… אני קצת מפצל את זה, כך שכולם יוצאים מרוצים. אבל היו לנו כישרונות גדולים מאוד, ולאף אחד אין תירוצים לשום דבר שקרה, כי עבדו על זה אנשים טובים בצורה שלא תיאמן.
ואז תוסיפו אדם בשם מרקו רוביו, שגם הוא כאן. נכון. ויש לי תחזית שמרקו ייזכר, ואני מתכוון לזה, כשר החוץ הגדול ביותר בתולדות ארצות־הברית. אני מאמין בזה. אני מאמין בך. והוא ואני… נלחמנו לא מעט, אתם זוכרים, הוא היה קשוח. הוא היה עוקצני. מי לעזאזל חשב שזה יקרה, מרקו, נכון? ועכשיו אני אומר שהוא יירשם הגדול מכולם. הוא תמיד היה חכם ומהיר ואנשים מכבדים אותו.
ואז יש לנו מישהו שצעיר, אבל מנהיג בלתי־ייאמן. ראיתי זאת מזמן, והוא התגלה כטוב אף יותר, טוב אף יותר משחשבנו, נכון, סוזי? אני חושב אפילו טוב יותר. וזה פיט הגסט, שהוא מזכיר המלחמה שלנו, לשעבר מזכיר ההגנה. וכפי שאתם יודעים, ניצחנו באופן מכריע במלחמת העולם הראשונה. ניצחנו באופן מכריע במלחמת העולם השנייה, באופן מכריע. ואת כל מה שביניהן וכל מה שלפניהן, ניצחנו הכול. ואז עלה הרעיון המבריק לשנות את השם מ“מלחמה”, אתם יודעים, זה היה “מלחמה”, ל“הגנה”. ועם זה באה חשיבה מסוימת. ונלחמנו באופן פוליטיקלי־קורקט אחרי זה.
תמיד הייתה לנו הצבא החזק ביותר, ועכשיו יש לנו צבא חזק יותר מאי־פעם, כי בקדנציה הראשונה שלי בניתי מחדש את הצבא, כל היבט שלו. אבל יש לנו… אם תחשבו, סיימנו שמונה מלחמות בשמונה חודשים, אני כעת כולל גם את זו, אם זה בסדר. יגידו, טוב, זה היה מהר, כי אתמול אמרתי שבע, אבל עכשיו אני יכול לומר שמונה. בני הערובה חזרו. בני הערובה חזרו. זה מרגיש טוב, איזה דבר נעים לומר, אתמול בפעם הראשונה אמרתי “בני הערובה חזרו”, זה נשמע, זה מרגיש כל־כך טוב לומר את זה.
אבל כשמסיימים שמונה מלחמות בשמונה חודשים, זה אומר שאתה לא אוהב מלחמה. כולם חשבו שאני הולך להיות אכזרי. למעשה, אני זוכר שבהתמודדות מול הילרי קלינטון היא אמרה: “תסתכלו עליו, תסתכלו עליו, הוא ילך למלחמה עם כולם.” והיא אף אמרה שיש לי אישיות “של מלחמה”. לא, והאישיות שלי למעשה היא על עצירת מלחמות, וזה נראה שעובד. נראה שזה עובד.
אבל זה גם אומר, שם השינוי והגישה שלנו, שלא ניכנס למלחמה, אבל אם ניכנס, ננצח אותה כמו שאיש מעולם לא ניצח מלחמה קודם. לא נהיה פוליטיקלי־קורקט, אבל לא נהיה שם. ואני חושב, כפי שביבי הזכיר קודם, שלום באמצעות כוח, וזה כל הסיפור. לארצות־הברית יש את הצבא הגדול והחזק ביותר, כעת, בהיסטוריה של העולם. אני יכול לומר לכם שיש לנו נשק שאיש מעולם לא חלם עליו. אני רק מקווה שלא נצטרך להשתמש בו לעולם.
בניתי מחדש את הצבא, גאיתי לעשות זאת, אבל היו דברים ששנאתי לעשות, שנאתי חלק מכלי הנשק, כי רמת העוצמה כה עצומה, זה מסוכן מאוד, רע מאוד. אבל צריך לעשות מה שצריך. אנחנו מייצרים את הנשק הטוב בעולם, ויש לנו הרבה ממנו, והעברנו הרבה לישראל, למען האמת. וביבי היה מתקשר אליי כל־כך הרבה פעמים: “אתה יכול להשיג לי את הנשק הזה, וההוא, וההוא”, חלקם לא שמעתי עליהם מעולם, ביבי, ואני עשיתי אותם. אבל הבאנו אותם לכאן, נכון? והם הטובים ביותר, הטובים ביותר. ואתם, אבל השתמשתם בהם היטב. צריך גם אנשים שיודעים להשתמש בהם, ואתם, ללא ספק, השתמשתם בהם היטב. כל־כך הרבה, עד שישראל נעשתה חזקה ועצומה, מה שהוביל בסופו של דבר לשלום. זה מה שהוביל לשלום.
אז כשאנחנו חוגגים היום, בואו נזכור איך החל הסיוט הזה של השחתה ומוות. לפני שנתיים, בערב חג שמחת תורה, אלפי אזרחים ישראלים חפים מפשע הותקפו בידי טרוריסטים באחד מחילולי החיים החפים מפשע המרושעים והנוראים ביותר שהעולם ראה אי־פעם, הטבח הגרוע ביותר ביהודים מאז השואה. האכזריות של 7 באוקטובר פגעה בלב האנושות עצמה. איש לא יכול היה להאמין למה שעיניו רואות. ארצות הברית של אמריקה התאבלה לצדכם, ואנחנו מתאבלים גם על אזרחינו שנלקחו באותו יום באכזריות איומה. ולכל המשפחות שחייהן השתנו לעד בשל זוועות אותו היום, ולכל עם ישראל, דעו שאמריקה מצטרפת אליכם בשתי השבועות הנצחיות ההן: לעולם לא נשכח ולעולם לא עוד.
