הכוכב של הימין הקואליציוני מת. את האור שלו אנחנו עדיין רואים, אבל זה לא סותר את העובדה שמקור החיות שלו כבר לא נמצא. זה אכן מבלבל, קשה לקבוע מוות של תופעה פוליטית בעודה בשלטון, אבל הסימנים המעידים - כבר כאן.
ב-25 במאי 2020, תיעוד של 9 דקות ו-29 שניות שינה את פניה של אמריקה והצית גל הדף שחצה יבשות. מותו של ג'ורג' פלויד תחת ברכו של שוטר במיניאפוליס לא היה רק טרגדיה אנושית מזעזעת, אלא מפץ גדול ששיחרר עשורים של זעם צבור על אי-צדק גזעי ושיטור יתר. המחאות שפרצו בעקבותיו הפכו במהרה מתנועת רחוב ספונטנית למערכה פוליטית וממסדית רחבת היקף. הן כפו על תאגידים, אוניברסיטאות ומערכות שלטון לבחון מחדש את יסודותיהם, והעלו את ארגוני החברה האזרחית וערכי ה-DEI (מגוון ושוויון) לראש סדר העדיפויות העולמי, במה שנראה באותם ימים כשינוי תרבותי בלתי הפיך.
אלא שהם לא ידעו שתוך שנים ספורות ההייפ ידעך והכוח יתפוגג. בשילוב של עקשנות, יוהרה וטהרנות מחנה המחאה הזה התחיל לדרוש יותר, לדבר פחות, ובאופן כללי לדחוק החוצה כל מי שלא התיישר לחלוטין עם החוקים הכתובים והלא כתובים של התנועה. הכוח ותשומת הלב לא מונפו ליצירת שיח עם המיינסטרים האמריקאי, אלא להתנגחות בו. הסיפור המכונן שבהתחלה היה נחלת הכלל, הפך לאט לאט לסיפור של קבוצת שוליים אגרסיבית שעסוקה בדחיקה החוצה של מי שנתפס לא מיישר קו.
בתחילת 2025 הודיעה ענקית הטכנולוגיה Meta על פירוק מחלקות ה-DEI שלה וביטול יעדי הייצוג, בנימוק שהתוכניות הללו כבר אינן "קריטיות לעסק". אפילו "יוזמת צ'אן-צוקרברג", הזרוע הפילנתרופית של המייסד, ביצעה פניית פרסה חדה: לאחר שהרגיעה את עובדיה שהמחויבות לערכים אלו לא תשתנה, היא הודיעה במפתיע על חיסול צוותי ה-DEI והנגישות שלה לטובת התמקדות במחקר מדעי ובינה מלאכותית. ארגון שרק לפני שנים ספורות דיבר בלהט על צדק גזעי, מוחק כעת את המונחים הללו מאתריו ומאותת לעולם שהעדיפויות השתנו. קבוצה שהתרגלה לחרוץ גורלות של חברות ענק, גילתה שהיא לא צד בעניין.
לא מדובר באירועים נקודתיים, אלא בדינמיקה שנוטה למנף את כוחה, לעלות לפסגת ההיבריס, ואז להתחיל ליפול. לפעמים נדמה שפוליטיקה היא קיפאון, אך היא למעשה שינוי מתמיד באופן שבו אנחנו מספרים סיפורים ויוצרים בריתות – והיכולת לספר סיפור היא היכולת להחזיק מחנה פוליטי חי ובועט.
הימין הקואליציוני מרגיש בפסגה הפוליטית שלו, אבל הוא הולך ומוכר את כל נכסיו. את החתירה לעוצמה כלכלית וצבאית הוא מכר לעסקנים חרדים בשביל להחזיק בשלטון עוד כמה חודשים; את ערך הנאמנות הוא מכר עבור עובדי לשכת רה"מ; ואת הימין הכלכלי הוא מכר לוועדי עובדים בשביל ניצחון בפריימריז. אבל הטעות הפוליטית ההרסנית ביותר של הימין הקואליציוני היא ההרגל להוציא אנשים מהמחנה. כל ימני שלא מתיישר עם הצרכים הקואליציונים מוקע בכיכר העיר האינטרנטית כקפלניסט או אידיוט שימושי, ומוצא מן המחנה לאחר כבוד. כך בדיוק התנהל השמאל האמריקאי בשנים האחרונות, ואת המחיר הוא שילם במלואו. המחיר עוד לא מורגש, כי הימין נשען, אם נאהב זאת או לא, על פוליטיקאי עם כישרון של פעם בדור. אך גם בנימין נתניהו לא יישאר בזירה יותר ממספר שנים חד-ספרתי.
עוז בן נוןבינתיים, המחנה מאבד את הנכס הגדול ביותר שלו: ערכים, תפיסות עולם והיכולת לספר סיפור משכנע. ברגעים אלה הנכסים האלה נתפסים כדברים שאפשר לוותר עליהם, אבל במוקדם או במאוחר, אם לא תעשה חשיבה מחדש, הם יובילו לנפילה חופשית.
הכתובת, כבר על הקיר.
פורסם לראשונה: 05:26, 28.01.26
