עוד הרבה לפני הקמת מדינת ישראל, עוד בימי המנדט הצרפתי בסוריה ובגולן, התברר שוב ושוב כי מי שרוצה לתפוס מרחב, להחזיק בו ולהגן עליו - צריך נוכחות קבועה בשטח. לא רק גדר, לא רק מוצבים ולא רק כוחות שמגיעים אחרי התרעה. לפעמים, הפתרון היעיל ביותר הוא דווקא זה שנראה הפשוט ביותר: בעלי חיים, מרעה ואחיזה יום-יומית בקרקע.
כך פלוגת הפרות של הגולן מרחיקה את הסורים מהגבול
אם יש ביטוי מובהק ל"שינוי הקונספציה" שנדרש מצה"ל אחרי 7 באוקטובר, הוא נמצא היום במורדות המערביים של נחל הרוקאד, מעבר לגדר הגבול בגולן. שם, בשטח עצום שנחשב במשך שנים ל"בטן הרכה" של הגזרה, הוקם לראשונה בחזית הסורית עדר בקר ביטחוני - בסדר גודל של פלוגת לוחמים ממוצעת - שנועד לייצר נוכחות קבועה, תצפית, התרעה והרחקה של גורמים סוריים מהמרחב.
לפני כחצי שנה, תחת מעטה חשאיות מבצעית, הוביל מפקד חטיבת הגולן היוצא, אל"מ בני קטה, את גיוס העדר של יואל זילברמן, מייסד ומנכ"ל "השומר החדש" ותושב נטור שבגולן. המשימה שהוטלה עליו הייתה שונה מכל מבצע טקטי אחר: הכנסת עדר בקר לשטח של כ-10,000 דונם, מעבר לגדר הגבול שהוקמה לפני כעשור במרחב - גדר שהותירה בפועל מובלעת גדולה בשליטה ישראלית בצד הסורי של המכשול, מול היישובים אליעד, אבני איתן, נוב וחיספין.
יואל זלברמן, מייסד ומנכ"ל "השומר החדש". המשימה שהוטלה עליו הייתה שונה מכל מבצע טקטי אחר
(צילום: אפי שריר )
במשך שנים חדרו לאזור הזה רועי צאן סורים, עדרים וגורמים שונים מהצד השני של הגבול, לעיתים עד סמוך למוצבי צה"ל. בצבא נדרשו להשקיע משאבים רבים בהרחקתם ובהגנה על המרחב, בזמן שכל נגיעה בגדר הקפיצה כוחות ויצרה התרעות חדירה. כעת, לפי גורמים בגזרה, עדר הפרות של זילברמן קיבע מציאות ביטחונית חדשה: נוכחות ישראלית אזרחית-חקלאית רציפה שמייצרת הרתעה, מפנה את השטח מגורמים זרים - ומחזירה לצה"ל שליטה במרחב שנחשב במשך שנים פרוץ בפועל.
זילברמן, סא"ל במילואים, מביט בעדר שלו בגאווה. מבחינתו, הפרות כלל אינן יודעות שהן שינו מציאות ביטחונית. הן רק רועות בשטח, נוגסות בעשב הטרי - ובדרך הזו מסמנות נוכחות. "עד סוף 2025 רק חייל עם אפוד, נשק וקסדה יכול היה לצאת לפה. אזרח בטח שלא היה יכול להסתובב כאן כך", הוא מספר בהתרגשות על המיזם הביטחוני שזכה לקחת בו חלק, ועד היום נשמר בסוד ונחשף כעת לראשונה ב-ynet וב"ידיעות אחרונות". "המרחב הזה היה שומם לחלוטין, בלי תשתיות. היום אנחנו רוכבים כאן על סוסים והפכנו את השטח לחקלאי לכל דבר ועניין. זה שינוי מהותי בתפיסת ההגנה של צה"ל, והוא הגיע כמובן בעקבות 7 באוקטובר".