מ־7 באוקטובר ועד השבוע הזה, ישראל הייתה אומה במלחמה, נושאת בנטל שרק עם גאה ובעל אמונה יכול לשאת. זו הייתה תקופה קשה מאוד. עבור כל־כך הרבה משפחות ברחבי הארץ הזו, עברו שנים מאז שידעתם אפילו יום אחד של שלום אמיתי, אבל עכשיו הוא מגיע, לא רק לישראלים, אלא גם לפלסטינים ולעוד רבים אחרים. הסיוט הארוך והכואב סוף־סוף נגמר. וכאשר האבק שוקע, העשן מתפוגג, ההריסות מוסרות והאפר מתנקה מן האוויר, היום שעולה על אזור שהשתנה, ועתיד יפה ובהיר הרבה יותר מופיע לפתע בהישג ידכם. זה עכשיו. זהו זמן מרגש מאוד עבור ישראל ועבור כל המזרח התיכון.
כי בכל רחבי המזרח התיכון, כוחות הכאוס, הטרור והחורבן שהעיקו על האזור במשך עשורים, כעת עומדים מוחלשים, מבודדים ומובסים לחלוטין. קואליציה חדשה של אומות גאות ואחראיות הולכת ונוצרת. ובזכותנו, אויבי כל הציביליזציה, נסוגים.
תודות לאומץ ולמיומנות שלא תיאמן של צה״ל ולמבצע “עם כלביא”. כן, זה ליהוק הוליוודי. בואו נשים אותו בסרט. תסתכלו עליו. עבודה נהדרת, והאנשים שלי אהבו לעבוד איתכם, אהבו. עבדו כל־כך טוב יחד. אבל רבים מן הטרוריסטים הבכירים של איראן, כולל מדעני גרעין ומפקדים, הושמדו מן הארץ.
ועם מבצע “פטיש חצות”, וואו, זה שם נהדר לזה, מה שעשינו ביוני שעבר: חיל האוויר של ארצות הברית הטיס שבעה מאותם מפציצי B-2 היפים. הם נראו כל־כך יפים פתאום. תמיד… חשבתי שהם מטוסים יפים, לא היה לי מושג שהם מסוגלים למה שעשו. למעשה, הזמנו עוד 28 מהם, עדכון קטן, גרסה מעודכנת קטנה, הזמנו ערימה שלהם. וכמעט עוד מאה מטוסים הלכו איתם, כולל מטוסי קרב, והיו לנו 52 מטוסי תדלוק, גדולים, יפים, חדשים לגמרי, שתדלקו אותם 4 או 5 פעמים. הם טסו 37 שעות הלוך ושוב, תחשבו על זה. היו לנו מטוסי תדלוק בכל השמיים לכל שאר המטוסים. היו לנו F-22, F-35, F-16, היו לנו המון מטוסים. אז היו לנו 52 “תחנות דלק” בשמיים, כך הם קוראים לזה. אני אומר לכם, אני לא הייתי רוצה לטוס באחד מהם.
יש לנו כאן את הגנרל הדגול שלנו, רייזין קיין. גנרל, קום, הבחור הזה, איזה גנרל. תודה. שאלתי את הגנרל קיין, אמרתי, אנחנו יודעים, יש לנו בעיות עם דאעש, והייתי בוושינגטון ושאלתי כמה זמן ייקח להביס את דאעש, והגנרלים שלי בוושינגטון אמרו לי: 3–4, אולי 5 שנים, אדוני. אמרתי: אני לא מבין, יש לנו את הציוד הטוב בעולם, למה? אז טסתי לעיראק ופגשתי אדם בשם קיין. אמרתי: מה שמך הפרטי? הוא אמר: קוראים לי “רייזין”, אדוני. אמרתי: רגע, השם שלך הוא “רייזינג קיין” (משחק מילים באנגלית)? חיפשתי אותך הרבה זמן, אתה בטח צוחק.
אז אמרו לי 3–4–5 שנים להביס את דאעש, ואני מתיישב איתו ואני אומר: למה זה? טסתי לשם בחשכת הלילה, נחתתי, לעולם לא אשכח, זו הייתה נסיעה לא פשוטה. שמח שעשיתי אותה, כי פגשתי אותו. אמרתי: אפשר לשאול אותך, גנרל? ירדתי… הוא אמר, היה עוד גנרל וסמל, כולם היו כמו ליהוק הוליוודי, יכלו להיכנס לסרט מיד. ביניהם לביניכם כאן, יכולנו להתעשר מעשיית סרטים, בסדר? אבל, אבל, והם הסתדרו כל־כך נהדר, זה הדבר היפה: שהצבא שלכם והצבא שלנו, ביבי, הסתדרו כל־כך טוב.
אבל אמרו לי “הגנרלים של הטלוויזיה” בוושינגטון, יש לנו את הציוד הטוב בעולם, למה זה לוקח כל־כך הרבה זמן? והם אמרו: 4 שנים. אמרתי: אז אשאל אותך, רייזין, כמה זמן ייקח לך להביס את דאעש? “אדוני, נוכל לעשות זאת בשלושה שבועות, ואפילו יישאר קצת זמן.” אמרתי: אתה בטח מתלוצץ, על מה אתה מדבר? הם אמרו 4 שנים! הוא אמר: “ובכן, אדוני, זה לא מקומי לומר, אבל שאלתני: מה שצריך לעשות זה להכות בהם מהמערב, מהצפון, מהדרום, מלמעלה, מלמטה.” אמרתי: אז למה הם לא עשו את זה? והוא לא רצה לדבר סרה במפקדיו, שקשה להאמין שהם מפקדיו, יכול היה להיות הפוך מזמן, כי הוא זה שעשה את המבצע. הוא היה ללא דופי. ללא דופי. פשוט ללא דופי.
ואמרתי: אז אתה באמת חושב שאתה יכול לעשות את זה בארבעה שבועות? “כן, אדוני, מאה אחוז. צריך לעשות זאת אחרת ממה שהם עשו. הם השתמשו בבסיס אחד שהיה מאות קילומטרים משם, ואילו לנו יש את כל הבסיסים הניידים האלה בכל המזרח התיכון, והם לא רצו להשתמש בהם כי לא רצו להעליב את המדינה שבה… הם אפילו לא היו יודעים מה לעזאזל עולים המטוסים, נכון? הם לא היו יודעים. אבל הוא אמר, לא, הם לא רצו להעליב אף אחד.”
