המלחמה באיראן מספקת לסין הצצה נדירה לאופן שבו יכולות צבאיות אמריקניות פועלות תחת אש - וגם תזכורת לכך שבכל שדה קרב, גם ליריב יש השפעה מכרעת על התוצאה. בצל החשש הגובר מעימות עתידי סביב טייוואן, מומחים בסין, בטייוואן ובמערב מעריכים כי בייג'ינג עוקבת מקרוב אחרי מה שמתרחש במפרץ הפרסי - ומנסה להבין מה המשמעות עבורה.
9 צפייה בגלריה
(צילום: Anna Moneymaker/AFP, Sputnik/Vladimir Astapkovich/Kremlin via REUTERS, Media Office of Iraqi Ports)
לפי אותם מומחים, שדיברו עם רשת CNN, הלקחים עבור סין אינם חד-משמעיים. מצד אחד, המלחמה חושפת את עוצמת האש, המודיעין והדיוק של הצבא האמריקני - ומצד שני היא גם מראה כיצד יריב חלש יותר, כמו איראן, מצליח להכאיב למעצמה גדולה, לשבש את חופש הפעולה שלה ולהפוך עימות מקומי למשבר בעל השלכות עולמיות. הם מזהירים סין עלולה לקרוא לא נכון את עוצמותיה שלה, להמעיט בחשיבות חוסר הניסיון הקרבי שלה - ולהסתכל על המלחמה באיראן דרך פריזמה צרה מדי.
פו צ'יאנשאו, קולונל לשעבר בחיל האוויר הסיני, אמר ל-CNN כי הלקח המרכזי שלו מהלחימה עד כה הוא שהצבא הסיני אינו יכול להתמקד רק ביכולות התקפיות. לדבריו, איראן הצליחה למצוא דרכים לעקוף מערכות אמריקניות נגד טילים, בהן פטריוט ו-THAAD, ועל סין לבחון היטב את נקודות התורפה שלה. "אנחנו צריכים להשקיע מאמצים משמעותיים בזיהוי חולשות בצד ההגנתי שלנו, כדי להבטיח שנישאר בלתי מנוצחים במלחמות עתידיות", אמר.
בשנים האחרונות הרחיב צבא סין במהירות את יכולות האש ההתקפיות שלו, בין היתר באמצעות טילים בליסטיים המצוידים בכלי גלישה היפרסוניים, המסוגלים לתמרן במהירות גבוהה ולהקשות על מערכות יירוט. חיל האוויר הסיני מוסיף לשורותיו בקצב מהיר מטוסי קרב חמקניים מהדור החמישי, ובמערב מעריכים כי הוא צפוי להפעיל כ-1,000 מטוסי J-20 - המקבילה הסינית המשוערת ל-F-35 האמריקני - בתרחישי תקיפה מדויקת לטווח ארוך. במקביל, סין מפתחת גם מפציץ חמקני ארוך טווח, בדומה ל-B-2 ול-B-21 האמריקניים.
9 צפייה בגלריה
מצעד צבאי בסין בספטמבר האחרון. הצבא הרחיב בשנים האחרונות את יכולותיו ההתקפיות
(צילום: שינחואה)
אבל דווקא ההגנה, אומרים מומחים, היא נקודת תורפה אפשרית. איראן הצליחה לחדור את מערכי ההגנה האווירית האמריקניים במפרץ באמצעות טכנולוגיה פשוטה יחסית: כטב"מי שאהד זולים וטילים בליסטיים בעלות נמוכה יחסית. מנגד, ארה"ב מפעילה נגד איראן מערכה אווירית מתקדמת בהרבה, שמשלבת מטוסי F-35 ומפציצי B-2 עם חימושים מונחים זולים יותר ממטוסי B-1, B-52 ו-F-15. התקיפות פגעו במגוון מטרות - ממשגרי טילים ועד כלי שיט וגשרים.
עבור בייג'ינג, אמר פו, מדובר בשילוב שהיא חייבת להיערך אליו. "אנחנו חייבים להעמיק יותר כדי להגן ביעילות על האתרים המרכזיים שלנו, על שדות התעופה ועל הנמלים מפני תקיפות ופשיטות", אמר.
