חודשים ספורים לפני הבחירות ומתוך המציאות הכאוטית עולה השאלה מה עושה בנימין נתניהו?
כולם מנסים להבין את המהלכים של מי שנחשב במשך שנים לאחד הפוליטיקאים המתוחכמים בישראל. לכן, ההתעקשות שלו להמשיך את הברית עם החרדים סביב סוגיית הגיוס מעוררת סימני שאלה. על פניו זה לא מהלך אלקטורלי מתבקש. נתניהו יודע היטב שגם בתוך מחנה הימין יש ציבור גדול שאינו מקבל את מסרי "נמות ולא נתגייס" ואינו תומך בהמשך הפטור מגיוס.
(צילום: לע"מ)
אז מה ההיגיון? ייתכן שההסבר הוא שנתניהו, כמו תמיד, מבין היטב את מצבו - ולכן סדר העדיפויות שלו השתנה.
בשבועות האחרונים נדמה שהוא פועל פחות כמו מנהיג שמנסה לנצח את הבחירות הבאות, ויותר כמו מנהיג שמנסה לעצב את התנאים של מה שיקרה אחריהן והברית עם החרדים היא רק חלק מהסיפור. לא פחות חשוב להסתכל על סוג החוקים שהוא מקדם: חוק יסוד לימוד תורה, ועדת חקירה שאינה ממלכתית, פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, והמהלכים הנוגעים לתקשורת.
אלה אינם חוקים שנועדו להתמודד עם יוקר המחיה, לשקם את הצפון או להרחיב את בסיס התמיכה הציבורי. המכנה המשותף שלהם שונה: כולם עוסקים במוקדי כוח, בביקורת ובאחריות. הם עוסקים בשאלה מי יחזיק בכוח, מי יחקור, מי יבקר ומי יעצב את הנרטיב של השנים האחרונות - ואולי גם של השנים הבאות.
בפסיכולוגיה של קבלת החלטות יש מושג מוכר: שנאת הפסד (Loss Aversion) אנשים חוששים מהפסד יותר משהם משתוקקים לרווח. כאשר הם מרגישים שהפסד משמעותי מתקרב הם נוטים לעבור ממצב של בנייה למצב של הגנה. במקום לשאול "איך אני מרחיב את התמיכה בי?", הם מתחילים לשאול "איך אני מגן על מה שעוד נשאר לי?".
לשמור על הגוש
דרך העדשה הזו אפשר להבין גם את ההתעקשות לשמור על הגוש בכל מחיר. החרדים אינם רק שותפים קואליציוניים, הם עשויים להיות גם מרכיב מרכזי במערכת הכוח של היום שאחרי. אם הבחירות יסתיימו בהפסד הגוש הפוליטי עשוי להיות הנכס החשוב ביותר שיישאר.
אבל לשנאת הפסד יש גם מחיר. מחקרים מראים שכאשר אנשים פועלים מתוך חשש מהפסד הם נוטים דווקא לקחת סיכונים גדולים יותר כדי למנוע אותו. במילים אחרות, כשמפסיקים לשחק כדי לנצח ומתחילים לשחק כדי לא להפסיד - לעיתים מקבלים החלטות שבעבר לא היו מתקבלות.
אם מאמצים את ההסבר הזה, אולי כדאי להסתכל לא רק על הברית עם החרדים אלא גם על החלטות נוספות שהתקבלו בחודשים האחרונים ולשאול האם הן משקפות ניסיון להרחיב את התמיכה הציבורית, או בעיקר להבטיח שליטה במוקדי כוח גם במקרה של שינוי פוליטי.
דנה פאן לוזוןצילום: ניר קידראם זו אכן דרך החשיבה שמנחה את קבלת ההחלטות, השאלה אינה רק מה המשמעות הפוליטית של המהלכים האלה אלא גם מה יהיו השלכותיהם על ביטחון המדינה, על יציבות מוסדותיה ועל אמון הציבור.
ונשארת שאלה אחת פתוחה: מאם אלה המהלכים שנעשו עד כה, מה עוד מחכה לנו בחודשים הקרובים?....
הכותבת היא אשת תקשורת, דוקטורנטית לממשל ומדיניות באוניברסיטה העברית.