“אבל אנחנו יכולים לעשות את זה בארבעה שבועות.” אמרתי: אתה בטוח בזה? אני אתקשר אליך, אתקשר ביום שני, אני חוזר לוושינגטון, אבל אתה חושב ארבעה שבועות? “כן, אדוני, אני חושב שנוכל בארבעה שבועות, יישאר לנו זמן.” אז התקשרתי אליו ביום שני, אמרתי: אתה חושב שאתה יכול לעשות את זה? ארבעה שבועות? אמרתי: לך על זה. והוא עשה את זה, אומר לכם, עשה את זה בארבעה שבועות, פחות מארבעה. אז גנרל, קום שוב בבקשה, זה גנרל אמיתי, לא “גנרל טלוויזיה”. הוא לא רוצה לעלות לטלוויזיה, לא רוצה. אמרתי, האחרים אוהבים להיות בטלוויזיה.
אז הטלנו 14 פצצות על מתקני הגרעין המרכזיים של איראן, ממש, כפי שאמרתי מלכתחילה, והשמדנו אותם לחלוטין, וזה אושר וכולם מבינים את זה. יחד, מנענו ממדינת הטרור מספר 1 להשיג את נשקי העולם המסוכנים ביותר. ואם חושבים על זה, אילו לא עשינו זאת, ובהנחה שהיינו עושים את אותה עסקה שיש לנו היום, הייתה מרחפת עננה שחורה מעל העסקה הזו. ובראש ובראשונה, היא לא הייתה קורית, כי שאר האומות הערביות והמוסלמיות לא היו חשות בנוח לעשות את העסקה שיש לנו עכשיו, נכון? אם לאיראן היה נשק גרעיני, שהם היו במרחק כשני חודשים ממנו, היה להם אותו בשניים, אולי פחות. הם צדקו, זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלנו. הסתכלו על זה 22 שנה. זו הייתה הירייה האחרונה. כך אמרו לי הטייסים. “22 שנה, אדוני, בדקו את זה. קודמינו בחנו, למדו את זה שלוש פעמים בשנה. אנחנו עושים תרגילים על אותה מתקפה בדיוק.” והו, כמה שהם קלעו.
אבל נניח שהם לא היו קולעים, ונניח שהיו נשקים גרעיניים בהיקף גדול בידי איראן, לא היינו יכולים להיות כאן היום, גם אם היינו חותמים על העסקה, שלא יכולנו לחתום, כי הרבה אנשים לא היו רוצים שום קשר לזה. הסרנו עננה כבדה מעל המזרח התיכון ומעל ישראל. והיה לי לכבוד לעזור. אבל נכון, נכון, אתם יכולים לדמיין, אותו מסמך, אותה עסקה, אבל בחוץ היה מישהו שבדעת כולם, כל־יכול במזרח התיכון, הם חטפו מכה גדולה, נכון? חטפו מכה גדולה. או־או. קיבלו את זה מצד אחד, מצד שני, ויהיה נהדר אם נוכל לעשות שלום איתם, ואני חושב שזה נהדר. הייתם שמחים בזה? לא יהיה נחמד?
כי אני חושב שהם רוצים. אני חושב שהם עייפים. מישהו אמר: “אדוני, הם מתחילים שוב את תוכנית הגרעין שלהם.” אמרתי: אומר לכם משהו, הם לא מתחילים שום דבר. הם רוצים לשרוד. הדבר האחרון שהם רוצים זה להתחיל שוב לחפור מנהרות בהרים שזה עתה הופצצו ולהתחיל… הם לא עושים את זה. הם רוצים לשרוד, בסדר? אבל אני חושב שיש לנו סיכוי, סטיב, אתה ו… אני חושב, ג׳ארד, בוא, אקרא לך לעוד אחד, תמיד מביאים את ג׳ארד כשצריך לסגור את העסקה, מביאים את ג׳ארד. אבל סטיב, אתה וג׳ארד והגנרל ופיט ומרקו, תסגרו את העסקה הזו בקלות. אני חושב שזה יהיה קל, אבל קודם צריך לגמור את רוסיה. צריך לגמור את זה. אם לא אכפת לך, סטיב, נתמקד קודם ברוסיה, בסדר? נסיים.
בלבנון, הפגיון של חיזבאללה, שכבר זמן רב מכוון לגרונה של ישראל, נשבר לגמרי. המִנהל שלי תומך באופן פעיל בנשיא החדש של לבנון ובשליחותו לפרק לצמיתות את חטיבות הטרור של חיזבאללה. הוא עושה עבודה טובה מאוד. ולבנות מדינה משגשגת שחיה בשלום עם שכנותיה, ואתם מאוד בעד זה, אני יודע, ולדעתי קורים שם דברים טובים, דברים טובים ממש.
ועם הפסקת האש של השבוע הזה, השגנו את הפריצה המאתגרת ביותר מכולן, אולי הפריצה המאתגרת ביותר אי־פעם. כלומר, מעולם לא ראיתי דבר כזה. הייתי מעורב בהרבה הצלחות, מעולם לא ראיתי משהו כמו מה שקורה היום בכל העולם. אנשים רוקדים ברחובות, לא רק בישראל, הם רוקדים ברחובות של מדינות שמעולם לא היו רוקדות ברחוב על מה שקורה היום, והם רוקדים ברחובות האלה.
אז המלחמה הארוכה והקשה הזו הסתיימה עכשיו, אתם יודעים, יש שאומרים 3,000 שנה, יש שאומרים 500, לא משנה מה, זו “האמא של כולן”. ובהישג חסר תקדים, כמעט כל האזור אימץ את התוכנית שלפיה עזה תפורז מיד, חמאס יפורק מנשקו, וביטחונה של ישראל לא יאוים עוד בשום אופן, צורה או תבנית.
