כמעט שנתיים חלפו מאז נכנסה לתוקף הפסקת האש הראשונה בגבול הצפון - שהופרה לא פעם - אך רק כ-40% מתושבי קריית שמונה חזרו לעיר. בחודשים האחרונים, עם פתיחת מערכת הבחירות ועד לפתיחת הקלפיות, הגיעו ויגיעו אל קריית שמונה ראשי המפלגות המתחרים על קולות המקומיים ונושאים ממנה הצהרות לאוזני שאר תושבי המדינה. זאת מתוך ידיעה כי הכישלון המחפיר של הממשלה והמדינה בשיקום העיר ובמצבה, הוא מקרה בוחן חשוב - שכן קריסתה היא אירוע לאומי חסר תקדים.
(צילום: אביהו שפירא)
בפרלמנטים המקומיים בעיר שחוותה סבבי לחימה מתישים ופינוי ממושך, התושבים שנשארו מאחור מדברים על תחושת ההפקרה הברורה. אבל בין נאמנות אידיאולוגית עיוורת לבית"ר לבין הציון "אפס" שקיבלה הממשלה, ניכר כי מתקשים התושבים "לחשב מסלול מחדש" ולזוז מדפוסי ההצבעה שמלווים אותם מינקות.
בבחירות 2022 זכה הליכוד ל-49.47% מהקולות בקריית שמונה. במקום אחריו הייתה מפלגת הציונות הדתית עם 13.67%, ולאחר מכן ש"ס עם 11%, שבכל ארבע מערכות הבחירות האחרונות גרפה כ-1 מתוך כל 10 קולות בעיר. מפלגות האופוזיציה הציוניות זכו יחד לכ-22.63% מהקולות בלבד. בבחירות שלפני כן זכה הליכוד ל-51.37% מהקולות, ובבחירות 2020 - ל-58.13%.
אלא שבבחירות לרשויות המקומיות, קריית שמונה בחרה באביחי שטרן ולא במועמד הליכוד אלי זפרני, ושרי הממשלה כמעט ולא הגיעו אל העיר גם בשעותיה הקשות ביותר. זה, במקביל לאסון הנורא שפקד את העיר ומצבה הקשה, הביא במערכת הפוליטית לתחושה שהפעם קריית שמונה עשויה להצביע אחרת. תושבים רבים, כך נראה, לא מוכנים יותר להילקח כמובן מאליו. אלא שהבייס הליכודי נותר חזק, וכך גם החרדים מצביעי ש"ס. לכן, המשימה של כל פוליטיקאי שאינו ממחנה נתניהו לקחת פה קולות תהיה בכל זאת קשה - גם אם מדובר בהזדמנות היסטורית.
מצבה של קריית שמונה נראה בבירור גם באגף החינוך בעירייה, שם גרעו בשבועות האחרונים יותר מ-350 תלמידים שהוריהם עזבו את העיר עם תום שנת הלימודים ונפרדו ממנה, אחרי ששבו אליה מהפינוי הממושך, התאכזבו - והחליטו לעזוב ולתמיד. מנגד, קרוב ל-100 ילדים חדשים נרשמו לבתי הספר בעקבות גל עלייה ממניעים ציוניים, ובעיר מקווים כי תושבים נוספים יצטרפו אליה וייקחו חלק בתקומתה.
אסונה של קריית שמונה, יש לציין, אינו רק מקומי. זה אסון לאומי, מחדל שנובע משנים ארוכות של הזנחה ועצימת עיניים. שאלת שיקום הצפון מלווה אזרחים רבים, גם כאלה שאינם מהאזור, בבואם להחליט מה להצביע בבחירות הקרובות.
"כולם מחבקים אותנו לפני הבחירות"
התחנה הראשונה הייתה בקבינט הדיונים המקומי ב"מאפה נאמן" שבמתחם "ביג" בכניסה לעיר, שם יושב אלי אברג'ל, בן 68, אב לשלושה ילדים וסב לתשעה נכדים. שניים מילדיו מתגוררים עדיין בעיר, אבל הוא מבכה על כך שהנוף האנושי סביבו השתנה ללא היכר. לאברג'ל ברור כי פתאום לקראת הבחירות נזכרים הפוליטיקאים בקיומה של העיר ורואים בה נכס אלקטורלי. "פתאום כולם נהיו ימניים. כולם מחבקים אותנו לפני הבחירות", אומר.