הדאגה בטייוואן, וחשיבות הכטב"מים
מוקד הדאגה המרכזי הוא כמובן טייוואן. המפלגה הקומוניסטית בסין נשבעה "לאחד מחדש" את האי עם סין, אף שבייג'ינג מעולם לא שלטה בו, והנשיא שי ג'ינפינג לא שלל שימוש בכוח צבאי כדי לעשות זאת. לכן, כל עימות אפשרי בין סין לארה"ב נבחן בראש ובראשונה דרך השאלה מה יקרה במצר טייוואן.
בטייוואן מבינים היטב שסין בנתה צבא שמשלב בין שני עולמות: מצד אחד נשק מדויק ומתקדם טכנולוגית בדומה לארה"ב, ומצד שני יכולת לוחמת רחפנים זולה והמונית, המזכירה את השימוש האיראני בכטב"מים. "רקטות ארוכות טווח ונחילי כטב"מים ימלאו ללא ספק תפקיד מרכזי בפעולות הצבאיות המשולבות של סין נגד טייוואן", אמר צ'ייה צ'ונג, עמית מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי בטייוואן.
9 צפייה בגלריה
נשיא טייוואן לאי צ'ינגדה מבקר בבסיס צבאי בצל תרגיל שבו פתח צבא סין בסמוך לאי, לפני כשנתיים
(צילום: REUTERS/Ann Wang)
9 צפייה בגלריה
איש משמר החופים של טייוואן צופה על התרגיל של צבא סין
(צילום: Taiwan Coast Guard/Handout via REUTERS)
השאלה היא אם זה יספיק כדי לנצח במלחמה מעבר למצר. סין היא יצרנית הכטב"מים המובילה בעולם, והיקף מערכות הנשק הבלתי מאוישות שהתעשייה שלה מסוגלת לייצר הוא עצום. לפי דוח שפורסם השנה באתר האמריקני War on the Rocks, שעוסק בענייני ביטחון לאומי, אסטרטגיה ומדיניות חוץ - יצרנים אזרחיים בסין יכולים להסב את קווי הייצור שלהם בתוך פחות משנה כך שיוכלו לייצר מיליארד כטב"מים חמושים בשנה.
בטייוואן יש מי שמזהירים כי האי עדיין אינו ערוך למספרים כאלה. דוח עדכני של גוף ביקורת ממשלתי קבע כי אמצעי הנגד הנוכחיים של צבא טייוואן נגד כטב"מים הם "בלתי יעילים" ומהווים "סיכון ביטחוני משמעותי" לתשתיות קריטיות ולבסיסים צבאיים. עם זאת, טייוואן אינה עומדת במקום, ופועלת לשיפור יכולות ההגנה שלה. ג'ין סו, מנכ"ל Thunder Tiger, יצרנית הרחפנים המובילה של טייוואן, קרא להגדיל את ההשקעה ביכולת של האי לייצר רחפנים בהיקפים גדולים. "אנחנו צריכים לייצר ברציפות, יום ולילה, כדי להתמודד עם אויבינו", אמר.
גם ארה"ב לומדת מהמלחמה. בוושינגטון מבינים כי בעימות באוקיינוס השקט היא עשויה למצוא את עצמה לאו דווקא בצד התוקף - אלא בצד המגן. אדמירל סמואל פפארו, ראש פיקוד האינדו-פסיפיק של צבא ארה"ב, אמר בשימוע בסנאט באפריל כי כטב"מים הופכים את המלחמה ליקרה הרבה יותר עבור הצד התוקף.
9 צפייה בגלריה
נושאת המטוסים הסינית פוג'יאן. כל ספינה או מטוס יקרים לאין שיעור מהכטב"מים שיכולים להשמיד אותם
(צילום: Handout / various sources / AFP)
בתרחיש של מלחמה על טייוואן, היא או ארה"ב יוכלו להשתמש בכטב״מים כדי לפגוע בספינות ובמטוסים סיניים שיישאו כוחות גדולים של הצבא דרך המצר. כל ספינה או מטוס, והחיילים שהם נושאים, יקרים לאין שיעור מהכטב"מים שיכולים להשמיד אותם. זהו גורם הרתעה שכבר בא לידי ביטוי במלחמת איראן: הצי האמריקני, שנזהר מיכולות הלוחמה הא-סימטרית של טהרן, כמעט שלא שלח ספינות דרך מצר הורמוז אל תוך המפרץ הפרסי.
בייג'ינג, לפי ההערכות, שמה לב היטב לכך שהאדמירל פפארו קידם בעבר את הרעיון "למלא" את מצר טייוואן באלפי כטב"מים - באוויר, על פני המים ומתחת לפני הים - כדי להקשות על הצבא הסיני לחצות את המצר ולנוע לעבר האי.