אז ישראל, בעזרתנו, ניצחה כל מה שאפשר בכוח הזרוע. ניצחתם. כלומר, ניצחתם. עכשיו הגיע הזמן לתרגם את הניצחונות האלה נגד טרוריסטים בשדה הקרב, אל הפרס העליון של שלום ושגשוג לכל המזרח התיכון. הגיע הזמן שתוכלו ליהנות מפירות עמלכם.
אדון ראש האופוזיציה, הוא… אמרתי שהוא ראש אופוזיציה נחמד מאוד, אני חושב, לא, הוא אדם נחמד, הוא אדם נחמד. הוא יודע מה הוא עושה, נכון? כן, אדם נחמד מאוד. ובכן, עכשיו אתה יכול להיות קצת יותר נחמד, ביבי, כי אתה כבר לא במלחמה, ביבי.
אבל רק אם נאמץ את ההזדמנויות של הרגע הזה, נוכל להשיג את מטרתנו להבטיח שמוראות השנים האחרונות לא יתרחשו עוד לעולם. אינכם רוצים לעבור זאת שוב.
לפני שמונה שנים באתי לאזור הזה בנסיעה ראשונה ומיוחדת מאוד לחו״ל כנשיא ארצות הברית. באתי לכאן מאוד מוקדם, לבקשתך. פניתי אל מנהיגי העולם הערבי והמוסלמי שהתכנסו בערב הסעודית ואמרתי שהגיע הזמן לבנות עתיד חופשי מאחיזת הקיצוניות והטרור. ומעניין, עכשיו… מיד כשאסיים, אני די מאחר. עיכבתם אותי לא מעט, בין ראשי אופוזיציה לנאומו המבריק אך הארוך מאוד של ביבי. חשבתי שאזנק לכאן, אנאם, ואז אטוס למצרים. זה לא עבד, וגם את עשית נאום די ארוך, שרה. אבל אהבתי את מה שכולכם אמרתם, יכול היה להיות גרוע יותר, נניח שמעבר לזה, לא אהבתי מה שאמרתם, זה לא היה טוב, נכון, רון? רון, עשית עבודה נהדרת, אגב, רון. כן.
אז אני עומד להיפגש בעוד מעט, עם המדינות החזקות והעשירות ביותר בעולם, אף שעל־פי המכסים, ארצות הברית היום היא בפער המדינה העשירה ביותר בעולם, כפי שבוודאי קראתם, אבל המדינות העשירות, החזקות, אתם יודעים, מדהים… בהנהגת אנשים מדהימים במקרים רבים, בחלק מהמקרים לא בטוח שאמליץ עליהם, אבל אומר לכם: אנשים מדהימים שעזרו לנו מאוד להפוך את כל זה לאפשרי. אז אצא לשם, אקח זמן. ייתכן שלא יהיו שם כשאגיע. אבל ננסה.
אבל המסע שהתחלנו אז, הוביל לתבוסה המוחצת של חליפות דאעש, לסכמי אברהם האדירים, ובסופו של דבר להפסקת האש ההיסטורית השבוע, שבה אותן מדינות ממש מילאו תפקיד מכריע מאוד, אני חייב לומר. סטיב יספר לכם את זה. ג׳ארד יספר לכם את זה. יחד הראינו שהשלום אינו רק תקווה שאנחנו חולמים עליה, זו מציאות שניתן לבנות עליה, יום אחרי יום, אדם אחר אדם, אומה אחר אומה. ובזכות זאת, המזרח התיכון סוף־סוף מוכן לאמץ את הפוטנציאל יוצא הדופן שלו. יש לכם פוטנציאל יוצא דופן באזור הזה.
צריך להיות ברור עכשיו לכל אחד ברחבי האזור, שעשורים של ליבוי טרור וקיצוניות, ג׳יהאדיזם ואנטישמיות, לא עבדו. הם לא עבדו. הם היו אסון. הם רק הרגו, הרגו. הם פעלו כבומרנג, לחלוטין ומוחלט. פשוט בומרנג. כל מה שחשבתם, קחו את זה, בתרחיש הגרוע ביותר, התברר כגרוע מזה. הם לא עבדו.
מעזה ועד איראן, השנאות המרות האלה הביאו רק אומללות, סבל, כישלון ומוות. הן לא שירתו את החלשת ישראל, אלא את חיסול הכוחות שעשו הכי הרבה להבעיר את השנאה הזו, ובאמת… כלומר, כל מי שניסה, נעשה לא רלוונטי.
ובינתיים, ראינו שאותן מדינות שהניחו בצד את מחלוקותיהן, חצו שסעים עתיקים, ובחרו בהידברות, הן היום בין המצליחות באזור. הן מסתדרות עם ישראל, והן במצב מצוין. ואני יכול לומר לכם, ארבע המדינות שהצטרפו להסכמי אברהם מוקדם, וכולכם תעשו לי טובה, ואני עומד לומר זאת בעוד מעט לכמה חברים נוספים, נשמח מאוד שכולכם, נכון, ג׳ארד?, תצטרפו להסכמי אברהם. חייבים להירשם ולהתאחד. תוכלו למלא את כל הרשימה. הייתה לנו ממשלה חלשה מאוד, הנשיא הגרוע ביותר בתולדות ארצנו, בפער. וברק אובמה לא היה רחוק מאחור, אגב. והם לא עשו כלום עם המסמך המדהים הזה, הסכמי אברהם, אבל עכשיו אפשר למלא אותם. עכשיו יש לכם שלום, יש אנשים שאוהבים מאוד את ישראל. אומר לכם, והם אוהבים את ישראל הרבה יותר היום מאשר לפני חמישה שבועות. חזרתם חזק. כי זה כבר התחיל להיות קצת מכוער שם בעולם, ובסוף, העולם מנצח. אי אפשר לנצח את העולם.
