המוזיקאי מאיר ישראל, המתופף האגדי חבר להקת תמוז, הלך לעולמו היום (שני) לאחר מאבק במחלה קשה. הוא היה בן 73 במותו. ישראל נחשב לאחת מהדמויות המרכזיות והמשפיעות ברוק הישראלי במשך יותר מחמישה עשורים. במרוצת השנים הוא ניגן בלהקות שונות, בהן עוזי והסגנונות ותמוז, והפך למתופף מבוקש שניגן עם גדולי האמנים - בראשם שלמה ארצי, לצידו ניגן במשך עשרות שנים. הוא הותיר אחריו בת זוג ושלוש בנות מאשתו הראשונה המנוחה, ריקי ז"ל - שירלי, ויקי והילי.
"בצער אין סופי ובכאב עצום, מאיר אהובנו הלך לעולמו", ספד לו ארצי, "מאיר ישראל שלנו, שהיה איתנו בכל ההופעות ב-41 השנים האחרונות נפרד מאיתנו בשלווה אחרי מאבק קצר במחלה קשה. אנחנו אוהבים אותך מאיר וכואבים. יהי זכרך ברוך".
"עצוב שהלך מאיתנו חבר טוב, מתופף, שיצא לנו לעבוד יחד בהרבה מופעים ובמפגשים", ספד לו מיקי גבריאלוב. "את התופים הראשונים שלו אני בחרתי לו, יחד איתו; תופים בצבע אדום שנקנו בחנות 'קובלסקי' בכיכר המושבות תל אביב. גרנו בשכנות בשכונת שפירא והיינו שורצים יחד אצלו בבית ועושים חזרות בשביל הכיף".
"מאיר ואני היינו בקשר מאוד קרוב", סיפר ל-ynet יהודה עדר. "כל שבועיים היינו מתכתבים, אבל דווקא על המחלה הוא לא סיפר לנו, החברים שלו. אף אחד מאיתנו, חבריו הקרובים, לא ידע עליה. הבוקר צלצלו לספר לי שהוא נפטר והייתי בשוק, בהלם. כולנו היינו חברים בתמוז, שמבחינתי הייתה משהו יוצא דופן, משפחה שרוטה ואהובה מאוד. אחר כך עבדתי עם שלמה על 'ירח' ומאיר היה המתופף. כל השנים הופענו בכל מיני הרכבים, כולל כמובן איחודים של תמוז. הוא היה איש מאוד משמעותי בחיים שלי. חבר לכת זה משפחה. משפחת השירים והחלום שלהם. כל מתופף אמיתי חייב לנגן את קטע התופים ב'מה שיותר עמוק', שמאיר הפליא לתופף בו, כדי שייחשב למתופף אמיתי. עצוב כל כך".
"אנחנו נפרדים היום ממאיר ישראל, לא רק ממתופף גדול אלא מאדם עם לב ענק", ספדה לו נורית גלרון. "מאיר הביא איתו ביטחון, סמכות ובעיקר הקשבה. לא היה אגו - הייתה אחריות. הוא לקח אחריות על הקצב, על הלהקה, על הרגע. על השיר על ההופעה. מאיר לא היה צריך להוכיח כלום. הנוכחות שלו דיברה. הדיוק שלו דיבר. העיניים שלו והחיוך שלו דיברו. הוא נתן תחושה שהכול תחת שליטה. שאפשר לסמוך. שיש גב. שלום אהוב".
ישראל נולד בשנת 1952 בתל אביב להורים יוונים. כל מי שעלה מיוון עבר אצל הוריו כדי לקבל תדרוך על המדינה, ועל הדרך נולדה האהבה שלו למוזיקה. "אנשים היו באים עם גיטרות ומנגנים את כל שירי הגעגוע שלהם ביוונית, עולים על שולחנות, אבל לא שברו צלחות". כשהיה בן עשר, למד לנגן על שלל כלים אצל מורה מוזיקה מקומי. "הוא אמר לי שיש לי אצבעות קטנות מדי והייתה גם אצבע ביד שמאל שנשארה עקומה כי התחשמלתי בגיל שנתיים. כלומר מישהו בגיל שנתיים החליט שאני אהיה מתופף", אמר בהומור בריאיון ל"ידיעות אחרונות".
