יש רגעים בהיסטוריה של מדינה שבהם לא המחנה הקיצוני קובע את הכיוון, אלא דווקא אלה שעד עכשיו בחרו לשבת בצד, לא למהר להגדיר את עצמם, לא להתרגש מהפוליטיקה. כן כן, אני מסתכלת עליכם מחנה הימין הרך. אלה שנמצאים במרכז התמונה אבל לא אוהבים להתבלט. הם האנשים שהצביעו ימין אבל לא סוגדים למנהיג יחיד, שמזהים את עצמם כפטריוטים אבל לא מוכנים לוותר על אחריות ממלכתית. אלה ששתקו רוב הזמן, מתוך רצון "לא להיגרר לשיח משוגע". הם נרתעים מצעדים קיצוניים של המחנות השונים ודוגלים באיזה סוג של אמצע לכל דבר.
אלא שהשקט הזה, שעד עכשיו היה אולי סוג של שפיות, עלול להפוך מהר מאוד להסכמה בפועל.
הקמת ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר לא תגיע מהשמאל. לא כי השמאל לא רוצה אותה, הוא צועק את זה כבר שנתיים, אלא כי למדינה הזו יש מנגנון פנימי: רק כשיש רוב אמיתי בתוך מחנה הימין, משהו זז. בשביל שזה יקרה, הימין הרך חייב להבין שהוא לא "צופה מהצד", הוא המגרש עצמו.
בבמה הציבורית היום יש שני קולות ברורים: מחנה שדורש ועדה, אחריות, שקיפות, ומולו מחנה שחוסם כל ניסיון לבדוק מי נכשל, מאיפה הגיע המחדל, ומי צריך לשלם מחיר. ביניהם עומדים מאות אלפים של אזרחים, הממלכתיים, אני אקרא להם, והם אלו שיכריעו אם ישראל תפתח דף חדש או תמשיך לגרור רגליים בשם "לא עכשיו".
ישראל לא תתקדם בזכות אלה שצועקים בקצוות. היא תשתנה בזכות אלה שבוחרים, סוף סוף, להפסיק לשתוק
הם לא רגילים להוביל. הם רגילים להיות "הקול השפוי", זה שמקטר בשקט במטבח או בפיד הפרטי שלהם בפייסבוק, אבל לא מצטרף לרחוב. מעצם היותם מרכזניקים הם רדומים יותר ולא נוטים לסערות פוליטיות. אלא שדווקא עכשיו, ברגע שבו המדינה מנסה לשכתב לעצמה את הסיפור שלה, אם יקראו לזה "מלחמת התקומה" או שם אחר שיחליטו, הקול הזה צריך לצאת החוצה.
רות אלבזצילום: סתיו ברקאיעכשיו שלא תבינו, ברור שאפשר לדון באיך אותה ועדת חקירה תיראה אבל בימים טרופים אלו, גם עצם קיומה עומד בספק. בלי המרכז-ימין, ועדת חקירה ממלכתית תמשיך להיות סיסמה של השמאל. איתם היא תהפוך להיות דרישה לאומית. והשאלה האמיתית היא לא אם הממשלה תאפשר את זה. השאלה העיקרית היא האם הימין המתון יסכים להבין שזה הרגע שלו לזרוח. שאם הוא לא ידרוש, לא יחתום, לא יקום ויגיד "עד כאן" אין מי שיגיד את זה במקומו. שבלעדיו מדינת ישראל תישאר בסחרחורות שלא נגמרת.
ישראל לא תתקדם בזכות אלה שצועקים בקצוות. היא תשתנה בזכות אלה שבוחרים, סוף סוף, להפסיק לשתוק.