ואמרתי לביבי, ביבי, הגיע הזמן, והוא הבין זאת טוב מכולם, כי בסוף, אתם יודעים, העולם מקום גדול מאוד, וכבר אמרתי הרבה, אמרתי שחתיכת האדמה הזו קטנה מאוד. לא ייאמן מה שעשיתם עם הקטנטונת הזו. תסתכלו על מפה, אפילו לא של העולם, של המזרח התיכון, ויש לכם נקודה קטנה, ותחשבו מה עשיתם, זה לא ייאמן. זה לא ייאמן.
אבל העולם, אוהב. העולם אוהב שוב את ישראל. ואמרתי לו, אתה יודע, העולם גדול וחזק, ורון, בסוף העולם מנצח, ואין לנו מה לדאוג לזה עכשיו, אבל היה כבר פרק זמן בחודשים האחרונים… אתם יודעים, העולם רצה שלום וישראל רצתה שלום, כולם רצו, וכמה ניצחון זה היה, נכון? איזה ניצחון זה היה. אילו הייתם ממשיכים עוד 3–4 שנים, להילחם, להילחם, להילחם, זה נהיה רע. זה התחמם. התזמון של זה מבריק, ואמרתי: ביבי, יזכרו אותך על זה הרבה יותר מאשר אם היית ממשיך, ממשיך, ממשיך, “להרוג, להרוג, להרוג”. זה לא היה אותו דבר, ואני פשוט רוצה לברך אותך על האומץ לומר: זהו, ניצחנו. ועכשיו, בואו ניהנה מחיינו, ונבנה מחדש את ישראל, ונעשה אותה חזקה יותר, גדולה יותר וטובה מאי־פעם. נעשה את זה. דרש הרבה אומץ.
והבחירה של הפלסטינים, לא יכולה להיות ברורה יותר. זו ההזדמנות שלהם להסתובב לעד מן הדרך של טרור ואלימות, זה היה קיצוני, להגלות את כוחות השנאה הרשעים שבתוכם, ואני חושב שזה יקרה. פגשתי בחודשים האחרונים אנשים שרוצים בכך מאוד. ואחרי כאב, מוות וייסורים עצומים, עכשיו הזמן להתמקד בבניית עמם במקום לנסות לפרק את ישראל. איננו רוצים שזה יקרה שוב.
והמיקוד המלא של תושבי עזה, חייב להיות בשיקום יסודות היציבות, הבטיחות, הכבוד והפיתוח הכלכלי, כדי שסוף־סוף תהיה להם ולילדיהם, החיים הטובים שמגיעים להם, אחרי כל העשורים של האימה. אני מתכוון להיות שותף למאמץ הזה, במובן שנעזור, ונעשה משהו שהפך לפופולרי באופן בלתי־ייאמן, כולם רוצים להיות בו: הוא נקרא “מועצת השלום” (Board of Peace). אוקיי, מה דעתכם? שם יפה, נכון, מועצת השלום. הדבר הרע היחיד מבחינתי, כל מדינה מעורבת ביקשה שאני אהיה יושב הראש. ואומר לכם, אני מאוד עסוק. לא ציפיתי לזה. אבל אתם יודעים מה? אם נעשה את זה, נעשה את זה נכון, ויש לנו עוצמה ועושר שלא יאומנו, כי צריך עושר, צריך עושר כדי לשקם דברים, ולהם יש עושר כמו שלמעטים יש.
אני רוצה להודות לאומות הערביות והמוסלמיות על המחויבות שהן קיבלו על עצמן לתמוך בשיקום בטוח של עזה ומעבר לה. יש לי רבות, מדינות ערביות, מדינות עשירות מאוד, שבאו ואמרו: נשים סכומי עתק כדי לשקם, לשקם את עזה, ואני חושב שזה יקרה. הכוח, הם רוצים כבוד. הם רוצים לצאת קדימה ולהצהיר, ואני רוצה לומר מי הן, כי מה שהן עושות יהיה, אני חושב, דבר שירשים אתכם מאוד. אתם צריכים את זה, אתם צריכים את סוג הכוח הכלכלי שיש להם, והם רוצים לראות שזה עובד, ורוצים לראות שזה בטוח, ורוצים לראות שזה טוב גם לישראל.
וכמה כסף שזה יהיה, וזה הרבה, כפי שאתם רואים, זה הרבה, אבל עבור המדינות הללו, זה יחסי קטן ביחס לעוצמתן. זה ממש הרבה כסף, כסף שרוב האנשים לא יכולים בכלל להעלות על הדעת, אבל עבור המדינות הללו זה לא כל־כך הרבה, במיוחד משום שזה מבטיח הצלחה ויציבות במזרח התיכון, שזה מה שהן רוצות לראות.
רבות מהן יהיו איתנו במצרים בעוד מעט, אני חושב. לא בטוח. אולי כבר הלכו, אולי לקחו את מטוסי ה־747 של בואינג שלהן ועזבו. אמרתי: איזה מטוס אתם מטיסים? “747.” אמרתי: זה מטוס גדול. כן, אולי… סטיב, אתה חושב שהם עזבו במטוסי ה־747 החדשים לגמרי שלהם? לא יודע. נגלה בקרוב, זה יהיה סיפור גדול, יישארו שניים, והם יהיו שני הכי עניים.
אבל, זו תהיה הקבוצה העשירה והחזקה ביותר של אומות, כך שהקבוצה שאספנו שממתינה לנו, היא הקבוצה העשירה והחזקה ביותר שנאספה אי־פעם בזמן אחד. לא הייתה קבוצה כזו מעולם, והם מחפשים רק טוב. הם רוצים טוב. הם הולכים לעשות טוב. וכשההתחייבויות הללו יינתנו, אני הולך להודיע לעולם מי עושה זאת, כי הם באמת ראויים לקרדיט, וחלקם אולי לא ירצו את הקרדיט, אבל מגיע להם.
