ב-28 באוקטובר 2019 הגישה פרקליטות מחוז דרום כתב אישום נגד יובל כאהן, מנהל מכינת בני ציון, ואביב ברדיצ'ב, המנהל החינוכי של המכינה - בעקבות אסון נחל צפית באפריל 2018, כשבמהלך טיול גיבוש של מועמדים למכינה נהרגו עשרה מהם לאחר שנפגעו משיטפון. כתב האישום מייחס להם 10 עבירות של המתה בקלות דעת ושתי עבירות של חבלה חמורה.
לאחרונה הגישה הפרקליטות את הסיכומים שלה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. הם משתרעים על פני 1,700 עמודים. במהלך ניהול המשפט התקיימו יותר מ-100 דיונים, נכתבו כ-11 אלף דפי פרוטוקול ונשמעו יותר מ-40 עדי תביעה ושלושה עדי הגנה. במהלך המשפט, שנוהל על ידי עו"ד ואדים סיגל ודרור שטורק מפרקליטות מחוז דרום, טענה המדינה כי האסון נגרם באופן בלעדי בשל התנהגות הנאשמים. הפרקליטים ינסו לשכנע את בית המשפט כי כאהן וברדיצ'ב אשמים. סנגוריהם של הנאשמים ביקשו ארכה מבית המשפט להגיש את סיכומיהם בעוד שלושה חודשים. זאת לאחר שב-9 באוקטובר נקבע מועד לסיכומים בעל פה.
הגשת הסיכומים היא צעד נוסף לעבר הכרעת הדין, ככל הנראה עד סיום השנה. ב-1,700 עמודים, היקף סיכומים חריג לכל הדעות, הפרקליטים ינסו לשכנע את השופט יובל ליבדרו כי כאהן וברדיצ'ב אשמים. סניגוריהם של הנאשמים ביקשו ארכה מבית המשפט להגיש את סיכומיהם בעוד שלושה חודשים. זאת לאחר שב-9 לאוקטובר נקבע מועד לסיכומים בעל פה. סביר להניח שהשופט כבר בונה את השלד של הכרעת הדין, בתקווה לסיים אותו עד סוף 2023.
סיכומי הפרקליטות מחולקים לפרקים, כשאחד החשובים שבהם הוא פרק 6 - "ציר הזמן של אסון ידוע מראש" - שבו מפרטים את ההתרחשויות באותו שבוע גורלי. האסון, עושה רושם, לא קרה באותו יום חמישי בחודש אפריל 2018 בשעה 13:14. הוא החל להתגלגל במהלך השבוע, עם שרשרת של החלטות לקויות שהובילו לתוצאה הקטלנית. הדרך שבה ההודעות והמידע מוצגים ממחישה היטב את העובדה שכמעט בכל רגע נתון, עם עוד אזהרה ועוד חשש שעלו - היה אפשר לסגת ולהציל חיים.
עדותו של כאהן בבית המשפט וחקירותיו במשטרה עלולות לסבך אותו עם מתן הכרעת הדין. מצד אחד הוא הציג את עצמו כמנהל אחראי, שבטיחות החניכים והמועמדים במכינה היא ראשונה במעלה אצלו - הוא מדקדק בנהלים ודואג לשלומם. מצד שני, בפועל, כשהבין שהם עומדים להיכנס לתוך תוואי נחל - לא עשה דבר כדי למנוע זאת מהם. "אנחנו שנים פעלנו כדי לעשות את טיול הגיבוש כטיול מאתגר שמעמיד את החניכים במצב של אי-נוחות", אמר בחקירתו במשטרה, "הכוונה פה לא לסכנה, אבל למשל גשם הוא בהחלט סוג האתגר שאני וצוות המכינה חושבים שחניך יכול לעמוד בו ורצוי שיעמוד בו".
כאהן טען כי היה מעורב בתכנון הטיול באופן פרטני, וסיפר בעדות בבית המשפט כי ברגע שהבין שהם נכנסים לתוואי נחל, הוא לא רצה להתערב כדי לא לגרום ליותר נזק. "לגבי נחל צפית לא שאלתי כי הבנתי שזהו כבר מצב נתון שכל התערבות שלי בו עשויה לגרום ליותר נזק", אמר. "כך היה במחשבתי אז וכך אני חושב עד היום. למרות שהמציאות כמובן הייתה טרגית ונוראית".
השופט יובל ליבדרו העיר לא אחת בנושא. בחקירה הראשית של כאהן הוא שאל: "אתה מציג המון נהלים ומהם עולה שבטיחות זה דבר שלא זר לך וחשוב לך. אז אני שואל אותך כהיגיון בריא, כשכל ישר. יש חשש לשיטפונות? יש שריפות ביער? לא יוצאים לטייל. אולי השריפה תעבור לשם, אולי לשם. יש חשש לשיטפונות. יש דרום, הולכים לצפון. יש צפון, הולכים לדרום. או דוחים בשבוע-שבועיים. למה בכלל לקחת את הסיכון הזה? האם זה נראה לך לא הגיוני לא לטייל במקום שבו יש חשש לשיטפונות?". על כך ענה כאהן: "כן, נראה לי לא הגיוני".
לגבי המנהל החינוכי ברדיצ'ב, שנכנס אל נחל צפית בעצמו עם הצעירים, מהעדויות עלה כי הוא ידע שיורד גשם באזור. הפרקליטות צריכה להוכיח שהוא צפה כי יש אפשרות קרובה לאסון ונטל סיכון בלתי סביר. זאת כאשר הוא מנסה להשליך את האשמה על מנהל המכינה, ולשכנע את בית המשפט שהוא פעל על פי ההנחיות שלו.
