מאות משורדי מסיבת הנובה ובני משפחותיהם התכנסו הערב (ראשון) בהאנגר 11 בנמל תל אביב כדי לציין שנתיים לטבח, באירוע "זוכרים ומתחבקים". מאז טבח 7 באוקטובר, הפכו שורדי המסיבה שהתקיימה בסמוך לקיבוץ רעים לקהילה שמונה כ-3,800 ניצולים, כשבצירוף בני משפחותיהם מונה "קהילת שבט הנובה" כ-15,000 איש.
בבוקר הטבח, כ-120 מחבלי נוחבה פשטו למסיבה על טנדרים כשהם חמושים במקלעים כבדים, רימונים, מטולים וכלי נשק נוספים. הם רצחו 411 מבלים, בנוסף לשיראל גולן ששרדה אך שמה קץ לחייה כשנה לאחר מכן. מאז הטבח גם הצטברו עדויות על התעללות מינית שביצעו מחבלי חמאס בנוכחים במסיבה.
ברחבת ההאנגר הוקמו מייצגי זיכרון על מסך ענק, שבו הופיעו תמונות נרצחי הנובה. מול הקיר עמד אופיר דור מגבעת זאב, אבא של עידן דור שנרצח בנובה. ״המלאך הזה היה צריך להיות היום בן 27. אני חי את הזיכרון כאילו שזה לפני שעה״, אמר בכאב. "הם נסעו ארבעה חברים ורק אחד חזר. אנחנו יודעים שהם חטפו נשק ממחבלים, חילצו מבלים ונורו למוות על ידי RPG. קברנו את עידן על סמך DNA חמישה חודשים אחרי, פתחנו את הקבר לקבור איברים שמצאו. כבר שבועיים אני ומיכל האמא חשים בכל הגוף את הכאב של הרצח של עידן".
יפה גולן, אמה של שיראל גולן ששמה כאמור קץ לחייה בחג הסוכות בשנה שעברה, הגיעה לטקס היישר מבית העלמין שם ציינו שנה למותה. "יום השנה שלה נופל בחול המועד, והקדמנו לעלות כדי לציין שנה ל'הירצחה'", אמרה בטקס. "כדורי המחבלים לא פגעו בה בנובה, ושנה אחר כך היא התאבדה. הנובה המשיכה לרדוף אותה, בעיקר המראות והקולות מהטבח, עד שהחליטה להצטרף לנרצחים. הכאב רק הולך ומתעצם. שנה שלמה שלא שמעו אותה, עד שבחרה להתאבד. כל הגופים במדינה חייבים להתעורר, יש עוד רבים משורדי הנובה שעדיין לא מצאו מזור לנפשם".
בכניסה לטקס, אותו הנחתה העיתונאית חן זנדר שאחותה נועה נרצחה בנובה, הוצג גם מיצג ״עץ התקווה״, שאליו חובר טלפון קווי - כדי שבני המשפחה יוכלו לדבר ולספר על הגעגוע אחרי שנתיים שעברו מאז שיקיריהם יצאו לרקוד במסיבה ולא חזרו הביתה. על שולחן הונחו נרות זיכרון שבני המשפחות הדליקו, וגלויות שכתבו ליקירים שכבר אינם.
שורד השבי אלמוג מאיר ג'אן, שנחטף מהנובה וחולץ מעזה בשנה שעברה ב"מבצע ארנון" יחד עם נועה ארגמני, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו, דיבר בטקס. "זה הייתי יכול להיות אני. זו הייתה יכולה להיות המשפחה שלי עכשיו שיושבת כאן, ביניכם. רדופה מגעגועים כואבת ומצולקת - כשכל מה שנותר הוא רק זכרונות", אמר. "שנתיים מאז הטבח האכזרי, ראיתי את הסוף בכל כך הרבה רגעים - בשבת השחורה, ברגעי המנוסה, במקום המסתור, ברגעים שעטפו אותי בסדין והשליכו לרכב, ובכל יום מתוך 246 ימים בשבי עד למבצע בו חולצנו ונפל ארנון. ואולי נכון להגיד - זה הייתי גם אני. חלק גדול ממני, חלק משמעותי מחיי, עזב ולא יחזור".
הוא הוסיף: "איך אוכל לנחם? מה אפשר עוד להגיד? הזמן לא מצליח לרפא, הוא רק מעמיק את הצלקות. אני מרכין ראש מולכם, המשפחות השכולות, אני מעמיד את עצמי לרשותכם - במאבק להמשיך בחיים. אבל למדתי דבר אחד מאז שחזרתי - מותר לכאוב, מותר להתפרק, מותר לתת לכאב מקום. אנחנו לא חייבים להסתיר אותו, לא חייבים להיות 'חזקים' כל הזמן. הכאב הוא עדות לאהבה שהייתה. אבל מהכאב הזה אנחנו גם חייבים ללמוד. לחיות איתו, לא לברוח ממנו - ולאט לאט לקום ממנו.להפוך אותו למשמעות, לאור, לכוח.
"אני אופטימי שהימים הקרובים ייתנו לנו אור בתוך חושך ארוך שאנחנו נמצאים בו, צריך להאמין ולקוות ביחד שאנחנו מתקרבים לסוף המלחמה. אסור לנו לעצור - עד שכולם חוזרים הביתה. זוהי משימת חיי. זוהי משימת חיינו - של כולנו כאן".
44 ממבלי המסיבה נחטפו ב-7 באוקטובר, כש-14 מהם עדיין בעזה - ו-11 מוגדרים חיים. בימים אלה של עסקה אפשרית שנרקמת, קהילת השורדים נמצאת במתח רב. "אנו מצפים ומתפללים שחברינו יחזרו הביתה, מי למשפחתו ולשיקום ומי לקבורה", אומרים בעמותה.
"כל משפחה שכולה היא עולם ומלואו", אמר ל-ynet מנכ"ל העמותה סולי לניאדו. לדבריו, ״יש אלפי בני משפחה של שורדי הנובה, בנוסף למענה למשפחות חטופים של הנובה ומענה לפדויי שבי ולמשוחררי שבי״.
לנידאו ציין כי העמותה הצילה 100 משורדי הנובה ממעשי אובדנות: ״העמותה רואה דגש מיוחד לתמוך בשורדי הנובה. יש לנו קשר עם מוקדי החירום שמעבירים דיווח על כל שורד שבמצוקה, ואנו פונים אליהם. אנחנו מבצעים ניטור של הרשת כדי למצוא שורדים שבמצוקה״. לדבריו, ביטוח לאומי הכיר בכל שורדי הנובה כנפגעי פעולות איבה, וכ-2,600 מתוך 3,800 השורדים הוכרו בדרגות נכות זמנית או קבועה.
