איראן מיהרה להכחיש את הדברים שאמר הלילה (בין ראשון לשני) נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ולפיהם היא הציעה לחזור למשא ומתן על הסכם גרעין - בצל התרחבות המחאות ברפובליקה האיסלאמית. "אולי ניפגש איתם. אני חושב שנמאס להם לחטוף מארה"ב, איראן רוצה לנהל משא ומתן", אמר טראמפ, שהוסיף איום מרומז: "ייתכן שנצטרך לפעול קודם".
אלא שחרף ההכחשה של איראן, דוברו של שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י אמר כי קיים ערוץ תקשורת פתוח בין השר לשליחו של טראמפ, סטיב וויטקוף. ב"אקסיוס" דווח כי וויטקוף ועראקצ'י שוחחו על המחאות במדינה ועל אפשרות של פגישה שבה יחודשו השיחות בין המדינות.
1 צפייה בגלריה
(צילום: AFP PHOTO / Satellite image ©2025 Maxar Technologies, REUTERS/Kevin Lamarque, ATTA KENAR / AFP, Sarah Meyssonnier/Pool via AP)
לא ברור אם ההכחשה האיראנית אמיתית או שבאמת יש נכונות לחזור לשולחן המו"מ. בפעם הקודמת השיחות על הסכם גרעין נכשלו, איראן לא התייחסה ברצינות לאיומיו של הנשיא ולדד-ליין שנתן להם, שנמשך 60 יום - ומפציצי ה-B2 האמריקניים תקפו את מתקני הגרעין. האיראנים היו בהלם, אבל לא ממש הסיקו את המסקנות הנכונות, והחלו לשקם את תוכנית הגרעין, גם אם מדובר בצעדים ראשונים בלבד. בישראל מדברים על כך שה"קסקדות" (צנטריפוגות - א"י) החלו להסתובב.
כעת המצב השתנה: אם קודם היה רק לחץ חיצוני על איראן, עכשיו נוסף לו לחץ פנימי שמאיים על הישרדות השלטון. יכול להיות שהפעם האיראנים יגיעו למסקנה שאין להם ברירה אלא להגיע להסכם עם ארה"ב, אחרי שעד כה הם לא הסכימו לדרישות האמריקניות. ישראל מתואמת היטב עם האמריקנים והבהירה להם את עמדתה מה צריך לכלול הסכם טוב: אפס העשרת אורניום; התייחסות לתוכנית הטילים הבליסטיים, דבר שעד היום האיראנים לא היו מוכנים לדון עליו; וריסון קמפיין הטרור והפרוקסי. גם על זה האיראנים מסרבים לדבר.
ישראל מתייחסת לאיום הטילים הבליסטיים כאל איום קיומי לא פחות מאיום הגרעין. הסיבה לכך היא שאם איראן תבצע את המזימה שלה ותשגר לעבר ישראל מאות טילים בעת ובעונה אחת, הנזק שעלול להיגרם משתווה לפצצת אטום קטנה, וישראל לא יכולה להרשות זאת לעצמה. בפסגה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו במאר-א-לאגו, טראמפ נשמע ברור מאוד באיומים כלפי איראן: אם היא תחדש את תוכנית הגרעין נתקוף אותה במהירות, אם תאיים בטילים בליסטיים גם נתקוף - אך לא בהכרח מיד.
טראמפ, הלילה: "בוחנים אפשרויות חזקות מאוד בעניין איראן"
גורם ישראלי אמר שעמדת ישראל ביחס להסכם טוב מול איראן לא השתנתה, ולאור התנהגותה הוכח שחייבים להתעקש על הדברים האלה במלואם ולא לעשות להם הנחות. בישראל ספקנים שעל אף המהומות הפנימיות, המנהיג העליון עלי חמינאי, שידוע כעקשן, ייכנע הפעם לדרישות האמריקניות.
דני (דניס) סיטרינוביץ, חוקר בכיר בתוכנית איראן והציר השיעי במעון למחקרי ביטחון לאומי ומי ששירת 25 שנה באמ"ן, אמר כי מערכת היחסים בין וושינגטון לטהרן מזכירה במידה רבה את הדינמיקה ששררה ערב "מלחמת 12 הימים" ואף במהלכה - כשארה"ב ניסתה לנצל את מצבה האסטרטגי המוחלש של איראן כדי לכפות עליה הסכם בתנאיה.