נחל הרוקאד
(צילום: לימור פורטל)
כמה דקות לפני שהגענו לעדר, חלפנו מבעד לחומת הגבול המבוצרת. לאחר אישור החמ"ל, חצינו את הגדר ונכנסנו לעומק השטח, שבו עדיין נותרו עדויות רבות לנוכחות סורית. "אני חושב שהתושבים ביישובים בצד הישראלי לא מודעים לכך שהשטח הזה, קילומטרים של אדמה, נמצא בשליטה ישראלית מאז קווי הפסקת האש של 1974", אומר זילברמן. "בגלל שיקולים טופוגרפיים ומבצעיים, גדר הגבול הוקמה מערבה מהקו עצמו. במקום שהיישובים יהיו רחוקים מהגדר, היא הוצבה במרחק אפסי מהם - וככה איבדנו למעשה מרחב הגנה משמעותי".
"הסורים היו פה מדי יום"
אחד הדברים שזילברמן הכי אוהב לעשות הוא להגיע לשטחי הבראשית האלה, כמעט ריקים מאדם, ולרכוב על הסוס שלו לצד עדר הבקר, בין אבני הבזלת לסלעי הגיר שממערב לנחל הרוקאד. מתחת משתרע ואדי עמוק, הירמוך זורם בו, וממול נראים היטב בתי הכפרים הסוריים והמסגד המקומי. סביבו רועות 140 פרות בתוך תא שטח עצום של כ-10,000 דונם.
"המפקדים שעברו פה את 7/10 הבינו שצריך להסתכל אחרת לגמרי על המרחב הזה". זילברמן
(צילום: אפי שריר )
השקט שהביא איתו העדר לאזור אינו מובן מאליו. עד לפני כחצי שנה הייתה המובלעת הזו פרוצה בפועל. אזרחים סורים, רועי צאן וגורמים עוינים הסתובבו בה כמעט בחופשיות, אספו מידע על תנועות צה"ל ואתגרו את הכוחות בנגיעות בגדר ובהפעלת התרעות חדירה. "המפקדים שעברו פה את 7 באוקטובר הבינו שצריך להסתכל אחרת לגמרי על המרחב הזה", אומר זילברמן.
המציאות ששררה במקום הייתה מדאיגה. גם יותר משנתיים אחרי פריצת מחבלי חמאס את גדרות הגבול בעוטף עזה, המשיכו הסורים לאתגר את צה"ל בגבול הגולן, בזמן שהכוחות נדרשו לתת מענה מיידי לכל התרעה - תחת עומס מבצעי וכוחות מוגבלים של מילואים וסדיר. ברבעון האחרון של 2025 בלבד תועדו, לפי גורמים בגזרה, יותר מ-80 הגעות של רועים סורים בנתיבי חדירה שונים אל תוך השטח הישראלי, סמוך למוצבים. באוגדת הגולן מדגישים כי העדרים הסוריים לא היו רק מטרד אזרחי: הם נתפסו גם כנתיב חדירה פוטנציאלי, מסווה לתצפיות וכלי אפשרי להברחות אמצעי לחימה.
"לפני המלחמה ב-2023 היה פה מוצב נטוש. אחרי אוקטובר הצבא השמיש אותו, אבל גם כשהוא כבר היה בשימוש - המקום היה מלא בעשרות ראשי בקר סוריים שהגיעו עד הגדר", משחזר זילברמן. "הסורים היו פה באופן יומיומי וחדרו לשטח שלנו. כל נגיעה בגדר הקפיצה כוחות והפעילה התרעות. זו הייתה המציאות כאן עד סוף 2025".
"בגלל שהמרחב הזה היה רחוק מהעין ומהלב, הגזרה הענקית הזאת הייתה כמעט נטושה"
(צילום: אפי שריר )
מראש תצפית יפהפייה, כשהמרחב כולו פרוס לרגליו, הוא מצביע לעבר אזורים שונים ומספר מה היה כאן עד לאחרונה. "כשהגענו ראינו מכאן 30 עד 40 עדרים שונים של פרות, עיזים וכבשים, ולידם רועי צאן - חלקם בוודאות במסווה. היית רואה סורים מטיילים בשטח. יש פה שלושה כפרים סוריים לא רחוקים, והיו מגיעים משם בכל יום. בגלל שהמרחב הזה היה רחוק מהעין ומהלב, הגזרה הענקית הזאת הייתה כמעט נטושה. בחטיבה חיפשו לזה מענה, וביקשו ממני להתגייס למשימה שנשמעה בהתחלה כמעט דמיונית".
