שני עובדים באחד המלונות היוקרתיים בארץ נעצרו בחשד שהשליכו בל"ג בעומר את הכלב נוקי למדורה בעודו בחיים. הכלב בן ה-14 היה דמות מוכרת בקיבוץ נווה חריף שבערבה. בית משפט השלום באילת האריך אתמול (יום ו') בשלושה ימים את מעצרם של שני החשודים, סאמי ברסום ממזרח ירושלים ונג'יב סעידה מנווה חריף.
הכלב נוקי
(צילום: באדיבות חנית דהן)
הכלב נוקי היה כלב שיצו שאומץ לפני כ-14 שנה על ידי חנית דהן. "הוא היה איתנו מגיל שלושה שבועות", היא סיפרה ל-ynet. "נוקי היה כלב חם ומפונק. ממש מתוק. הוא היה יוצא והיינו מקבלים תמונות מהמון אנשים בקיבוץ שהוא אצלם. אין אחד שלא הכיר את נוקי. הוא היה בין הכלבים היחידים שהיה מסתובב בקיבוץ. הוא היה כלב לא מזיק, כזה שכולם מאמצים. לפעמים כשהיה נעלם לכמה שעות היינו שולחים הודעה בקבוצה: אצל מי נוקי? הוא היה מתיישב איפשהו וזוכה לליטופים".
באותו לילה נוקי יצא, וחנית קיבלה הודעה בקבוצה של הקיבוץ שיש כלב במדורה. "זיהינו אותו בגלל איך ששכב. הוא היה כמו ילד. הוא גדל איתנו והגיע עוד לפני שהיו לי ילדים. נוקי היה לגמרי חלק מאיתנו. איזה מוות אכזרי זה", סיפרה דהן בכאב.
השופטת: "התנהלות החשודים מעוררת חשד בעוצמה מספקת"
סנגורו של אחד החשודים, עו"ד נמרוד אבירם מהסניגוריה הציבורית, טען בדיון שנערך בבית המשפט השלום באילת כי בסרטון מצלמות האבטחה מהמלון עצמו, עולה כי החשוד לא ביצע את המעשה. "הראיה שוללת את הטענה שהוא השליך את הכלב למדורה ושרף אותו בעודו בחיים". לדבריו, בסרטון אין כל אינדיקציה שמרשו ביצע את המעשה. לטענת הסנגורים נערך תחקיר פנימי בקיבוץ, שבו נמצא כי לחשודים אין כל קשר לאירוע.
השופטת זהר דיבון סגל קבעה כי "הסרטון מתעד חלק קטן מן האירוע ולא את כולו... התנהלות החשודים לאחר האירוע מעוררת חשד בעוצמה מספקת, לפיה היו מעורבים באופן ישיר בהריגת בעל החיים". השופטת הוסיפה כי "החקירה צריכה להתבצע אך ורק על ידי המשטרה ולא על ידי גורמים אחרים. בין היתר לנוכח העובדה הפשוטה שבידי המשטרה אמצעים נוספים להגיע לחקר האמת". עוד הוסיפה כי הסרטון של המלון אינו מפריך את החשד נגד החשודים.
השופטת דחתה את הבקשה של אחד החשודים לאיסור פרסום וקבעה. "הכלל הוא פומביות הדיון והחריגים לכך הם מצומצמים", כתבה השופטת דיבון סגל בהחלטה. "על מנת לאסור פרסום שמו של חשוד, שטרם הוגש נגדו כתב אישום, צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים. הראשון דורש שהחשוד ישכנע את בית המשפט כי עלול להיגרם נזק חמור כתוצאה מהפרסום, והשני כי יש להעדיף את מניעת הנזק החמור על פני האינטרס הציבורי, כאשר הנטל על חשוד המבקש לאסור את פרסום שמו הוא נטל כבד. ההלכות בהקשר לכך ידועות ומוכרות ולא מצאתי לשוב ולפרטן... קבלת עמדת ההגנה עשויה להפוך את החריג לכלל ואת הכלל לחריג. מעבר לכך, סבורני כי יש אינטרס ציבורי מובהק בפרסום הפרשייה וגם ההגנה מסכימה לכך באופן מפורש".
מהמלון בו עובדים שני החשודים נמסר: "מדובר באירוע חמור ומזעזע, אשר אינו עולה בקנה אחד עם ערכי המלון ועם כל נורמה מוסרית או חוקית. יודגש כי האירוע הנטען לא התרחש בשטח המלון או במסגרת פעילותו. הנושא מצוי בטיפול רשויות אכיפת החוק, והמלון משתף פעולה באופן מלא עם הגורמים המוסמכים. המלון מגנה בכל לשון של גינוי כל פגיעה בבעלי חיים, ורואה בחומרה רבה כל מעשה העלול להוות עבירה פלילית או התנהגות פסולה".
