"זהו איתמר, זה סוף סוף נגמר. זה נגמר כי המילה משילות עושה לי צמרמורת. זה נגמר כי אני יכולה לזרוק מיליוני קולות לפח סתם כי הם בצד הלא נכון של המפה", אומרת היועמ"שית גלי בהרב-מיארה כשהיא מופיעה בלשכתה, בסרטון שהפיץ השר בן גביר עצמו רגע לפני המועד המקורי של הדיון על העתירות נגדו. "מישהי צריכה לשים גבול לדמוקרטיה", היא מוסיפה כשחיוך זדוני עולה על פניה, "מחר אני כובשת את בג"ץ". זה סרטון מרשים באיכותו, יש לציין, אבל כמובן שההפרזה שבו מסגירה שהוא מזויף. המטרה ברורה - להציג את היועמ״שית כנבלית המושלמת, בניסיון לעשות דה-לגיטימציה מוחלטת שלה.
בן גביר הוא לא היחיד שמבין שעם כמה מניפולציות רגשיות, אפשר לקבע יותר חזק את הנרטיב מבלי להתעמת עם המציאות. עוד לפני שמערכת הבחירות התחילה רשמית, כבר נראה שהבינה המלאכותית וטכנולוגיות הדיפ פייק הולכות לשנות את כללי המשחק שהכרנו. כך למשל, הן קיבלו מקום של כבוד בקמפיין של מפלגת כחול לבן, שם בשבועות האחרונים מעלים סרטונים של עתיד אלטרנטיבי בהם מוצגים נציגי הקואליציה כשרים עתידיים. "בעד שלום אף אחד לא יאמין שאני הולכת עם ז׳קט ובטח לא ז׳קט בורדו", חצי התבדחה חברת הכנסת גוטליב לאחר מכן על תמונת הסלפי שיצרו לה כששופטי העליון יושבים ברקע. העניין הוא שאם מתעלמים מהצחוק, כנראה שעם הזמן מי שלא ישלוט בטעם האופנתי של גוטליב יתקשה להבחין בהבדל. גם מפלגת השלטון, הליכוד, הצטרפה לטרנד והפיצה תמונה שבה הושתלו בנט ולפיד במעמד החתימה של ראשי המפלגות הערביות על ריצה משותפת.
החשש מפני השפעת טכנולוגיות הדיפ פייק, אלה שיכולות לייצר למשל נאומים מזויפים של פוליטיקאים, אינו חדש. עוד במערכת הבחירות הקודמות בארץ היה חשש שייעשה שימוש בטכנולוגיות האלה במסגרת התערבויות זרות. בארצות הברית, במירוץ האחרון לנשיאות, גופי הביטחון האמריקאיים כבר הגדירו את ה-AI כאיום ממשי על מערכת הבחירות. דוגמה לכך התקבלה כשבבחירות המקדימות בניו-המפשייר קיבלו מצביעים שיחת טלפון שבה נשמע הנשיא ג׳ו ביידן בקולו, שזוייף באמצעות אותן טכנולוגיות, מפציר בהם שלא להצביע.
במציאות שבה כלי הבינה המלאכותית הפכו לנגישים לכולם וכמעט כל אחד יכול להפוך לסוכן כאוס ברגע, על אחת כמה וכמה כשמדובר בגופים גדולים יותר, השאלה היא כבר לא האם יהיו קמפיינים של כאלה בבחירות, אלה מה תהיה ההשפעה שלהם בפועל.
במציאות שבה כלי הבינה המלאכותית הפכו לנגישים לכולם וכמעט כל אחד יכול להפוך לסוכן כאוס ברגע, על אחת כמה וכמה כשמדובר בגופים גדולים יותר, השאלה היא כבר לא האם יהיו קמפיינים של כאלה בבחירות, אלה מה תהיה ההשפעה שלהם בפועל
בארץ למשל, קיים החשש מפני השפעה של גורמים זרים כמו מדינות אויב. גם זה לא רק בגדר תרחיש אפשרי עתידי. בארגון "פייק רפורטר" כבר זיהו מבצע השפעה זר שהתמקד בחברה הערבית ושכלל איורים שהוכנו על ידי בינה מלאכותית והופצו על ידי רשתות אווטרים. גם התמונות המזויפות של חיילים ושל פצועי מלחמה שמילאו את הרשתות החברתיות בחודשים האחרונים וגרפו טראפיק נרחב מעלות חשש מהיכולת לטשטש את גבולות המציאות ולהשפיע על תודעת המשתמשים. לפני כחודש, הזהיר גם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן כי טוהר הבחירות בסכנה והדגיש שישראל אינה ערוכה באופן ראוי: "האיום מתעצם ועלול לסכן את התהליך הדמוקרטי - יצירת כאוס ביום הבחירות, פגיעה באמון הציבור במערכת הבחירות, השפעה על הבוחרים ועיוות תוצאות הבחירות, שחיקת אמון האזרחים בספירת הקולות ובתוצאות, העמקת הפילוג החברתי ועוד".
אל מול כל אלה, לא רק שהפוליטיקאים לא מתעוררים, אלא שהם מכינים את הקרקע לאותן השפעות זרות. במקום לייצר תשתית חקיקתית, הם מריצים בדיחות על צבע הבגדים שהם מולבשים בהם. אפילו לשכת ראש הממשלה לא מוטרדת מהנושא, ובינתיים מפיצה תמונות של רעיית ראש הממשלה שעברו ריטוש גס, עוד צעד במסע שבו אי אפשר לסמוך אפילו על תמונות שהופצו על ידי גורמים רשמיים.
שי פרידמןנכון, האמת אף פעם לא הייתה הצד החזק של פוליטיקאים במערכות בחירות. "דברים שרואים מפה לא רואים משם", הסביר פעם אריק שרון את ההבדלים בין ההבטחות למה שמתרחש בפועל. מאז, התרגלנו להבטחות שנזרקות באוויר ומופרות רגע אחרי שהקלפיות נסגרות. אבל כעת, רגע לפני ניתוק מוחלט מהמציאות, אם אנחנו רוצים לשמור על בחירות חופשיות, המעט שהפוליטיקאים יכולים לעשות הוא לא להיות סוכני כאוס בעצמם, גם אם הם לא הגבילו את עצמם בחקיקה לכך.