ואכן, בגיל 12, הוא החליט לנסות לנגן על תופים - ומי שקנה לו את מערכת התופים הראשונה שלו, יחד עם אביו, היה לא אחר ממיקי גבריאלוב. "הוא עבד אז כשוליית נגר אצל אבא שלי, כי אבא של מיקי בא לאבא שלי ואמר לו 'פפו תעשה לי טובה. הבן שלי כל היום עם הגיטרה ולא ייצא ממנו שום דבר. תלמד אותו מקצוע'. את התופים שלי קיבלתי בהפתעה לבר מצווה. אבא שלי לא ידע לקנות כלי נגינה אז הוא ביקש ממיקי שיעזור לו. הם הלכו ביחד לחנות באלנבי, החליפו את האקורדיון שהיה לי, הוסיפו כסף ומיקי בחר את התופים. ואז כשהגעתי הביתה מערב יום העצמאות בשתיים-שלוש לפנות בוקר ראיתי משהו גדול עטוף בשמיכה. הסרתי את השמיכה ומלמטה היו תופים אדומים".
כשהיה בן 14 חבר לגיסו ללהקת חתונות, וניגן עימם כחצי שנה. במלחמת ששת הימים, הצטרף ללהקת הנזירים. "הם רבו עם המתופף והיו צריכים אותי להופעות בפני חיילים", סיפר בריאיון ל"7 לילות". "הופענו בשטחים בסוריה, במצרים ובירדן. הם היו אחרי צבא ואני ילד בן 15 מופיע בארמון הנופש הכבוש של מלך ירדן".
מאז הוא עבר בין להקות, ניגן במיטב המועדונים בישראל ונחת אצל עוזי והסגנונות. "זו הייתה להקה מאדרפאקרית", אמר באותו ריאיון, "כל פעם שאני מדבר על זה עומדות לי השערות. היינו שלאגר גדול, הופענו כמעט כל יום, מאילת עד קריית-שמונה. אייב אורצ'ובר, הקלידן הבריטי שלנו, כתב את 'רכבת הבוקר', ואיכשהו השיר התגלגל למפיק גדול בלונדון, הרולד גלר, שהוציא אותו כסינגל. ואז קרה הדבר הכי מוזר: הבן של המפיק הגיע לארץ. הוא נסע איתנו להופעות ואמר, 'אבא שלי רוצה שתבואו ללונדון, מסדרים לכם סיבוב הופעות באנגליה'".
הוא עזב את בית הספר התיכון כבר בגיל 14, וכשהגיע ללשכת הגיוס - כבר היה פנים מוכרות. עם זאת, כשהגיע ללשכת הגיוס קיבל פטור מהצבא. "לא שאלתי שאלות, חייכתי חיוך גדול ואמרתי לחבר'ה, 'אפשר לנסוע", סיפר בריאיון.
עוד בטרם מלאו לו 20 נחשב ישראל לילד הפלא של להקות הקצב, ובשנת 1974 הצטרף ללהקת תמוז - שם ניגן לצד שלום חנוך, אריאל זילבר, יהודה עדר ואיתן גדרון. הוא היה מבוקש בקרב האמנים הבכירים: עם איינשטיין ניגן ב-30 אלבומים וביצע איתו את הדואט "אולי את לא יודעת", וגם עם שמוליק קראוס, יהודית רביץ, נורית גלרון, יצחק קלפטר ועוד. הוא ניגן באלבומים איקוניים כמו "חתונה לבנה", "סוף עונת התפוזים", "סע לאט", "לונדון", "לילה לא שקט", "גלגל מסתובב", "צליל מכוון" ו"רוצי שמוליק". כמו כן, הוא ניגן גם ב"זהו זה" ובתוכניות של יאיר לפיד, מני פאר ואמנון לוי.
לימים ישראל פצח גם בקריירת סולו והוציא כמה אלבומים משלו. בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2011 סיפר: "אני שר מגיל 15 ומאז לא הפסקתי לשיר... אבל אני לא שם את עצמי בקטגוריה של זמר. אני יוצר, מוזיקאי, וכמובן לפני הכל מתופף. הרצון שלי הוא לומר משהו דרך המילים והמוזיקה".
