הפגישה של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בחווה במאר א-לאגו הייתה, כמעט בכל פרמטר אפשרי, ניצחון מובהק עבור נתניהו. לא משום שנתניהו דיבר הרבה. להפך. הוא כמעט שלא דיבר. אבל כל מי שהבין את הדינמיקה ראה מי קיבל את הבמה, מי חילק את המחמאות, ומי יצא עם חומרי גלם לקמפיין עתידי.
1 צפייה בגלריה
רה"מ בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ בפגישתם במאר-א-לאגו
(צילום: עמוס בן גרשום/ לע״מ)
כבר בפתיחת המפגש, כאשר טראמפ עומד, מכבד את ראש הממשלה, לוקח שאלות מהתקשורת וממסגר את האירוע כהצהרה פומבית ולא כצילום פרוטוקולרי, היה ברור שהסיפור נכתב מראש. גם בסיום, בהצהרה המשותפת, חזר הנשיא וסיפק לנתניהו אוצר של ציטוטים.
טראמפ לא חסך במחמאות. הוא תיאר את נתניהו כמנהיג יוצא דופן, כזה שלדבריו בלעדיו ישראל כלל לא הייתה שורדת. הוא הוסיף מחווה אישית חריגה, כאשר אמר במפורש שהוא פועל להשגת חנינה עבור ראש ממשלת ישראל. אלה לא אמירות אקראיות. אלה מסרים פוליטיים.
כאשר נתניהו כן דיבר, הוא בחר נקודה אחת בלבד, אבל בחר נכון. בהתייחסו לסוריה, הוא דיבר על התקפות נגד נוצרים המתרחשות בזמן אמת. המסר הזה אינו מקרי. הוא מתחבר ישירות לאג׳נדה של טראמפ, שרק בשבוע שעבר מיצב את עצמו כמגן הנצרות כאשר תקף את בוקו חראם בניגריה.
גם מזכיר ההגנה שלו, פיט הגסת', שמקועקע על זרועו המונח בערבית כופר, משדר קו ברור.
המסר שנתניהו שיגר, ישראל כמגינת נוצרים במזרח התיכון, מהדהד היטב בלב הבייס הרפובליקני. אבל דווקא במה שטראמפ לא אמר, נמצאות השאלות הגדולות.
הנושא שנותר מעורפל הוא טורקיה
טראמפ חזר שוב ושוב על חשיבותו של רג׳פ טאיפ ארדואן למרחב המזרח תיכוני. הוא התחמק משאלות כתב ynet על אנטישמיות כלפי ישראל והדגיש את מקומה של אנקרה במארג האזורי.
צריך לזכור, ארדואן היה זה שהפעיל לחץ על חמאס ואפשר את העסקה האחרונה. הטורקים, יחד עם קטאר, מצפים להשתלב בשיקום עזה ביום שאחרי. ממשלת ישראל מתנגדת לכך, ובצדק.
מה שמעצים את המתח הוא ההתפתחויות של השבוע האחרון. ישראל מקימה את הברית ההלנית, חטיבה משותפת של כ-2,500 חיילים ישראלים, יוונים וקפריסאים, שמטרתה הגנה על מרחב הים התיכון. באנקרה זה נתפס כאיום ישיר.
לכך מתווספת ההכרה הישראלית בסופ"ש בסומלילנד. מהלך דיפלומטי חריג, שבו ישראל שוברת קונבנציות של שמונים שנה מאז הקמת האו"ם ומכירה בחבל ארץ שאינו מוכר על ידי מדינת האם, סומליה.
טורקיה היא הפטרון המרכזי של סומליה והיא זו שהחלה לאחרונה בקידוחי גז ונפט במדף הימי שלה. מבחינת הטורקים, מדובר בפגיעה ישירה באינטרסים אסטרטגיים.
על הרקע הזה, הדיווחים בתקשורת הטורקית שלפיהם ארדואן שוקל במפגש המתוכנן שלו באיראן, להודיע כי מתכנן להציב מערכות התרעה בסוריה כדי לעקוב אחר טיסות ישראליות, הם אירוע משמעותי מאוד. ישראל מנסה לנטרל את המהלך הזה, אך טראמפ לא אותת שהוא מוכן להפעיל לחץ אפקטיבי או להדיר את טורקיה ממלאכת השיקום.
מי אמור לפרק את חמאס מנשקו
בשטח, משרד הביטחון כבר פועל. בימים האחרונים מתפרסמות תמונות של כלים הנדסיים כבדים המשקמים את רפיח, כחלק מתוכנית טראמפ לעזה ביום שאחרי, יוזמה שגובשה עם פרופ' ג׳ו פלצמן.
התוכנית כוללת מסדרון מעבר לאזרחים, סריקה, קידוד חברתי ופיקוח ביומטרי, מודל שמזכיר תהליכים הנהוגים בסין. הרעיון הוא יצירת יציבות, תעסוקה ומגורים תחת שליטה הדוקה.
התוכנית הזו היא אבן היסוד של מה שטראמפ מכנה שלום בן 3,000 שנה בין שני בניו של אברהם, יצחק וישמעאל. הצלחה בעזה היא תנאי הכרחי למהלך הבא, הסכם עם סעודיה.
בסופו של שבוע קשה מאוד עבור נתניהו, עם התרחבות פרשת קטאר, הוא יכול לרשום לעצמו ניצחון. לא רק אישי, אלא גם אסטרטגי. המפגש הזה, במערכת הכוללת שבה אנו חיים, היה ניצחון גדול שלו
אנחנו לא יודעים מה נאמר בחדרים הסגורים. אנחנו לא יודעים כיצד טורקיה אמורה להשתלב, אם בכלל. אבל העובדה שהנושא לא נשלל במפורש, מלמדת שהוא עשוי לפגוש את ישראל בנקודה אחרת, בזמן אחר.
בממד האישי, נתניהו יוצא מהמפגש עם הישג ברור. שורת מחמאות, הבטחות, ואולי גם ביקור של טראמפ ביום העצמאות לקבלת פרס ישראל, כפי שאמר שר החינוך יואב קיש לנשיא בשיחת הטלפון. תזמון כזה, סמוך לבחירות, אינו מקרי.
ד"ר קובי ברדה צילום: טל גבעוניומעל הכול מרחף נושא החנינה. להערכת כותב שורות אלה, טראמפ מבקש לפתוח עד ספטמבר שלוש אפשרויות. חנינה שתלווה בפרישה של נתניהו מהחיים הפוליטיים. הקמת ממשלה בראשות מועמד אחר, כמו נפתלי בנט. או ממשלת אחדות לאומית בראשות נתניהו עצמו.
כל האפשרויות מכוונות לאותו וקטור שלא יכול להתקיים בממשלת ימין על מלא הנוכחית והיא השלמת שלום עם סעודיה עד ספטמבר, מועמדות לפרס נובל לשלום באוקטובר, ובחירות אמצע בנובמבר. בסופו של שבוע קשה מאוד עבור נתניהו, עם התרחבות פרשת קטאר, הוא יכול לרשום לעצמו ניצחון. לא רק אישי, אלא גם אסטרטגי. המפגש הזה, במערכת הכוללת שבה אנו חיים, היה ניצחון גדול שלו.
ד"ר קובי ברדה הוא חוקר היסטוריה פוליטית אמריקנית וגיאו-אסטרטגיה, בית הספר הרב תחומי - HIT חולון