"פלוגת הפרות דחקה את העדרים הסוריים"
עבור זילברמן, שינוי המציאות החל כבר בבוקר 7 באוקטובר, אז הוקפץ לפיקוד העורף והתבקש על ידי אלוף הפיקוד דאז רפי מילוא וסגנו יאיר ברקת להקים את "יחידת הניוד הר ציון". בתוך שבוע הפך הכוח לגוף מבצעי, שמונה כיום ארבעה גדודי ניוד תחת פיקודו. הלקח המרכזי - הצורך בנוכחות רציפה בשטח - חלחל גם לפיקוד הצפון.
בינואר 2026 אישרו מפקד אוגדה 210, תא"ל יאיר פלאי, ומפקד חטיבה 474 היוצא, אל"מ בני קטה, מתווה חדש: תפיסת שטח מרעה באמצעות עדר בקר שישמש כוח אחיזה, אבטחה והתרעה. כלל הציוד והתשתיות הוקמו באחריותו של זילברמן. לדבריו, כבר בתחילת הדרך הובהר לו כי מדובר בסיכון משמעותי - ואף אחד בצה"ל לא ערב לשלומו או לשלום עדר הבקר שלו.
"הצבא הגיע אליי עם תוכנית מבצעית והציג את שטחי המפתח האסטרטגיים שהוא רוצה שנהיה בהם", הוא מספר. "קודם כול סגרנו את השטחים שהצבא רצה שנחזיק. אפילו נזפו בנו שאנחנו צריכים לתפוס את השטח מהר יותר ולהחזיר את הריבונות לאזור. היה חשוב שיהיה ברור שישראל נמצאת פה".
"פלוגת הפרות שלי דחקה את העדרים הסוריים שהיו פה 50 שנה"
(צילום: אפי שריר )
לדבריו, ההשפעה הייתה כמעט מיידית. "פלוגת הפרות שלי דחקה את העדרים הסוריים שהיו פה 50 שנה. ברגע שהסורים ראו שיש כאן עדר בקר, שיש חקלאים אזרחים ויש אחיזה אמיתית בשטח - ראית את השינוי. הם הרחיקו את העדרים שלהם, כי חששו שנחרים להם אותם. זה כבר לא שטח הפקר".
גורמים רשמיים בצה"ל לא התראיינו לכתבה, אך קצין בכיר בגזרה אמר לנו כי הפרויקט החריג נחשב להצלחה. "מאז שהכנסנו את העדרים ושמנו גדרות בקר, אין פה רועים סורים, אין פרות ואין חשש למטענים על הגדר", אמר. "למעשה, החזרנו את הגבול המקורי לידינו. הנוכחות של זילברמן כאן, במורדות המערביים של נחל הרוקאד, היא אינטרס ביטחוני ולאומי של מדינת ישראל. זה מענה ביטחוני אפקטיבי וחריג בעוצמתו".
ברשות מקרקעי ישראל מנהלים כעת מול הצבא את ההליכים המנהליים להסדרת השימוש בשטח, המוגדר כ'שטח צבאי סגור' שנמצא מעבר לגדר הגבול ועד כה לא הייתה בו נוכחות ישראלית אזרחית. כדי לבסס את האחיזה במרחב הוקמו כ-22 קילומטרים של גדרות בקר, בהן גם גדרות חשמליות סמוך לשטחים ממוקשים. "פלס"ר הגולן לבדו הקים כאן קרוב ל-14 קילומטרים של גדרות שהבאנו לשטח", מציין זילברמן.
במקביל, הוא ואנשיו מנהלים את העדר ודואגים לצרכיו יום-יום. תוך כדי העבודה הם מגלים במרחב עדויות לנוכחות סורית - גם עתיקה וגם כזו שהתקיימה ממש עד לאחרונה. "עד סוף 2025 חיו פה סורים לפרקים. הם אכלו פה, ישנו במערות, כרתו עצים עתיקים והשתמשו בהם להסקה", מספר זילברמן. "אנחנו עדיין מוצאים ציוד סורי שהם השאירו אחריהם. אפילו צלחות פלסטיק שכתוב עליהן 'Made in Syria'".
