דני יקר, ראשית, אני מסכימה איתך - אין דבר חשוב יותר מלתת לילדים חינוך איכותי, ובעיקר לאפשר להם חינוך שמאפשר בחירה בעתיד להגשים את עצמם בדרך שיבחרו. אבל ילדים חרדים מקבלים חינוך מעולה! חינוך מאוד מאוד טוב. הבעיה היא שהחינוך הזה מאוד מוגבל, אבל הוא חינוך כל כך טוב שהוא הסיבה לכל מה שאנחנו רואים היום בעולם כ"גן היהודי". זאת מסורת שמעריכה בעומק לימוד, הסקה, השוואה וחשיבה ביקורתית. היא מוגבלת לעולם דתי, אבל אבני היסוד של החינוך הזה הן הבסיס לחשיבה אבסטרקטית ומדעית.
החינוך שלהם - זו התרבות שהובילה לכך שיהודים זוכים בפרסי נובל. זו הסיבה לכך שבתוך זמן קצר חרדים מצליחים לסגור פערים (למשל, בשנים אחרונות נשים צעירות הן המצטיינות ביותר בראיית חשבון), ולא - הן לא לומדות לימודי ליבה מלאים בכלל.
הסיבה שכל כך הרבה גברים חרדים נכשלים בכניסה לאקדמיה היא הסקה לא נכונה. הרבה מהגברים שפונים ללימודים באקדמיה הם גברים שמתאימים לעולם המעשה ופחות ללימודים (כי אלו שמתאימים ללימודים נשארים ללמוד תורה)
הסיבה שכל כך הרבה גברים חרדים נכשלים בכניסה לאקדמיה היא הסקה לא נכונה. הרבה מהגברים שפונים ללימודים באקדמיה הם גברים שמתאימים לעולם המעשה ופחות ללימודים (כי אלו שמתאימים ללימודים נשארים ללמוד תורה), וגם אלו שמגיעים בדרך כלל מטפלים ב-4 ילדים ומעלה ומפרנסים במקביל. ברור שבסיס באנגלית ובמתמטיקה יכול לעזור להם מאוד וחייבים לדאוג שזה יקרה. אבל בין הבעיה הזאת לתמונה השחורה שעולה מהכתבה יש מרחק עצום.
צריך לשפר ולהרחיב את החינוך החרדי כך שיאפשר התאמה לחיי מעשה מודרניים. זה תפקידה של מדינה מודרנית, לתת לילדים חינוך הולם. אבל להמשיך לנסח את המציאות כך שהבעיה המרכזית שלנו כאן במדינה היא החברה החרדית זה להמשיך לעשות מה שעשינו עד עכשיו, במקום לחשוב מחדש ויצירתי כפי שהצעת.
במאמר ציינת כמה נקודות לשיפור, אבל שוב ושוב חזרת לחרדים. נראה שבעיניך, לפחות, הם מקור הבעיה. אז אני פה כדי להגיד הפוך: הם חלק גדול מהפתרון. יש להם ייחודיות ואיכויות גבוהות מאוד, ואין לי ספק שהם יהיו העלייה הבאה של ישראל. הם השחקן שישנה את פניה לטובה של כל המדינה. הנתונים הדמוגרפיים שהצגת כמפחידים הם דווקא התקווה שלנו.
בשנים האחרונות יש מהפך שקט ומשמעותי בחברה החרדית: מאות ואלפי צעירים מצליחים גם ללמוד תורה וגם למצוא דרכים לתרום ולהשתלב בחברה הישראלית. אולי שווה להתחיל להפנות את המבט לשם, לא רק כדי לקבל תקווה אלא כדי למדוד ביתר דיוק את המציאות ומתוך הנתונים הללו לגזור מדיניות. אגב, מתוך מה שקורה בשטח, למשל במחקרים שלי, עולה שהרוב המוחלט של החברה החרדית רוצה מאוד לימודי ליבה לילדיהם. זה נתון שחוזר על עצמו שוב ושוב במחקרים מעמיקים ומייצגים. אולי צריך לחשוב איך מאפשרים את זה? איך מייצרים מדיניות שמשקיעה באזורים האלה של החרדים שמבקשים לתרום? איך מייצרים השפעה רחבה למקומות האלה ומשקיעים בהם משאבים באופן שמשרת את כל החברה הישראלית כולה? איך רואים באתגרים מקור לכוח והזדמנות?
צריך לשפר ולהרחיב את החינוך החרדי, אבל להמשיך לנסח את המציאות באופן חד-ממדי מרגיש כמו הפניית הכעס, התסכול והצער של השנים האחרונות אל איזה שעיר לעזאזל קלאסי - החרדים. צריך להתעקש לא ללכת לשם. זה שביל שמצמיח קוצים ודרדרים. ולנו, החברה הישראלית, מגיע יותר טוב. ויש לנו עתיד שיכול להיות טוב מאוד, אפילו מופלא. בוא נביא אותו.
ד"ר נחומי יפה היא חברת סגל בכירה בבית הספר למדיניות באוניברסיטת תל-אביב וסגנית נשיא במכון תתי״א לחקר החברה החרדית