בכל השנים הצביע אברג'ל מחל, וגם אם יש לו ביקורת על התנהלות שרי הליכוד שבמשך שנים מחרימים את העיר מאחר ולא הצביעו למועמד שלהם, אלי זפרני, בבחירות לראשות העירייה - הוא לא מוכן להתייחס לכך. "אני מאמין שהפעם הדברים ישתנו, בממשלה הבאה. היום כולם מודעים למצב של קריית שמונה. להגירה השלילית, למצב העסקים בכלל פה. היום כל השרים שמים את היד על קריית שמונה ורוצים לתת ככל שניתן על מנת לשפר את המצב. אני מאמין שאחרי הבחירות העיר תצעד למקום טוב יותר", מוסיף בתקווה.
"איזנקוט, הדמוקרטים ושאר המפלגות שאומרות שהן ימין - הן שמאל ובגדול". אלי אברג'ל
(צילום: אביהו שפירא)
מבחינת אברג'ל, חבר ליכוד ותיק, הדרך לשיקום העיר עוברת דרך הקלפי, ובזכות כך אולי יעלו אליה לרגל השרים הבכירים - וייחשפו בצורה בלתי אמצעית לצרכיה. "עכשיו יש פריימריז אז אני מאמין שכולם יגיעו לקריית שמונה ויפגשו איתנו חברי הליכוד על מנת שניתן להם את הקול שלנו", הוא אומר. "אני מאמין שהפעם יהיה אחרת. הם יעשו תוכנית או משהו גדול. יעבירו חוק קריית שמונה. כל הצעירים שעזבו את קריית שמונה יחזרו".
"המלחמה עשתה נזק, לא הממשלה"
למרות המכות הקשות שספגה העיר, אברג'ל מסרב להטיל את האחריות על המפלגה שאותה הוא משרת עשרות שנים. "המלחמה עשתה נזק לקריית שמונה ברמה בלתי אפשרית. זו לא הממשלה, זו המלחמה עשתה", הוא טוען. עם זאת, גם הוא אינו מתעלם מתחושת הקיפוח ההיסטורית: "הממשלה לא שמה דגש על קריית שמונה לפני המלחמה. ליהודה ושומרון העבירו כספים, במקום לקריית שמונה".
כשנשאל אם לאורך כל הדרך, כולל סבבי הלחימה והפינוי הממושך, לא שקל להצביע אחרת, תשובתו חדה ומבוססת על זהות פוליטית עמוקה: "לא. אני בית"רי. מגיל 12 בתנועת הנוער של בית"ר והדרכתי בבית"ר ובהנהגה הארצית בתל אביב". לדבריו, "זו אידיאולוגיה להצביע מחל. אתה רואה את איזנקוט והדמוקרטים ושאר המפלגות שאומרות שהן ימין אבל הן שמאל ובגדול. הם מדברים על מדינה פלסטינית וכל מיני דברים שמבחינה אידיאולוגית אני לא יכול לתת להם את הקול שלי. אפילו לא יכול לחשוב על זה".
"בעלי איש חירות מלידה, גם אני אצביע ליכוד". אורה אברג'ל
(צילום: אביהו שפירא)
הוא מוסיף כי "אנחנו בוחרים ליכוד כי רואים את המציאות ברמה ארצית, ולא רק מה טוב לקריית שמונה. אם יכנסו מיהודה ושומרון לכפר סבא - איך אתה רוצה לעשות איתם הסכמים? כולם יתנו להם מדינה פלסטינית. אייזנקוט יהיה בובה של השמאל, הם יעשו בו מה שהם רוצים".