ברור יותר מתמיד, שהמדינות היצרניות והאחראיות באזור הזה, לא צריכות להיות אויבות או יריבות, אתן צריכות להיות שותפות, ובסופו של דבר אפילו חברות, וזה מה שיקרה, אני יודע זאת. יחד תוכלו לעמוד מול כוחות הכאוס, כן, קדימה, זה נקודה חשובה, כי תוכלו לעמוד מול כוחות הכאוס שמאיימים על כל האינטרסים שלכם, ותמיד יש איום גדול, תמיד, ולשחרר שגשוג והזדמנויות מדהימים לכל עמי הארצות הללו, וזה מה שיקרה. תשחררו מספרים והצלחות, שישראל מעולם לא העלתה בדעתה, כי אתם כה נחושים, וכך צריך, ועשיתם את הדבר הנכון בהגנה על עצמכם, ולא תצטרכו לדאוג לזה כל־כך. ניצחתם, ועכשיו תוכלו לבנות ולעשות דברים שמעולם לא חשבתם שאפשריים. כשאתם מפנים את הגאונות הזו לדבר אחר, זה יהיה משהו, זה יהיה נס, נס במדבר. זה יהיה מדהים, וכבר עכשיו, במובן אמיתי, זה כך, אבל יהיה נפלא כשאפשר יהיה להקדיש זמן למשהו שהוא לא מלחמה והגנה, וגם התקפה.
לשם כך, זו התקווה והחלום הנחרצים שלי, למען האמת, שביחד הסכמי אברהם יתגלו כהכול שחשבנו שיהיו. ארבע המדינות ההן היו אמיצות מאוד בעשייתן. הן עשו זאת בשלב מוקדם מאוד, וכל אחת ואחת מהן נהנית באופן בלתי־ייאמן כלכלית. ואם שמתם לב, even בתקופה הרעה הזו שעברנו כעת, כולן נותרו חברות בהסכמי אברהם. הן הצליחו בצורה שלא תיאמן, ואני רק… ואתם יודעים מי אתם, ואני רוצה להודות לכם. והן נשארו בגלל נאמנות, אבל גם בגלל שזה היה עסק טוב באמת. הן הרוויחו הרבה כסף בהיותן חברות, ואני חושב, אני מקווה, שכל אחת מן המדינות שאנו פונים אליהן, ג׳ארד, אני מקווה שהן יצטרפו במהירות. בלי משחקים, בלי כלום, רק להצטרף, לקבל את זה. זה יהיה עושה שלום נהדר. זה באמת יחבר את הכול, מעבר לחלומות הפרועים ביותר של כל אחד.
אז במקום לבנות מבצרים כדי להשאיר אויבים במרחק, מדינות האזור הזה צריכות לבנות תשתיות כדי לשזור את המסחר שלכם קרוב יותר יחד, כי כעת עליכם להתחרות עם העולם הגדול שם בחוץ במסחר. זו תחרות מסוג אחר. במקום לייצר נשק וטילים, העושר של האזור הזה צריך לזרום לבתי ספר, לרפואה, לתעשייה, ולמען האמת, הדבר החם החדש: בינה מלאכותית. וואו, מדובר בהרבה “אינטליג׳נס” שתצטרכו לשפוך כדי להחזיר את הסכומים האלה שהם שמים, אבל זה באמת הדבר החם, ואומר שארצות הברית, לפני שנה הייתה מדינה מתה. אני אומר זאת לאנשים. שמעתי זאת לראשונה ממלך סעודיה. אחר כך מאיחוד האמירויות. שמעתי מקטאר. שמעתי מרבות אחרות. לפני שנה, ארצות הברית של אמריקה הייתה מדינה מתה. עכשיו זו המדינה הכי חמה בעולם, הכי חמה. אין ספק. למעשה, אם תלכו שנה אחורה, לפני הבחירות, למרות שמיד כשהיה לנו ה־5 בנובמבר, נהיינו “חמים”, כי אנשים קלטו, הייתי אומר שה־5 בנובמבר היה הזמן שבו נהיינו באמת “חמים”.
אבל אם תלכו עוד כמה שנים אחורה, אילו הייתי אחראי והמדינה הייתה עושה מה… אף אחד לא היה מבקש ממני לדבר. אף אחד לא ביקש מג׳ו ביידן לבוא ולדבר, מבטיח לכם. ואם היו מבקשים, הוא היה מסרב, מבטיח לכם. הוא לא דיבר, לא דיבר, וכשהוא דיבר, זה לא היה טוב.
אבל… כל מדינות המזרח התיכון, מה שאנחנו עושים עכשיו, זה היה יכול לקרות מזמן, אבל זה נחנק ונדחק לאחור כמעט ללא תקנה, בידי הממשלים של ברק אובמה ואז ג׳ו ביידן. הייתה שם שנאה כלפי ישראל, שנאה מוחלטת. ההידרדרות התחילה באמת כשאובמה חתם על הסכם הגרעין עם איראן. זו הייתה קטסטרופה לישראל וקטסטרופה לכולם, ואני זוכר שבנימין נתניהו בא לארצות הברית ועבד כל־כך קשה לנסות לגרום לאובמה לא לעשות את העסקה, הוא עבד כל־כך קשה, אבל זה היה כמו לדבר לקיר. אני זוכר שהוא אמר לי, זה היה כמו לדבר לקיר. הם רצו ללכת עם איראן. הם בחרו באיראן, למען האמת, על פני הרבה אומות טובות אחרות, אבל ספציפית על פני ישראל, וזו הייתה תחילתה של תקופה רעה מאוד.
אובמה יצא, והסכם הגרעין התגלה כאסון. ואני, דרך אגב, ביטלתי את הסכם הגרעין, והייתי גאה מאוד לעשות זאת. ואף על פי כן, גם כלפי איראן, שמשטריה גרמו לכל־כך הרבה מוות במזרח התיכון, יד הידידות ושיתוף הפעולה, מושטת. אומר לכם, הם רוצים לעשות עסקה. זה כל מה שאני עושה בחיים, עושה עסקאות. אני טוב בזה. תמיד הייתי טוב בזה, ואני יודע מתי הם רוצים, גם אם הם אומרים “לא רוצים”, אני יכול לומר לכם, הם רוצים עסקה. בסדר? הם רוצים. ואנחנו נראה אם נוכל לעשות משהו, כי זה מטורף מה שקורה, וזה לא יימשך יותר.
