בשבועות האחרונים חזרו עפיפונים מרצועת עזה לנחות בשדות העוטף. לפחות שמונה מהם אותרו בתוך כשבועיים. בחלק מהמקרים לא נמצא בהם דבר חשוד ולא נשקפה מהם סכנה לציבור. לכאורה, אחרי 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו, מדובר באירוע קטן. אבל עבור מי שחי שם, אין דבר כזה "רק עפיפון".
עפיפון שנמצא באזור רעים
תושבת עין השלושה, שמתלבטת אם לחזור לביתה, כתבה: "כי הייתי כבר בסרט הזה. אני זוכרת איך דברים מתחילים בקטן. עפיפון, בלון, טפטוף... איך מתרגלים. איך מכילים". בהמשך ניסחה את השאלה שמעסיקה אותה באמת: "לא האם אני אוהבת את הבית שלי מספיק כדי לחזור אליו, אלא האם אני מרגישה בטוחה מספיק כדי לקרוא לו שוב בית".
השאלה הזאת מגיעה דווקא כשאנחנו רוצים כל כך לספר סיפור של תקומה. בתים נבנים, מוסדות נפתחים וקהילות חוזרות. אבל תקומה אינה חד־ממדית, ואסור להפוך את החזרה הביתה למדד לניצחון.
צביקה טסלר, יו"ר ניר עוז, הזכיר לאחרונה שיש תושבים שאחרי מה שעברו ב-7 באוקטובר אינם מסוגלים לחזור למקום שבו התרחש האסון. גם הם זכאים להשתקם. אין לנו זכות לקבוע עבור אדם אחר כיצד צריכה להיראות התקומה שלו. תפקידה של המדינה הוא לאפשר בחירה אמיתית: לתת מענה למי שאינו מסוגל לשוב, וליצור עבור מי שרוצה לחזור מציאות שבה הבית יכול להיות שוב מקום בטוח.
ומבחן העפיפון אינו רק מבחן של העוטף. תושבי גבול הצפון מביטים דרומה כשהם מקבלים החלטות דומות על עתידם. והוא רלוונטי גם ביהודה ושומרון, מול החשש מתרחיש המכונה "היפוך קנים", שבו נשק שנמצא בידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים יופנה לעבר ישראל.
כי הסכנה בעפיפון אינה רק במה שהוא נושא היום, אלא במה שהוא עלול לסמן למחר. הסכנה היא שאנחנו מתחילים שוב להפעיל את אותו מנגנון מחשבתי שהכרנו לפני 7 באוקטובר: לבחון כל אירוע בפני עצמו, לגמד אותו בשם השקט, ולמצוא את המילים שיהפכו מציאות מסוכנת למציאות שאפשר לחיות איתה.
תירא-אל כהןעפיפון הוא רק עפיפון. בלון הוא רק בלון. אבן היא רק אבן. כל אירוע בפני עצמו קטן מספיק לכאורה כדי להכיל. אבל כך בדיוק נוצרת קונספציה: לא ביום אחד, אלא בהצטברות של אירועים שאנחנו לומדים להסביר לעצמנו מדוע הם עדיין אינם חמורים מספיק.
הלקח מ-7 באוקטובר אינו שכל סימן קטן מבשר בהכרח אסון. הלקח הוא שאסור לחכות שהאיום יהיה גדול מספיק כדי שנכיר בו כאיום. אסור למדוד ביטחון רק במספר הימים שבהם נשמר השקט, אלא במציאות שנבנית במהלכם.
משפחות אינן מוצב צבאי, ויישובים אינם שכבת ספיגה. חוסן קהילתי אינו היכולת של אזרחים לספוג עוד ועוד עד שהבלתי־נורמלי הופך לשגרה. שיבה לקונספציה לא תגיע עם הודעה רשמית שחזרנו ל־6 באוקטובר. היא תתחיל ברגע שבו, בשם השקט, נסתכל שוב על סכנה ממשית לחייהם של תושבי הגבול ונאמר לעצמנו: זה רק עפיפון.
תירא אל כהן היא נשיאת ומייסדת ארגון קדמה התיישבות צעירים ומחברת הספר "חיים על הקצה"
