יש תיקים פליליים שנשארים עם הפרקליטים הרבה אחרי גזר הדין. לא בגלל חומרת העבירה בלבד, אלא בגלל האנשים שעומדים במרכזם. הפחד, הבושה, ההסתרה והמחיר האישי ששילמו הקורבנות. בחודש הגאווה, מספרות שתי פרקליטות מפרקליטות מחוז תל אביב על שני תיקים חריגים שליוו אותן לאורך השנים.
האחד עסק בניסיון רצח של נער מהחברה הערבית בידי בני משפחתו לאחר שגילו את נטייתו המינית. השני חשף שיטה מתוחכמת שבה שני בני זוג מהקהילה הגאה סיממו, שדדו וניצלו עשרות גברים שהכירו דרך אפליקציית גריינדר. למרות השוני ביניהם, בשני המקרים חזרו שוב ושוב אותם רגשות: פחד מחשיפה, אובדן אמון, בדידות וקושי עצום של הקורבנות לשתף פעולה עם הרשויות.
"הוא כתב מילה אחת: את שמו של בן המשפחה שלו"
עו"ד דיה בן אסא זיגלמן מלווה בפרקליטות תיקים כבר קרוב לשני עשורים. למרות זאת, היא מודה שגם היום קשה לה לשכוח את התיק שהגיע אליה ב-2019. הכול התחיל באירוע שנראה בתחילה כמתקפה אלימה על צעיר סמוך למסגרת המיועדת לצעירים להט"בים שנאלצו לעזוב את ביתם. רכב פגע בנער. הנהג יצא ממנו, ואז החל לדקור אותו שוב ושוב. "הוא ממש התנדנד בין חיים למוות", היא מספרת. "המנתח שטיפל בו אמר לי שמילימטרים בודדים הפרידו בינו לבין מוות". הנער אושפז במצב אנוש, מורדם ומונשם. למשטרה לא היה כיוון חקירתי ברור.
האירוע אמנם תועד במצלמות, אך זהות התוקפים לא הייתה ידועה. בפרקליטות הופתעו גם מרמת התחכום של התכנון, שכלל שימוש בטלפונים חד פעמיים, כלי רכב שונים וניסיונות לטשטש עקבות. "זו הייתה היערכות שאנחנו רגילים לראות בתיקים של ארגוני פשיעה", אמרה בן אסא זיגלמן. כמה ימים לאחר מכן הוא פקח את עיניו, אך לא היה מסוגל לדבר. הוא ביקש עט ונייר. "אני לא אשכח את הרגע הזה", מספרת בן אסא זיגלמן. "הוא כתב רק מילה אחת, את שמו של בן המשפחה שלו. באותו רגע החקירה השתנתה לחלוטין".
למרות השנים שחלפו מאז, בן אסא זיגלמן מתקשה לדבר עליו רק כ"מתלונן". "היה לו המון קסם אישי", היא מספרת. "החוקרות קראו לו 'הנסיך', הוא פשוט נכנס ללב של כולם. כולנו נורא אהבנו אותו".
בהמשך התברר כי בני משפחתו גילו התכתבויות שלו עם גברים בטלפון הנייד. תחילה הופעלו עליו לחצים, אחר כך ניסיונות "לתקן" את נטייתו המינית, ובהמשך גם אלימות ואיומים. הנער ברח מביתו והגיע למסגרת המוגנת. לדברי הפרקליטה, הוא הבין היטב את הסכנה. "הוא פשוט רצה לחיות", היא אומרת. "הוא רצה להיות חופשי. לבחור את הבחירות שלו. להיות מי שהוא באמת". אלא שגם לאחר ניסיון הרצח, הלחצים לא פסקו.
במהלך אשפוזו החלו בני משפחה לבקר אותו, והחוקרים זיהו שינוי חד בהתנהלותו. מהאזנות סתר עלה כי הופעל עליו לחץ לחזור בו מהדברים שמסר בתחילת החקירה. בהמשך אף הפך לעד עוין בבית המשפט. "ארבע שעות הוא ישב על הדוכן וניסה להגן עליהם", נזכרת בן אסא זיגלמן. "היה ברור שהוא מפחד". במהלך החקירה הנגדית פנה אליה הנער ושאל "למה את עושה לי את זה? את אמורה לעזור לי". היא הוסיפה כי "ראש ההרכב הסתכל עליו ואמר לו: 'היא מנסה לעזור לך'. זה רגע שלא אשכח".
לדבריה, הקושי הגדול ביותר בתיק היה להבין כיצד משפחה נורמטיבית לחלוטין הידרדרה למקום כזה: "אני רואה בן אדם שאני יודעת שבקושי יש לו דוח חניה", היא מספרת. "המשפט שהכי טלטל אותי היה כשאחד המעורבים אמר לחוקר: 'אצלנו אין דבר כזה הומו'. אתה מסתכל על אנשים עובדים, נורמטיביים, בלי עבר פלילי, ושואל את עצמך איך מגיעים למקום שבו מוכנים לשחוט ילד שגדל איתם כל החיים". בהמשך התברר כי עוד לפני ניסיון הרצח פנה הנער למשטרה והתלונן על אלימות מצד אותם בני משפחה, לאחר שגילו את נטייתו המינית.
בסופו של ההליך הורשעו המעורבים. בית המשפט אימץ את עמדת הפרקליטות וגזר על המבצע המרכזי 14 שנות מאסר. היום, מספרת הפרקליטה, נשמר ביניהם קשר. "אני תמיד שמחה לראות את השם שלו על המסך", היא אומרת. "זה מרגיע אותי לדעת שהוא חי".