לא לארצות הברית ולא לישראל יש עוינות כלפי העם האיראני. אנחנו רק רוצים לחיות בשלום. אנחנו לא רוצים איומים מרחפים מעל ראשינו, ואפילו לא רוצים לחשוב במונחים של השמדה גרעינית. זה לא יקרה, לעולם לא יקרה. אין דבר שיעשה יותר טוב לחלק הזה של העולם, מאשר שמנהיגי איראן יוקיעו טרור, יפסיקו לאיים על שכנותיהם, יפסיקו לממן את שלוחיהם הלוחמניים, ולבסוף יכירו בזכות קיומה של ישראל. הם חייבים לעשות זאת. חייבים.
ואל איראן, וכפי שאתם יודעים, זה לא נאמר מתוך חולשה, אין חולשה, אבל אומר זאת: אנחנו מוכנים כשתהיו, וזו תהיה ההחלטה הטובה ביותר שאיראן קיבלה אי־פעם, וזה יקרה. זה יקרה. אנשים, אני מכיר הרבה איראנים בארצות הברית, אנשים טובים, חכמים, חרוצים, הם לא רוצים לראות מה שקרה למדינתם.
הסיפור של נחישות ישראלית עזה וניצחון מאז 7 באוקטובר, צריך להיות הוכחה לעולם כולו, שמי שמנסה להשמיד אומה זו, נגזר עליו כישלון מר. מדינת ישראל חזקה, והיא תחיה ותשגשג לעד. ולכן ישראל תמיד תישאר בעלת ברית חיונית של ארצות הברית של אמריקה. ישראלים חולקים את ערכינו, מפעילים אחד הצבאות החזקים בעולם, באמת, יש לכם… איזה עבודה, איזו עבודה עשיתם, ובעלי אחת הכלכלות החדשניות עלי אדמות.
אלה רק כמה מהסיבות לכך שאני גאה להיות החבר הטוב ביותר שהיה לישראל אי־פעם, וכולם אומרים זאת. בבית הלבן, כולם אומרים זאת. כנראה שזה נכון, כי כולם אומרים, אולי, אמרתם זאת היום, תודה.
אבל כנשיא, ביטלתי את הסכם הגרעין האסוני עם איראן, ובסופו של דבר ביטלתי את תוכנית הגרעין של איראן עם דברים שנקראים “מפציצי B-2”. זה היה, זה היה מהיר, זה היה מדויק, וזו הייתה יפעת־קרב. אישרתי הוצאה של מיליארדי דולרים שהלכו להגנת ישראל, כמו שאתם יודעים, ואחרי שנים של הבטחות שהופרו מפי נשיאים אמריקנים רבים, אתם יודעים שהבטיחו, מעולם לא הבנתי עד שהגעתי לשם, הופעל לחץ גדול על הנשיאים האלה, גם עליי הופעל, אבל לא נכנעתי ללחץ. כל נשיא במשך עשורים אמר: “נעשה זאת.”, וההבדל הוא שאני קיימתי את הבטחתי, והכרתי רשמית בבירת ישראל, והעברתי את השגרירות האמריקנית לירושלים. נכון, מרים? תראו את מרים, היא שם מאחור, קומי, מרים, קומי.
מרים ושלדון היו נכנסים למשרד, היו מתקשרים אליי, הוא היה מתקשר, אני חושב שהיו להם יותר ביקורים בבית הלבן מכל אחד אחר שאני יכול לחשוב עליו. תראו אותה יושבת שם, כל־כך בתמימות, יש לה 60 מיליארד בבנק, 60 מיליארד, והיא אוהבת… ואני חושב שהיא אומרת “די”… והיא אוהבת את ישראל, אבל אוהבת באמת, והיו באים, ובעלה היה אדם מאוד תקיף, אבל אהבתי אותו, מאוד תקיף, תומך בי מאוד, והוא היה מתקשר: “אפשר לבוא לראות אותך?” הייתי אומר: שלדון, אני נשיא ארצות הברית, זה לא עובד ככה. והוא היה בא.
והם היו אחראים להרבה כל־כך, כולל זה שהם הכניסו לי לראש את רמת הגולן, שזה כנראה אחד הדברים הגדולים שאי־פעם קרו ל… מרים, קומי בבקשה. היא באמת… כלומר, היא אוהבת את המדינה הזו, היא אוהבת. היא ובעלה, מדהימים. אנחנו מתגעגעים אליו מאוד. אבל שאלתי אותה פעם, אכניס אותה לצרה עם זה, אבל שאלתי: אז, מרים, אני יודע שאת אוהבת את ישראל, מה את אוהבת יותר, את ארצות הברית או את ישראל? היא סירבה לענות. זה אולי אומר, אולי ישראל, אני חייב לומר. אנחנו, אנחנו אוהבים אותך. תודה, יקירה, שבאת. זה כבוד גדול, כבוד גדול. היא אישה נפלאה, אישה גדולה.
תמיד עמדתי לצד האנשים בקהילה הזו, ותמיד אעמוד. תמיד אהיה אתכם. תמיד אהיה אתכם. אולי משהו יקרה שישנה את דעתי, שמישהו ממש טיפש ייכנס לתפקיד וירצה לעשות דברים רעים באמת, אבל זה בערך הכול. אנחנו לא חושבים שזה יקרה, אני מקווה שלא. והאיש הזה, איש טוב ממש כאן. שני האנשים האלה, אנשים טובים ממש כאן.
היי, יש לי רעיון. אדוני הנשיא, למה שלא תיתן לו חנינה? בוא. אגב, זה לא היה בנאום, כמו שאתם יודעים. אבל אני מחבב את האדון היושב כאן, וזה פשוט נראה כל־כך הגיוני. אתם יודעים, בין אם נרצה בכך או לא, זה היה אחד מנשיאי הזמן־מלחמה הגדולים ביותר. זה היה אחד מנשיאי הזמן־מלחמה הגדולים ביותר, וסיגרים ושמפניה, את מי לעזאזל זה מעניין? טוב, מספיק מחלוקת להיום, נכון? למעשה, אני לא חושב שזה מאוד שנוי במחלוקת, כלומר, אני רואה, אתה כל־כך פופולרי, אתה אדם פופולרי מאוד, אתה יודע למה? כי אתה יודע לנצח.
