רונן בר הודיע לממשלה לפני כשישה שבועות כי יסיים את תפקידו כראש השב"כ בעוד חמישה ימים, ב-15.6. יום למחרת ההודעה, הזדרזה הממשלה לבטל את פיטוריו של בר במאמץ לייתר את פסק הדין בעתירות שהוגשו נגד פיטוריו, אולם בית המשפט העליון, בפסק הדין שפרסם, קבע בין היתר, כי פיטוריו של בר נעשו שלא כדין, בניגוד להחלטות המחייבות של הממשלה, תוך שנתניהו מצוי בניגוד עניינים מובהק, אישי ומהותי בשל החקירות בנושא ההדלפה המגמתית לעיתון "בילד" ובנושא המימון הקטארי.
מכאן, כך על-פי פסק הדין, עצם השתתפותו של נתניהו בדיון ובהצבעה "...מביאים לפסלות ההחלטה". בפסק הדין הודגש גם שהליך ההדחה נעשה תוך "זניחת מושכלות יסוד הנוגעים לשירות הביטחון הכללי ולמעמדו של ראש השב"כ כבעל תפקיד ממלכתי א-פוליטי ובלתי תלוי, אשר חב בראש ובראשונה חובת נאמנות לציבור".
מיד לאחר פסק הדין, ולאור הקביעות הנורמטיביות שבו ביחס לניגוד העניינים של נתניהו, הנחתה היועצת המשפטית לממשלה את ראש הממשלה כי עליו "...להימנע מכל פעולה הנוגעת למינוי ראש שב"כ קבוע או ממלא מקום" וזאת עד להשלמת הבחינה המשפטית בעניין. נתניהו, בצעד מכוון ומתריס, הודיע למחרת על כוונתו למנות את האלוף דוד זיני כראש השב"כ.
היועצת המשפטית לממשלה השלימה את חוות דעתה וחזרה וקבעה כי על ראש הממשלה להימנע מלעסוק במינוי ראש השב"כ או ממלא מקומו וכי המתווה המשפטי הנכון בנסיבות אלה הוא בהעברת הסמכות להמליץ בפני הממשלה על מינוי ראש השב"כ או ממלא מקומו לשר אחר, שילווה בתהליך על-ידי הייעוץ המשפטי לממשלה, וכי בנסיבות אלה "ספק אם ניתן יהיה למנות לתפקיד את האלוף זיני".
נותרה השאלה כיצד למנות ממלא מקום באופן שיבטיח יציבות ארגונית, רציפות תפקודית, ענייניות וממלכתיות תוך מתן ערובות לציבור שלא ייעשה שימוש לרעה ביכולות הארגון
כידוע, על המועמד לראשות השב"כ לעבור את בחינת הוועדה המייעצת למינוי תפקידים בכירים (ועדת גרוניס). לפני מספר ימים נודע כי גרוניס הוציא הבהרה לפיה, עקב חוות הדעת של היועצת המשפטית, אין בכוונתו לכנס את הוועדה. הוועדה עצמה היא בהרכב חסר לנוכח מניעותה של פרופ' טליה איינהורן להשתתף בבחינת מינויו של ראש השב"כ, בעת שבנה דרוש לחקירת שב"כ.
אין דרך למינוי קבע
במצב עניינים זה ובימים שנותרו עד לסיום כהונתו של רונן בר, מובן כי אין דרך למנות ראש שב"כ במינוי של קבע. נותרה השאלה כיצד למנות ממלא מקום באופן שיבטיח יציבות ארגונית, רציפות תפקודית, ענייניות וממלכתיות תוך מתן ערובות לציבור שלא ייעשה שימוש לרעה ביכולות הארגון.
התנהלות הממשלה מצביעה על כך שאין בכוונתה לפעול בדרך שהתוותה היועצת המשפטית לממשלה, היינו העברת הסמכות לשר אחר, קיום ראיונות בליווי הייעוץ המשפטי לממשלה והבאת המלצה לממשלה. הממשלה והעומד בראשה עושים גם בימים אלה כל מאמץ כדי להיפטר מהיועצת המשפטית לממשלה ולהתנער מעמדותיה וקשה לראות שדווקא בעניין זה נתניהו וממשלתו יפעלו בהתאם להנחיותיה. אין לדעת מה יוליד הרצון של נתניהו וממשלתו לתקוע אצבע בעינה של היועצת המשפטית לממשלה ושל בית המשפט העליון גם יחד ואיזה רעיון עוועים הוא עלול להוליד. מכל מקום, נראה כי גם לממשלה ברור כי כל ניסיון להביא מועמד מחוץ לשירות בדרך שונה מהנחיות היועצת המשפטית לממשלה, צפוי להיכשל בבית המשפט העליון וייצור כאוס ופוטנציאל למשבר חוקתי.
לפיכך, הדרכים למנוע ואקום בראשות ארגון רגיש וחשוב כמו השב"כ הן או שהממשלה תבקש מרונן בר להישאר בתפקידו עד למינוי ממלא מקום או מינוי קבוע, והסיכוי לכך הוא כמובן אפסי, או שסגן ראש השב"כ המכהן ימונה כממלא מקום.
אלי בכרמינויו של סגן ראש השב"כ כממלא מקום יוכל להתבצע על-ידי הממשלה ובנסיבות אלה, בהיעדר חלופה טובה יותר, נכון שמינוי כזה יאושר, משפטית, על-ידי היועצת המשפטית לממשלה. אם הממשלה, מטעמיה, תימנע מלהחליט על כך עד מועד פרישתו של רונן בר, על היועצת המשפטית לממשלה לקבוע כי בנסיבות יוצאות דופן אלה, וכדי למנוע פגיעה בתפקודו של השב"כ, סמכויותיו החוקיות של בר יועברו לסגנו המכהן.
חוסר היכולת של הממשלה לבצע מינויים בכירים בדרך עניינית ומבלי לנסות לרמוס את שומרי הסף כדרך לביצור שלטונה, הפך למאפיין מרכזי של התנהלותה. יש לקוות כי נותרה בה מידה מינימלית של אחריות לתפקודו התקין של ארגון ביטחוני רגיש כמו השב"כ, שבתקופה זו חשיבותו לביטחון המדינה ולחיי אזרחיה וחייליה חיונית מתמיד.
אלי בכר היה היועץ המשפטי לשב"כ