אשתו, אורה אברג'ל, מחזקת את דבריו מתוך השלמה. אם כי לפרקים נראה היה שהיא מנסה להסתיר חיוך למשמע דבריו. "בעלי הוא איש חירות מלידה ולא ישנה את דעתו. הוא איש מחל ויצביע לליכוד. אני לא הכי מעורבת בפוליטיקה אבל אני גם אצביע לליכוד", אומרת. על השאלה אם אינה חשה כעס על הממשלה, משיבה כי היא "לא רוצה להיכנס לזה".
"תקציב לא מגיע. הציון לממשלה - אפס?"
לצד הנאמנות של תושביה לבית"ר, בפרלמנטים המקומיים של קריית שמונה עוד מסוגלים לשבת התושבים אלו עם אלו, גם אם דעותיהם שונות. דוד טלביץ', לשעבר מהנדס העיר, לא מאמין להבטחות. הוא כמעט ונוטש את הדיון הסוער בכעס למשמע דברי אברג'ל חברו. "אני לא מאמין בזה. גם תקציב שאושר לפני 5-6 שנים למיגון הצפון לא הגיע לקריית שמונה", אומר בכעס. "מ-26 אלף תושבים אחרי מלחמה נשארו אולי 9,500. מי יכול לתקן את זה? אנשים לא חוזרים, להיפך. חסר רישום בגני הילדים ובבתי הספר. אני לא רוצה לומר למי אצביע, אבל בבחירות הקודמות לא הצבעתי ליכוד וגם באלו לא אצביע".
"נותן לממשלה ציון אפס". דוד אברהם
(צילום: אביהו שפירא)
דוד אברהם (73), אב לארבעה ילדים וסב לעשרה נכדים שנולד בקריית שמונה, סבור כי המצב הנוכחי אינו גזירת גורל אלא תוצאה של מדיניות מתמשכת. "אני מתפקע מצחוק", הוא אומר בציניות אחרי שאברג'ל מסיים את הנאום חוצב הלהבות. "כבר חמש שנים בונים מרכז רפואי בקריית שמונה בהתנדבות, מתרומות. אני נותן לממשלה הזאת ציון אפס. לקחו את דיכטר שהיה ראש שב"כ ושמו שר חקלאות ואת בן גביר - שר ביטחון פנים. לאן הגענו?", אומר.
בחודשים האחרונים החלו לזרום סוף סוף התקציבים שהתחייבה הממשלה להעביר לשיקום ופיתוח העיר, תחת הבטחות על תמונת עתיד ורודה ומשגשגת. אך זו, אם תתממש, תניב פירות בעוד שנים ארוכות. אברהם מתאר היסטוריה ארוכה של תחושת נטישה מול השלטון: "כבר הרבה שנים מתייחסים ככה לקריית שמונה. אני בן 73 ונולדתי בקריית שמונה. אני יודע מה מפלגת העבודה ההיסטורית נתנו לקריית שמונה ומשנת 77 ועד היום מה הליכוד נתן לקריית שמונה - אפס", אומר בכאב.
לדבריו, "חדר המיון שהיה נסגר - בגלל הליכוד. ראש הממשלה אז היה ביבי. אף מפעל לא הגיע לקריית שמונה מאז. שום דבר לא נעשה בעיר הזאת חוץ מדברים כמו אולי כבישים, כי לא רק תושבי קריית שמונה עברו שם והיה צריך בשביל הצבא ותיירים". את הכרעת הבחירות לפעם הבאה דוד אברהם כבר קיבל: "אני היום עם איזנקוט. הבן אדם היה אלוף פיקוד הצפון ומכיר את הצפון ואת הצרכים כאן", הוא סבור.
לצד זאת, קולות רבים בעיר עדיין מתנדנדים - ולא מעט תושבים יצביעו כנראה כפי שהצביעו כל השנים. בסופו של דבר, יום הבוחר יביא איתו אולי הזדמנות נדירה לקבל תמונת מצב על מספר תושביה. עד היום אין גורם רשמי שיודע להצביע במדויק על מספר התושבים שחיים בה כרגע. מספר הקולות שייספרו בקלפיות, לעומת אלו שנספרו בקלפיות של שנת 2021- יהיה אולי מדד שאם לא יכריע את הבחירות לכנסת, יספק הצצה מדויקת יותר למצבת התושבים האמיתית של העיר.