"ניצחונות טקטיים אינם שווים לתוצאות פוליטיות"
אבל זהו בדיוק הלקח המרכזי מהמלחמה באיראן: לא רק צד אחד לומד. גם היריב מפיק לקחים - ולעיתים מיישם אותם בדרכים בלתי צפויות. יותר מחודשיים לתוך המלחמה, אנליסטים רבים עדיין תוהים כיצד בוושינגטון לא נערכו מראש לאפשרות שאיראן תסגור את מצר הורמוז. אחרים תוהים כיצד המשטר האיראני עדיין מתפקד, למרות המכות הצבאיות שספג.
"ניצחונות טקטיים אינם שווים לתוצאות פוליטיות", אמר ל-CNN קרייג סינגלטון, עמית בכיר בקרן להגנה על דמוקרטיות, FDD. לדבריו, "לחץ צבאי לא תורגם באופן חלק להסדר פוליטי יציב. עבור סין, זה מחזק לקח מרכזי: הצלחה בשדה הקרב אינה מייצרת אוטומטית את מצב הסיום שאתה רוצה".
לסין יש גם בעיה נוספת, מהותית במיוחד: חוסר ניסיון קרבי. הצבא שלה לא נלחם תחת אש מאז המלחמה עם וייטנאם בפברואר 1979. מאז, הכוחות האמריקניים צברו ניסיון נרחב בעיראק, באפגניסטן, בקוסובו, בפנמה, כעת גם באיראן וגם בזירות אחרות. "כך נראית מלחמה אמיתית", אמר האנליסט הצבאי הסיני סונג זונגפינג על העימות באיראן.
אם סין תיכנס לעימות עם ארה"ב בעשור הקרוב, לוושינגטון עדיין יהיו אנשי צבא רבים שצברו ניסיון ישיר במלחמה הנוכחית במפרץ הפרסי, או לפחות בתכנון המערכה. הם איבדו חברים, איבדו נכסים, השיגו ניצחונות, ביצעו לוחמה מדויקת ברמה גבוהה - וגם למדו להסתגל.
ההסתגלות הזו באה לידי ביטוי, למשל, במעבר מתקיפות אוויריות נרחבות למצור על נמלים איראניים, או בהקשחת מחסות למטוסים אחרי אובדן אמצעים מרכזיים כמו מטוס מכ"ם מסוג AWACS - מטוס למערכת בקרה ודיווח מוטסתהמסייע בניהול זירת הלחימה ועוקב אחרי כטב"מים, טילים וכלי טיס ממרחק של מאות קילומטרים. השאלה, אומרים מומחים, היא באיזו מהירות צבא סיני תחת אש יוכל להסתגל לשדה קרב משתנה באותה מידה.
9 צפייה בגלריה
מצר הורמוז. כל תרחיש סביב טייוואן ישפיע גם כן כמעט מיד על הסחר העולמי
(צילום: Amirhosein Khorgooi/ISNA/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS)
דרו תומפסון, עמית בכיר בבית ספר ללימודים בינלאומיים בסינגפור, הזכיר בהקשר הזה את הפעם האחרונה שבה ארה"ב וסין נלחמו זו בזו - במלחמת קוריאה. לסין היו אז מטוסי קרב טובים יותר, מיג-15 מתוצרת סובייטית, אך הטייסים האמריקנים, שטסו במטוסי F-86 נחותים יותר, הצליחו יותר בזכות ניסיון שצברו במלחמת העולם השנייה. הלקח, לדבריו, היה פשוט: "טייס מצוין במטוס בינוני תמיד ינצח טייס בינוני במטוס מצוין".
לקח נוסף מאיראן הוא שמלחמות כאלה, שבהן מעצמה גדולה מתמודדת עם מדינה חלשה יותר, אינן בהכרח מבצע נקי ומסודר שמסתיים במהירות. "היכולת של איראן לנצל נקודת חנק ולהחדיר סיכון לשרשראות האספקה העולמיות מראה באיזו מהירות עימות מקומי יכול להפוך לבינלאומי", אמר סינגלטון.
עבור בייג'ינג, הוא הוסיף, זו אזהרה ברורה: כל תרחיש סביב טייוואן ישפיע כמעט מיד על הסחר העולמי, על זרמי האנרגיה ועל השחקנים החיצוניים - בדרכים שקשה לחזות מראש.
