1 צפייה בגלריה
תמונת משה בר סימן טוב
תמונת משה בר סימן טוב
משה בר סימן טוב
(צילום: אוראל כהן)
ישראל חוצה בימים אלה את הרף הסמלי של 1,000 חולי קורונה חדשים ביום. מספר החולים הקשים עתיד גם הוא להמשיך לטפס, ולראשונה מזה זמן רב – ישנם מתים מהקורונה. הבשורה הטובה: בינתיים – והדגש הוא על בינתיים, אנחנו רחוקים מאוד מאי ספיקה של מערכת הבריאות.
הניסיון שנצבר בארץ ובעולם צריך לאפשר לנו התמודדות עם המגפה ללא סגרים. אבל לשם כך ישראל צריכה לגבש אסטרטגיה ארוכת טווח, בלי לאבד שליטה, בהנחה שהתפרצויות משמעותיות נוספות עלולות לקרות, ולגבש בהתאם כלים שיאפשרו התמודדות תוך פגיעה מינימלית במרקם החיים החברתי והכלכלי.
כרגע נראה שהאסטרטגיה של ישראל מבוססת בעיקר על תקווה שהמצב לא יתדרדר, שהחיסונים יוכיחו שהם בכל זאת עובדים או שלווירוס פשוט יימאס והוא יעזוב אותנו. ייתכן שזה יהיה המצב, אך כל יום שעובר מחזק את הסיכוי שייתכן ופנינו להתפרצות משמעותית עוד יותר, שעלולה לאיים על מערכת הבריאות ולגרום לתמותה נרחבת ולנזקים בריאותיים ארוכי טווח. זה יכול לקרות כתוצאה מירידה באפקטיביות החיסון או מהמשך התפתחותם של וריאנטים נוספים ועמידים יותר.
אין לאף אחד יכולת לחזות כיצד תתפתח התחלואה, בארץ או בעולם, אך התפקיד של ממשלה במצבים כאלה הוא להחליט לאיזה תרחיש נערכים. אי אפשר להתבסס על התקווה שיהיה בסדר, כי תקווה זו לא תוכנית עבודה. ההיסטוריה הישראלית מלאה בהוכחות מצערות שאסטרטגיית "יהיה בסדר" לא מספיקה. המשמעות של לחיות עם הקורונה לא אמורה להיות להשלים עם המחירים הבריאותיים שלה, אלא להכיל אותה בלי שתיגרם פגיעה קשה לבריאות או לכלכלה.
השיח על היעילות הפוחתת אולי, של החיסון, לא צריך לבלבל אותנו: ללא החיסון היינו היום בקטסטרופה רבתי של תחלואה וקריסה של מערך האשפוז. במקביל, יש להיערך למנת חיסון שלישית, ובהמשך למנות נוספות
האסטרטגיה הישראלית חייבת לכלול צעדים בעלי אימפקט גדול יותר ממסכות ותווים שמחים. למדנו כבר מספיק פעמים שתווים ומסכות לבדם אינם עוצרים מגפות. אין טעם לנסות בפעם השלישית, מה שלא עבד בפעמיים הקודמות. מה כן צריך לעשות? לזהות את נקודות התורפה ולהתמודד איתן באומץ. להחליט מה הדבר המשמעותי ביותר ולעצב סביבו את האסטרטגיה. נקודות התורפה הן כל התקהלות המונית בחללים סגורים והעוגן האסטרטגי צריך להיות שגרת לימודים של התלמידים בכל השכבות.
הניסיון שלנו מלמד שאם נחזיר את הלימודים בדרך שבה הם חזרו בפעמים הקודמות – אנחנו עלולים להגיע להתפרצות רבתי תוך ימים. אולם ניתן לעשות דברים אחרת: כמה שיותר לימודים באוויר הפתוח, קבוצות נפרדות אחת מהשנייה ומרחק מרבי בין התלמידים. בלי שננקוט צעדים אלה – הסיכון להתפרצות עולה משמעותית.
הנגיף מתפשט בחללים סגורים. לכן, עם כל הקושי והצער, צריך לצמצם התכנסויות במקומות כאלה ככל שניתן. המחשבה שתווים כאלה או אחרים, יעזרו, אינה מתכתבת עם המציאות. הרבה אנשים ביחד בחלל צפוף, אוכלים ביחד, מתחבקים ומתנשקים, הם מצע אידיאלי להתפשטות הנגיף. התו השמח הוא דוגמא נוספת לניסיונות שלנו לנהל משא ומתן עם הווירוס. לצערנו, הווירוס לא מתחשב באילוצים שלנו, וזה לא הולך להשתנות. כך גם לגבי שוק העבודה. יש לאפשר לכמה שיותר עובדים וכמה שיותר מקבלי שירות לעבוד מהבית ולקבל שירות מרחוק. השנה וחצי האחרונות הוכיחו שזה אולי לא אידיאלי, אך בהחלט אפשרי.
יש להפוך את הציבור הישראלי לשותף. הקנסות חשובים, אך בלי תחושה של ערבות הדדית ואחריות אישית לא נצליח לגרום להיענות להנחיות. יש צורך בפיצוי נדיב לנפגעים. אי אפשר לדבר על ערבות הדדית ולצפות לאחריות אישית מבלי שנפרוס רשתות הגנה איתנות לנפגעים.
(צילום: שמוליק דודפור, משה מזרחי)

חייבים להחזיר למערכת הבריאות את התחושה שהיא העוגן שלנו להתמודדות מוצלחת עם המגפה. בכל אחד מהגלים שהסתיים – חזרנו לזנוח את מערכת הבריאות. התוספות הנדרשות למערכת צריכות להינתן באופן קבוע, בבסיס התקציב, בלי שקברניטי המערכת יחששו מתזרים המזומנים של החודש הבא.
יש להמשיך לחסן את האוכלוסייה בהיקפים גדולים ממה שאנחנו רואים היום. השיח על היעילות הפוחתת אולי, של החיסון, לא צריך לבלבל אותנו: ללא החיסון היינו היום בקטסטרופה רבתי של תחלואה וקריסה של מערך האשפוז. במקביל, יש להיערך כעת למנת חיסון שלישית, ובהמשך למנות נוספות. ייתכן שלא יהיה בכך צורך, אך יש סבירות לא מבוטלת שכן, ומוטב להיערך לכך לפני שהביקוש העולמי יעלה. אפשר להעריך בזהירות שגם האמריקאים ישנו את האמירות שלהם בנוגע למנה שלישית בעוד חודש-חודשיים.
צריך לייצר הסכם אסטרטגי שיאפשר לקבל חיסונים מעודכנים, שמתאימים לשינויים בווירוס. התקווה שהמכון הביולוגי יעמוד במשימה היא לא ריאלית. כך גם התקווה שנצליח להקים קו ייצור מקומי לחיסונים בשנים הקרובות.
והכי חשוב: ההפנמה הלא נעימה שהאירוע הזה איתנו לעוד הרבה מאוד זמן. כמו רבים, גם אני קיוויתי שהחיסונים הביאו לסוף עידן הקורונה, וכיום אני גם מתבדה. אפשר לומר בסבירות גבוהה שבלי אסטרטגיה ארוכת טווח, שמתמודדת באומץ עם הסיכונים והמאפיינים הייחודיים של המגפה – הקורונה תכה בנו גל אחרי גל אחרי גל. הוכחנו מספיק פעמים שיש לנו את היכולת להתמודד עם אתגרים גדולים. זה הזמן לעשות זאת שוב.
  • משה בר סימן טוב היה מנכ"ל משרד הבריאות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com