במהלך השנתיים האחרונות פגשתי רבות ממשפחות הישראלים שנלקחו כבני ערובה, ואת אלה שנלקחו כבני ערובה, לא ייאמן. הסתכלתי להם בעיניים. ראיתי את סיוטי הסבל הקשים ביותר, אבל ראיתי גם משהו אחר, את האהבה היפה של האנשים, האהבה של אנשים, למען האמת, שמחזיקים את הדברים יחד, האהבה שנותנת לך את האומץ להמשיך, דרך אלפי שנים של רדיפה ודיכוי, ולהגיח עם לב דוד. זה לב דוד.
זוהי האהבה שניצחה את אויבי הציביליזציה, בנתה את המדינה המדהימה הזו ואת הכלכלה הלא תיאמן הזו, וזיקקה אחת הדמוקרטיות הגדולות בעולם. לכן זה כבוד אמיתי לעמוד כאן היום ולפנות אל המִושב הזה, בבירתכם העתיקה והנצחית, כעת, ירושלים. אני גאה שסייעתי בעניין הזה.
העיר הזו והאומה הזו עומדות כהוכחה חיה לכך, שעתיד בהיר בהרבה לכל האזור הזה, באמת בהישג ידנו. אלפי שנים, ירושלים הייתה בית לנוצרים, ליהודים, למוסלמים, ולאנשים מכל מוצא ואמונה. זהו המרכז הקדוש של שלוש הדתות האברהמיות הגדולות בעולם, אני אוהב גם את זה. מעוטרת, זו הפעם הראשונה זה זמן שאני רואה את המילה, מעוטרת באתריה הקדושים, וחיה בעולי רגליה ומבקריה מכל קצווי תבל.
אבל כאן, בין הכותל המערבי, הר הבית, והגבעה הקרויה גולגותא, אנשים מכל אמונה ורקע, חיים, עובדים, מתפללים, משרתים, ומגדלים את משפחותיהם, זה לצד זה, והם עושים זאת באהבה. הדוגמה הזו היא רק אחד מן הנסים המודרניים שישראל העניקה לעולם.
ולסיום, המנהיגים באולם הזה יודעים יותר מכל אחד, את האתגרים של ההרמוניה הזו, והיא לא הושגה בקלות. לא, ממש לא. זה לא היה. זה היה קשה כל־כך, אבל זה היה, יש שיאמרו, נס. מה שעשיתם הוא נס. תראו את הגודל שלכם. תראו את סיכוייכם כשהכל התחיל, ואם חושבים על זה, אתם בטוחים יותר היום, חזקים יותר היום, ומכובדים יותר היום, מאשר אי־פעם בהיסטוריה של ישראל, תחשבו על זה. פעם אנשים היו אומרים, “לא תתקיים.”, כבר לא אומרים את זה, נכון?
אבל אם ביטחון, בטיחות ודו־קיום יכולים לפרוח כאן, בסמטאות המתפתלות ובשבילים העתיקים של ירושלים, אז ודאי ששלום וכבוד יכולים לפרוח בין אומות המזרח התיכון הרחב. האל אשר שכן פעם בקרב עמו בעיר הזו, עדיין קורא לנו, במילות הכתוב: “סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו". והוא עדיין לוחש אמת אל הגבעות והררי הקמטים והעמקים של בריאתו המופלאה, ועדיין כותב תקווה בלבות ילדיו בכל רחבי העולם.
ולכן, אפילו אחרי 3000 שנים של כאב וסכסוך, עם ישראל מעולם לא ויתר, אל מול איומים על ציון, על כל מיני איומים שתרצו, אתם רוצים את הבטחת ציון, אתם רוצים את הבטחת ההצלחה והתקווה והאהבה והאל. ועם אמריקה, מעולם לא איבד את האמונה בהבטחה לעתיד גדול ומבורך לכולנו.
מיום הקמתה של ישראל המודרנית, עמדנו יחד, בטוב וברע, ה”רע” של מפלות. ובניצחון ותבוסה, בתהילה ובכאב, בנינו תעשיות יחד, עשינו תגליות יחד, התמודדנו עם הרוע יחד, וניהלנו מלחמות יחד, ואולי היפה מכל, עשינו שלום יחד.
ובשבוע הזה, בניגוד לכל הסיכויים, עשינו את הבלתי־אפשרי, והחזרנו את בני הערובה שלנו הביתה.
אז עכשיו, נזַקֵּק עתיד שראוי למורשתנו. נבנה מורשת שכל עמי האזור יוכלו להתגאות בה. קשרים חדשים של ידידות, שיתוף פעולה ומסחר, יחברו את תל־אביב לדובאי, את חיפה לביירות, את ירושלים לדמשק, ומישראל למצרים, מסעודיה לקטאר, מהודו לפקיסטן, מאינדונזיה לעיראק, מסוריה לבחריין, מטורקיה לירדן, מאיחוד האמירויות לעומן, ומארמניה לאזרבייג׳ן, עוד מלחמה שזה עתה פתרתי.
יהיו לנו תקווה, הרמוניה, הזדמנות ואושר, כאן, במרכז הרוחני והגאוגרפי של העולם כולו, זה מה שאתם. ישראל, אמריקה, וכל אומות המזרח התיכון, ימצאו עצמן בקרוב בטוחות יותר, חזקות יותר, גדולות יותר ומשגשגות יותר מאי־פעם.
ואני רוצה להודות לכם שוב, על הכבוד החריג הזה. זה באמת היה כבוד. לעיתים רחוקות נשיא מוזמן לעשות זאת, ואני אוהב את ישראל. אני אתכם בכל הדרך. תהיו גדולים יותר, טובים יותר, חזקים יותר, ואוהבים יותר, מאשר אי־פעם. תודה רבה. אלוהים יברך אתכם. אלוהים יברך את ארצות הברית של אמריקה, ואלוהים יברך את המזרח התיכון. תודה לכולם. בהצלחה. תודה רבה. תודה.