ההבדל המרכזי הפעם הוא מצבה הפנימי של ההנהגה האיראנית: היא חשה עם הגב אל הקיר, ובקרבה גדולה מאי פעם לוויתור אפשרי - ולו חלקי - על מדיניות ההעשרה. השאלה היא, האם צעד כזה אכן יתממש? חמינאי ניצב בפני דילמה היסטורית שמוכרת היטב מהעבר האיראני, ונדרש לבחור בין שני תקדימים מנוגדים. האחד הוא "כוס התרעלה" של רוחאללה חומייני, המנהיג העליון הראשון של הרפובליקה האיסלאמית, כשקיבל את ההחלטה לסיים את מלחמת איראן-עיראק כדי להציל את המשטר; השני הוא דרכו של ראש ממשלת איראן לשעבר מוחמד מוסאדק, שהתעקשותו על הלאמת הנפט הובילה בסופו של דבר להדחתו ולחזרת השאה לשלטון.
לדברי סיטרינוביץ, נטייתו הטבעית של חמינאי היא לדחות את ההצעה האמריקנית ולהימנע מוויתור הנתפס ככניעה, אולם הפעם, בשונה מסבבים קודמים, פועלים בסביבתו גורמים שונים - ובראשם הנשיא מסעוד פזשכיאן - המודעים לעומק המשבר שבו מצויה איראן. הם מבינים שגם אם המשטר יצליח לדכא את גל ההפגנות הנוכחי, מצבה הכלכלי, החברתי והפוליטי של המדינה יוסיף להיות קשה ויחייב שינוי מסלול. האם זה יקרה לפני או אחרי תקיפה אמריקנית, אם בכלל? לא ברור, אבל מה שכן - חשוב לשים לב מה העומאנים עושים בימים אלו בתיווך שלהם בין ארה"ב לאיראן.
(צילום: ליאור שרון)
(צילום: ליאור שרון)
ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן במכון למחקרי ביטחון לאומי, אמר כי ב"סביבתו של המנהיג בוודאי יש כאלה הסבורים שהדרך היחידה לצאת מהמשבר היא מו"מ (אפילו ישיר) עם ממשל טראמפ, ופשרות מרחיקות לכת. הנשיא אף רמז על כך די בבירור לאחר המלחמה ביוני. הבעיה היא שבראיית המנהיג, שעדיין מתבצר בעמדותיו, גם הפגנת גמישות ואפילו נכונות למו"מ ישיר עם 'השטן הגדול' לא מבטיחה דבר. הוא דבק בעמדתו שוויתורים ופשרה רק יגבירו אצל טראמפ את התיאבון להפעיל לחץ על איראן, ולכפות עליה כניעה לדרישותיו בדרך למימוש היעד האולטימטיבי: הפלת המשטר.
"לפיכך, בעיניו מהלך דיפלומטי לא זו בלבד שלא יחלץ את הרפובליקה האיסלאמית מן המשבר, אלא רק יקדם אותה צעד נוסף לעבר המצוק שממנו טראמפ רוצה להשליך את המשטר האיסלאמי. במציאות זו סביר שהמנהיג יסכים למו"מ רק כדרך למשוך זמן (ספק רב אם טראמפ יאפשר זאת), ואולי לספק לציבור האיראני אופק מסוים לתקווה (ספק רב אם זה באמת יספיק). לפיכך, כל עוד חמינאי בתמונה - קשה לראות אותו מסכים לבצע את התפנית האסטרטגית הנדרשת".
כאן חשוב להזכיר את הדינמיקה שהיתה לפני "מלחמת 12 הימים". בזמן שהיו דיווחים על חילוקי דעות כבדים בין ישראל לארה"ב על תקיפה אפשרית באיראן, קציני צה"ל וקצינים אמריקנים ישבו בחדרים סגורים ותכננו את התקיפה לפרטי פרטים, כולל תיאום והכנות למפציצים האמריקניים. על דבר אחד לא היתה הסכמה: ישראל רצתה לחסל את חמינאי ביום הראשון של המלחמה - והאמריקנים הטילו וטו. ייתכן שהפעם האמריקנים ישנו את דעתם, אם יגיעו למסקנה שחמינאי הוא המכשול בפני הסכם עם איראן.
