הכנסת לא הייתה מעולם מקום שבו ניתן היה להתפאר בנימוסים מבית מדרשה של חנה בבלי. קריאות ביניים? הצחקתם. צעקות, קריאות רמות, הפרעות לדוברים, אלה היו לחם חוקנו מכל קצווי הבית. כמו בפרלמנטים אחרים ברחבי העולם, אגב. למה שעשה דוד בן גוריון למנחם בגין כאשר סירב לקרוא לו בשמו וכינה אותו "האיש היושב לימינו של חבר הכנסת באדר" – לזה היו קוראים היום שיימינג. גם הצגות ותעלולים בתוך המליאה לא חסרו, ובהיבט זה זכור לרעה במיוחד ח"כ הרב בא-גד, אך לא חסרו גם אחרים.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet: • הנהיגה בג'ונגל כבישי הנגב היא סיוט קבוע שמעורר בי אימה • למה לגייס שוטרים כשאפשר לשנות את החוק • ואם קיבלנו את מתן כהנא, דיינו • על ראש המתנחלים בוער הכובע
אבל מה שראינו ושמענו אתמול (יום ג'), שחרג מחוץ לגבולות משכן הכנסת עצמה והתרחש הרחק בבית החולים קפלן ברחובות – זה מגיע לשפל חדש שעדיין לא ידענו כמותו. יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, הלך יחד עם חברי כנסת נוספים ממפלגתו לבקר אסיר ביטחוני שנמצא במעצר מנהלי, מקאדד קוואסמה, שהאישום נגדו חסוי. הוא שייך למשפחת קוואסמה מחברון המזוהה עם חמאס ולפני כמה ימים אף התקשר אליו מקטאר מנהיג חמאס איסמעיל הנייה כדי לחזקו ולהביע בו תמיכה.
ח"כ איתמר בן גביר החליט ללכת אף הוא ל"ביקור חולים" מסוג אחר אצל קוואסמה, ושם נקלע לחילופי דברים עם עודה, שהפכו במהרה לדחיפות פיזיות ולמהלומות מצד עודה כלפי בן גביר. התנהגות כזאת עוד לא הייתה. כזאת עד לא ראינו.
וכדי להרבות עוד ביזיון הודיע אתמול יו"ר הכנסת ח"כ מיקי לוי בפעם המאה, כי בהיעדר ועדת אתיקה, בגלל סירוב האופוזיציה לשלוח נציגים על פי תקנון הכנסת – אין בידו לעשות דבר בעניין. האם ידיו אכן כבולות? עמותת חברי הכנסת לשעבר התנדבה לאייש את ועדת האתיקה בחברי כנסת לשעבר (למען הסר ספק – אינני מועמדת, והוצעו לכך אנשים ראויים). מדוע, אפוא, לא ייעשה כן? בידי ועדת האתיקה כלים מועטים, אבל זה לפחות פתרון כלשהו לבעיה.
ואם לא די בכך, פורסם שהשבוע התקיים עימות קולני וחריג בין השרות פנינה תמנו-שטה ואורית פרקש-הכהן מכחול לבן בעניין נוסח הודעה לעיתונות. חשובה ככל שתהיה ההודעה לעיתונות, האחת הטיחה ברעותה: "את מתנהגת כמו גנבת", והשנייה השיבה לה: "יא הזיה. אני לא המזכירה שלך. את אישה משוגעת".
אוי לאוזניים שכך שומעות. אני חייבת להודות שטקסטים רבים שמעתי במהלך 23 שנות כהונתי בכנסת, ובתוכן 14 שנים שבהן כיהנתי כשרה בחמש ממשלות שונות. דיבורים כאלה, או דומים להם, לא שמעתי מעודי.
ואלה רק כמה דוגמאות נוספות למה שמתחולל במליאה ובוועדות הכנסת, מעשה של יום ביומו. זהו כאוס מוחלט. האופוזיציה מסרבת לאייש את הוועדות, לא מאפשרים לראש הממשלה לנאום, וקללות וגידופים מוטחים לכל עבר.
לימור לבנתלימור לבנתצילום: אוהד צויגנברג
מה קורה פה? האם זהו תוצר מחיקת כל שמץ ממלכתיות, למשל ההתעלמות המוחלטת מכך שנפתלי בנט הוא ראש הממשלה, לרבות בטקסים ממלכתיים או בנאומים במליאה כפי שאירע בטקס חילופי ראש השב"כ בשבוע שעבר? או ההתעקשות להמשיך ולקרוא לח"כ בנימין נתניהו ראש הממשלה ולא ראש הממשלה לשעבר, או ראש האופוזיציה, הם שהביאו לטירוף המערכות הזה?
למעשה, כך נראה, זה תהליך הולך ונמשך של כרסום כל המערכות, כמו גם עידוד השוליים הקיצוניים מכל הצדדים. וכולנו משלמים את המחיר. ועוד נשלם ביוקר.
  • לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com