בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל הבוקר (שני) בחלקה את תביעתו של אפי נוה, לשעבר ראש לשכת עורכי הדין, נגד העיתונאית הדס שטייף ומדינת ישראל - והוא יפוצה בכ-600 אלף שקלים. התביעה הוגשה בגין הפריצה למכשירי הטלפון הניידים שלו ופרסום תכניהם האישיים בתחנת גלי צה"ל בינואר 2019.
השופט אורן שוורץ קבע כי מעשי שטייף מהווים פגיעה חמורה בפרטיותו של נוה ועוולה של הפרת חובה חקוקה, בניגוד לחוק המחשבים ולחוק האזנת סתר. בפסק הדין נכתב: "שטייף הייתה הגורם המחולל והמתווך אשר יזם וקידם את הפריצה למכשירים המוגנים בסיסמה... מעשיה של שטייף הם בעלי נופך פלילי מעצם תפקידה המרכזי".
בפסק הדין פירט השופט שוורץ את חלקה של שטייף בהשגת החומרים, וקבע כי היא "לא הייתה דמות סבילה", אלא מי שיזמה וקידמה את הפריצה לטלפונים. לפי פסק הדין, שטייף פגשה את חני נוה וגייסה את יולי, שביצע את הפריצה, כשהיא מודעת ליכולותיו. עוד צוין כי ביקשה ממנו שאם לא יצליח לפתוח את המכשירים ולהגיע לחומר בעל ערך עיתונאי, יחזיר אותם כפי שהם ולא יערב אנשים נוספים. לדברי השופט, מהתנהלות זו עולה כי שטייף הייתה מודעת היטב לאופן הפסול שבו הופק המידע מהמכשירים.
השופט הוסיף כי "מדובר במסכת חריגה של פגיעה בפרטיות המצויה בליבת הזכות של נוה לצנעת חייו האישיים והציבוריים. פגיעה זו בוצעה למרות שהגישה למידע האישי של נוה הייתה מוגנת בסיסמה, כך שהיה צורך במומחיות בכדי לחדור למידע. מדובר בפעולה שמהווה עבירה לכאורה על פי חוק האזנת סתר וחוק המחשבים. החדירה הפסולה למידע והפקתו נעשתה ביוזמתה, בתיווכה ובאשרורה של שטייף... העיון המשותף והפיכת ענייניו הכמוסים של נוה לנושא לדיון פנימי פגעו קשות באוטונומיה שלו... התרשמתי כי נוה ניזוק באופן מהותי ובלתי הפיך מהפגיעה החמורה בפרטיותו".
אפי נוה. "פגיעה קשה באוטונומיה שלו"
(צילום: מוטי קמחי )
השופט שוורץ תיאר גם כיצד הועברו החומרים לאחר הפריצה: במהלך פגישה ממושכת בביתו של יולי הוקרנו התכנים שנמצאו בטלפונים על גבי מסך טלוויזיה, ושטייף, כך נקבע, נחשפה כבר אז לאופיו האינטימי של המידע. למרות זאת, היא הורתה להעתיק את החומרים לדיסק און קי, ולאחר מכן הדפיסה ומיינה אותם לפי תוכנם ל"קלסר שחור, קלסר לבן וניילונית". בהמשך פנתה לגורמים נוספים בגלי צה"ל לקראת פרסום המידע בתוכנית "מה בוער". בית המשפט קבע כי הפגיעה בפרטיות הלכה והתעצמה, וכי הדבר נעשה לצורך תחקיר עיתונאי במסגרת עבודתה ככתבת הפלילים בגלי צה"ל.
בית המשפט דחה את טענות ההגנה של שטייף, ובהן תום לב, עניין ציבורי וחיסיון מקור עיתונאי, וקבע כי "עיתונאי אינו יכול להיות שותף אקטיבי לעבירה על החוק שמשמעותה פגיעה בפרטיות". עוד נקבע כי חני נוה, גרושתו של אפי נוה שהחזיקה במכשירים, לא הייתה רשאית להעבירם לצד שלישי, וכי הסכם הגירושין אינו פוטר את הנתבעים.
בריאיון ל"לאשה" במאי 2024, עוד לפני שהחל שלב ההוכחות בתביעה, התייחסה שטייף להליך וטענה: "אני לא גנבתי ולא פרצתי לטלפון שלו, אני רק נתתי שם של מעבדה שיכולה לפרוץ את הטלפונים". היא הוסיפה אז: "אני אפילו מוכנה לשבת בכלא, ממני הוא לא יראה שקל כי אני יודעת שהצדק איתי".
מדינת ישראל חויבה באחריות שילוחית למעשי שטייף, שכן היא עבדתה באותה תקופה בתחנה הצבאית גלי צה"ל, והן חויבו לשלם לנוה, ביחד ולחוד, פיצוי של 450,000 שקלים, וכן הוצאות ושכר טרחה. בנוסף חויבה שטייף בפיצוי של 25,000 שקלים בגין לשון הרע, בשל פוסט שפרסמה בפייסבוק. בסך הכול מסתכם הסכום לכ-600 אלף שקלים. התביעה נגד העיתונאים האחרים שנתבעו נדחתה, בעיקר משום שקיבלו את החומר בתום לב ובלי לדעת על דרך השגתו.
הפסיקה צפויה להיות בעלת חשיבות לגבולות עבודתם של עיתונאים, לשאלת העברת מכשירים ניידים בידי בני זוג או גורמים אחרים, ולהגנה על המידע האישי השמור בהם. התביעה הוגשה בשם נוה על ידי עורכי הדין בעז בן צור, גיא רוה והדר גולדשטיין.
מטעמו של אפי נוה נמסר: "בית המשפט קבע בצורה ברורה וחד משמעית כי הפריצה לטלפונים שלי הייתה פגיעה חמורה בפרטיותי, כי שטייף הייתה הגורם שיזם וקידם את הפריצה, כי הייתה מודעת לאופן הפסול שבו הושג המידע ובכל זאת הורתה להעתיק אותו, להדפיס אותו ולמיין אותו לקראת פרסום, וכי מעשיה בעלי נופך פלילי. מי שנוהג כך - צריך לשלם, ובכוונתי לפעול לחיובה האישי של שטייף בפיצוי שנפסק".
עו"ד דודי זילברבוים, המייצג את הדס שטייף מסר: "בית המשפט קבע כי מטרתה המרכזית של שטייף הייתה ביצוע תחקיר עיתונאי שבתחום עיסוקה, ובנושא שהיה בו עניין ציבורי מובהק של יחסים פסולים במינוי שופטים. כמו כן נקבע כי הפרסומים לא היו כוזבים, אלא שיקפו את המציאות העובדתית והתבססו על תכתובות אותנטיות. בדין קבע בית המשפט שגלי צה"ל אחראית על פעולותיה. לא בכדי דחה בית המשפט במלואה את התביעה לפיצוי בגין נזק ממוני, ואת הפיצוי בגין פגיעה בפרטיות העמיד על עשירית מהסכום שתבע נוה. אנו לומדים את פסק הדין, ובגלל החשיבות הגדולה וההשפעה על עבודת עיתונאים, נשקול להגיש ערעור".