"הפרות לא מתחלפות"
אחד היתרונות המרכזיים של החווה, מבחינת צה"ל, הוא הרציפות. גדודים מתחלפים, כוחות עולים ויורדים מהקו - אבל העדר והאנשים שמטפלים בו נשארים במקום. "הגדודים מתחלפים, הכוחות מתחלפים - אבל אנחנו נשארים פה והפרות לא עוזבות", אומר זילברמן. "יש כאן עובד 24/7 שמחזיק את המקום ויודע לזהות כל שינוי בקרקע וכל תזוזה. סלע על הכביש, גדר שסגורה אחרת ממה שאנחנו סוגרים - לכל דבר יש משמעות".
סרן שחר גמלא ז"ל. החווה נקראה על שמו
(צילום: דובר צה"ל)
לדבריו, גם תנאי השטח הקשים הופכים את הנוכחות האזרחית-חקלאית למשמעותית. "יש פה ציר שבחורף הופך טובעני וקשה מאוד לצבא לעבור בו. עכשיו עובד כאן באגר, אבל גם כשהציר לא נגיש - הסוס יודע לעבור ולהסתובב בשטח. זו תוספת שנותנת המון ביטחון לגדוד, שיודע שיש כאן כוח שאוחז בקרקע כל הזמן. זה יצר פה מהפכה ושינוי טוטאלי".
בשבוע שעבר קיבל העדר הביטחוני גם שם חדש, בעל משמעות אישית עמוקה: "עלות השחר". החווה נקראה על שמו של סרן שחר גמלא ז"ל, בן 23 ממושב נטור, סגן מפקד פלגה ביחידת אגוז שנפל לפני כשלושה שבועות בלבנון.
"זכיתי ללוות אותו לפני המכינה הקדם-צבאית. הוא היה אדם שחודר לך ללב ולנשמה", אומר זילברמן בכאב. "התחושה שלנו - החברים, המכרים ובני המשפחה - הייתה שצריך למצוא את המקומות שיחברו את שחר לחיים. המקום הזה הרגיש פתאום טבעי כל כך להיות ביטוי לסיפור שלו. כשאתה רואה כאן את הזריחה, עם השחר, וברקע את הכפר גמלא בצד הסורי - אתה בעצם רואה את שחר גמלא. קיבלנו החלטה יחד עם הצבא שהחווה תיקרא 'עלות השחר'".
"תפיסת ההתגדרות היא קונספציה"
באוגדת הגולן, תחת גיבוי פיקוד הצפון, מגדירים את חלון ההזדמנויות שנוצר כ"היסטורי". במקביל, מקודם כיום מודל רעייה דומה גם בגבול המזרחי עם ירדן. מבחינת זילברמן, מדובר בחזרה למשוואת הביטחון הבסיסית ביותר - זו שלדבריו הופקרה עד 7 באוקטובר.
"עכשיו זה נגמר, הם לא יכולים להגיע לפה יותר"
(צילום: אפי שריר )
"כשהמושבים והקיבוצים שלנו יושבים במרחק אפסי מהגדר, ובכל יום יש מי שמנסה להרגיל אותנו לנגיעות בגדר ולהתרעות שווא - בסוף זה נגמר בפריצה ובחדירה לבתים שלנו", הוא אומר. "לא רחוק מכאן היה בעבר ניסיון חדירה של דאעש, שהתלבשו על הרכס הזה שמולנו".
בסיום הסיור, על רכס הגיר והבזלת, זילברמן חוזר שוב ללקח של 7 באוקטובר. "7 באוקטובר מוטט הרבה תפיסות", הוא אומר. "השיעור הכי חשוב וכואב שלמדנו הוא שתפיסת ה'התגדרות' שגויה. התפיסה שאתה יושב מאחורי גדרות היא קונספציה. יגאל אלון כבר קבע ב-1960 שאיפה שאין אחיזה בקרקע וקהילות חזקות - הגבול ייפרץ".
לדבריו, מאז כניסת העדר השתנתה גם הגדרת האיום. "כעת כל מי שנמצא במרחב הוא אויב ודאי. לפני כן, הסורים שנתפסו פה יכלו לתת תירוצים, כי העדרים שלהם היו ממש על הגדר ולכן הם התקרבו. זו בדיוק שיטת העבודה של חיזבאללה וחמאס - העבודה עם עדרים מאוד נוחה. אתה הולך, מתצפת, בודק את הסיורים הצבאיים, את הזמנים ואת הציוד של הכוחות. אבל עכשיו זה נגמר. הם לא יכולים להגיע לפה יותר".
