הפילוסוף הספרדי-אמריקני ג'ורג' סנטיאנה קבע מזמן כי "מי שאינם יכולים לזכור את העבר, מועדים לחזור עליו" וכאילו דיבר אלינו הישראלים ב-2025. למי שלא שם לב, ממשלת ישראל במשך שנתיים מתחמקת בהפגנתיות מחקירת האסון הגדול ביותר שנפל עלינו. "רק בחלומות" תהיה ועדת חקירה א-פוליטית מבטיחה לנו גלית דיסטל-אטבריאן, אחת מחברותיה הקולניות של הקואליציה.
ובימים אלו ממש עם מה שמסתמן כהצלחה מזהירה במלחמה נגד איראן ופרויקט הגרעין שלה אנחנו נתקלים בנדבך נוסף של הקמפיין הזה, שטוען שהתקפת חמאס ב-7 באוקטובר לא הייתה האסון הגדול בתולדותינו אלא למעשה נס במסווה. אין ספק שצה"ל התאושש באופן מעורר השתאות מהגדול שבכישלונות ופגע אנושות בחמאס ובחיזבאללה ובכך "סלל את הדרך לטהרן". אולם השאלה היא מה ניתן ללמוד מרצף האירועים המסחרר שעובר על העם בישראל בשנתיים האחרונות?
כשלמדתי באוניברסיטה שאל במפגיע אחד המשתתפים בסמינר את המרצה: תן לנו דוגמה לחוק היסטורי! המרצה חשב, וענה (בחיוך): אל תפלוש לרוסיה בחורף. הוא התייחס כמובן לפלישות האסוניות של נפוליאון ב-1812 שהסתיימו בריסוקו של "הצבא הגדול" של צרפת בפאתי מוסקבה, ולחזרה על אותה שגיאה פטאלית של היטלר ב"מבצע ברברוסה" כעבור כ-130 שנים (שבדיעבד הייתה תחילת הסוף של הוורמאכט הנאצי).
מה נלמד אנחנו מהאסון שלנו של 7.10.2023 כדי שנוכל למנוע אסונות נוספים בעתיד? אריה דרעי למשל מסיק כי הטבח וקריסת הקונספציות בגבול עזה היו נס משמיים שהוביל לרצף הניצחונות מעורר ההשתאות של כוחות הביטחון. ייתכן שדרעי מאמין בכך בכל ליבו. אבל אין זה חשוד ש"הנס" הנפלא של 7.10 משרת פוליטית אותו ואת הממשלה בה הוא חבר? אם 7.10 הוא אכן נס אז הממשלה לא אחראית למתקפת חמאס ולמעשה לא הייתה צריכה ולא היה מתפקידה למנוע אותה, הרי מי יעז למנוע נס? הממשלה והעומד בראשה שמעו פעם אחר פעם את אזהרות מערכת הביטחון בחודשים שלפני המתקפה אך חשבו, כדברי נתניהו מספר חודשים קודם-לכן כי ״יש בכך מן ההפרזה״. האם הלקח הוא לא להקשיב לאזהרות ביטחוניות יותר? תפקידה של הנהגה הוא להבטיח את שלום העם וביטחונו ועל מנהיגים אחראיים ליזום מהלכים צבאיים ומדיניים מבעוד מועד ולא לחכות לאירוע של טבח, פלישה ואונס המוני כדי להגיב.
מי שמנתח באופן רציונלי את העליונות המוחלטת שמפגינים חיל האוויר, המודיעין ושירותי הביטחון הישראליים מגיע למסקנה שהיא נובעת בראש ובראשונה ממקצוענות: הסתמכות על המדע והטכנולוגיה המתקדמים ביותר (תודה לאוניברסיטאות ולהיי-טק הישראליים!), תכנון, אימונים ותרבות תחקיר מוקפדת. אבל עם מי שמאמין בניסים קשה להתווכח. העולם בעיניו אינו משהו שאפשר לחקור באופן רציונלי אלא רצף אירועים שמתבססים על פרשנות סובייקטיבית של אותות ומופתים. טבח ופלישה? נס. אלפי הרוגים וחטופים כמעט שנתיים בשבי? נס. הצלחה צבאית באיראן? נס בריבוע. אפשר לשאול אם כך האם ייתכן שמה שעובר על חמאס, חיזבאללה ואיראן מאז אוקטובר 2023 גם הוא ״נס״ שיוביל את ״ציר ההתנגדות״ השיעי-סוני לניצחונות מזהירים בעתיד? אולי הנס הגלוי קורה דווקא לאיראנים ברגעים אלה ממש ולא לנו?
פרופ' ערן שלו"רק המתים רואים את סופה של המלחמה" אמר אותו ג׳ורג׳ סנטיאנה שמצוטט למעלה. לצערנו המלחמות שלנו לא הסתיימו ולא יסתיימו בעתיד הנראה לעין ואין לנו רגע אחד שבו מתגלה בפנינו העלילה כולה. שנים ספורות לאחר הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים הגיע השבר של מלחמת יום הכיפורים. לאחר שנים שבהן חשבנו שחמאס מורתע ומוחלש הגיע 7 באוקטובר. ואילו עתה עם מה שמסתמן כניצחון על איראן אנחנו חייבים לזכור שמדובר רק בסיום מערכה, לא המחזה כולו. בשביל להתמודד עם האתגרים שהעתיד צופן למדינת ישראל אסור לנו לשכוח את 7.10. להפך, עלינו להכיר בכישלונותינו, לחקור אותם בקפדנות וללמוד מהם באמצעות ועדת חקירה ממלכתית ואובייקטיבית כפי שקבוע בחוק. אחרת נהיה נדונים לחזור פעם אחר פעם על כשלינו ועל אסונותינו הכבדים ביותר.
פרופ׳ ערן שלו הוא היסטוריון של ארה"ב בחוג להיסטוריה, אוניברסיטת חיפה