"הם ניצלו בדיוק את המקומות הכי רגישים"
התיק השני שונה לחלוטין, אך הפגיעה בו הייתה עמוקה לא פחות. כשעו"ד מרדית שיבאן פרקל קיבלה את התיק בשנת 2022, היו בו בתחילה שישה מתלוננים. ככל שהחקירה התקדמה, התברר שמדובר בפרשה רחבת היקף שכללה 24 אישומים ועשרות נפגעים. במרכז הפרשה עמדו שאכר אבו אלה ואביתר בן אבי, בני זוג שפיתחו שיטה מתוחכמת לפגיעה בגברים מהקהילה הגאה. השניים הפעילו פרופילים באפליקציית גריינדר וקבעו מפגשים מיניים עם גברים מכל רחבי הארץ. במהלך המפגש היו מסממים את הקורבנות באמצעות GBL ("סם האונס"), במינונים גבוהים במיוחד. כאשר הקורבן איבד הכרה, היו גונבים ממנו כסף, כרטיסי אשראי, טלפונים ורכוש נוסף, ולעיתים אף מרוקנים את חשבונות הבנק שלו.
אלא שבפרקליטות מדגישים שהכסף היה רק חלק קטן מהסיפור. "אפשר לחשוב שזה תיק רכוש", אומרת עו"ד מרדית שיבאן פרקל. "אבל זה לא תיק רכוש. הפגיעה הייתה הרבה יותר עמוקה. אנשים איבדו אמון בבני אדם, פחדו להכניס אנשים הביתה ולא ידעו מה קרה להם בזמן שהיו מחוסרי הכרה. הם ניצלו בדיוק את המקומות הכי רגישים שיש. זו לא הייתה רק גניבה. זו הייתה פגיעה בפרטיות, בתחושת הביטחון".
החקירה חשפה עד כמה הקורבנות התקשו להתלונן. חלקם היו בארון, אחרים היו נשואים או דתיים, רבים חששו להיחשף. "אנשים אמרו לנו: מה יחשבו עליי? איך אסביר שקבעתי מפגש דרך גריינדר? היו כאלה שפשוט רצו לשים את זה מאחוריהם ולא לפתוח את הפצע מחדש". לדבריה, אחת התחושות הקשות שחזרו אצל נפגעים רבים הייתה חוסר הוודאות. "אתה מתעורר אחרי שאיבדת הכרה. אתה לא יודע מה עשו לך. אתה לא יודע אם צילמו אותך, אם פגעו בך, אם לקחו דברים מהבית. חלק מהאנשים פחדו אפילו להישאר בבית שלהם אחרי זה. יש פה אלמנט של ניצול של חברי הקהילה מתוך הקהילה", היא אומרת. "הם הלכו בדיוק למקומות הכי רגישים שיש. הם ידעו מה מפחיד אנשים, ממה הם מתביישים, ומה עלול לגרום להם לא להתלונן".
במקרה אחד, מספרת הפרקליטה, צילמו הנאשמים קורבן כשהוא שוכב עירום ומחוסר הכרה ושלחו לחבר. במקרה אחר איימו להוציא מתלונן נשוי מהארון אם יפנה למשטרה. אחת הראיות המרכזיות בתיק הגיעה דווקא מקורבן שהתעורר והבין מיד שמשהו אינו כשורה. תושב רמת גן שהתעורר בביתו לאחר שאיבד הכרה הזעיק את המשטרה עוד באותו בוקר. על השולחן נותרו שתי כוסות שתייה. חוקרי מז"פ שהגיעו למקום הצליחו לאתר בהן שרידי GBL, ממצא שהפך בהמשך לאחת הראיות החשובות בתיק.
הפרשה התגלתה לאחר שכמה נפגעים החלו להזהיר זה את זה ברשתות החברתיות. בהמשך הצליחו החוקרים לאתר 23 מתלוננים שהסכימו למסור עדות, אולם היו נוספים שבחרו שלא להתלונן כלל. "הבושה הייתה עצומה", אומרת שיבאן פרקל. "אבל לאט לאט אנשים הבינו שיש מי שמקשיב להם ושמתייחסים אליהם ברצינות". בסופו של דבר הודו השניים במסגרת הסדר טיעון. שאכר אבו אלה נידון לתשע שנות מאסר ופיצוי של 100 אלף שקל לנפגעים. אביתר בן אבי נידון ל-52 חודשי מאסר ופיצוי של 30 אלף שקל. "היה חשוב לקורבנות לדעת שמישהו רואה אותם", מסכמת הפרקליטה. "שהמערכת מבינה את מה שעברו עליהם. מבחינת רבים מהם, זה היה חשוב לא פחות מהכסף שנגנב".
שני התיקים שונים לחלוטין. ובשניהם המכנה המשותף ברור. קורבנות שמפחדים להיחשף ולבקש עזרה. "אנחנו מודעים למורכבות הכרוכה בטיפול בתיקים שבהם הנפגעים מותקפים על רקע נטייתם המינית, ומשקיעים מאמצים להבטיח כי כל תיק יטופל ברגישות, במקצועיות ובהתאמה לצרכיהם הייחודיים של הנפגעים", מסבירות הפרקליטות. "הרבה מהקורבנות פחדו לדבר", אומרת שיבאן פרקל. בן אסא זיגלמן מוסיפה כי היה חשוב להן להעביר מסר ברור: "אנחנו לא מוותרים עליהם. גם כשהם מפחדים, גם כשהם נסוגים, גם כשהם לא מסוגלים לשתף פעולה כמו שהיינו רוצים, אנחנו ממשיכים להילחם בשבילם". שני המקרים ממחישים עד כמה פחד, בושה וחשש מחשיפה עדיין מלווים רבים מחברי הקהילה הגאה, גם כשהם עצמם קורבנות עבירה.
