חודשיים אני בארץ וקיים בי פחד גדול לפני שאני אעזוב. לא בגלל איראן ולא בגלל חמאס. הפחד מקונן בי בגלל מה שאנחנו עושים לעצמנו. אני מסתכלת סביב ולא מבינה איך כל כך הרבה אנשים ממשיכים להתנהל כאילו הכול כרגיל, מה הם לא שמים לב שאנחנו מתקרבים לעימות פנימי שאיש כבר לא יצליח לעצור? כולם עסוקים בפוליטיקה הקטנה, בספינים ובמי ניצח את מי.
הפגנת חרדים ליד כלא 10
(צילום: מאיר פ. )
חבר טוב שלי המשמש סמג"ד במילואים חזר מהמפעל באשקלון. נסיעה של שעה הפכה לארבע וחצי שעות בגלל חסימות כבישים. חברו הטוב נהרג בעזה, הוא עשה מאות ימי מילואים, כמעט איבד את פרנסתו - ובאותו יום איבד גם את השליטה.
הוא ירד מהרכב והכה מפגין. שלא תבינו לא נכון, זו לא גבורה וזו גם לא הצדקה אלא זו נורת אזהרה אדומה. כשאנשים נורמטיביים נשברים זו כבר לא הבעיה שלהם. זו הבעיה של המדינה.
שנים מכרו לנו את הסיפור שאפשר להמשיך לדחות את ההכרעה, שאפשר להמשיך לממן הסדרים פוליטיים, להעמיק אי-שוויון בנטל ולהעמיד את מי שמשרתים שוב ושוב מול מי שנאבקים שלא להתגייס. עכשיו אנחנו משלמים את המחיר. מי שחוסם כבישים בזמן שמילואימניקים חוזרים מעוד סבב לחימה, נהרגים, נפצעים, מאבדים זוגיות, פרנסה, משפחות נגמרות הוא לא רק משבש את החיים של אזרחים. הוא שופך עוד דלק על חברה שגם כך בוערת.
אם הממשלה ממשיכה להעדיף את הישרדותה הפוליטית על פני פתרון המשבר, היא לא רק מנהלת מחלוקת היא מעמיקה אותה.
במדינה דמוקרטית אין לאיש זכות לשתק מדינה שלמה או לקחת את החוק לידיים. אני לא מומחית לביטחון אבל אני יודעת לזהות חברה שמאבדת את עצמה. אני לא פוחדת מהאויבים שמחכים לנו מעבר לגדר. ישראל תמיד ידעה להתמודד עם אויבים מבחוץ. קטונתי מלקבוע אם הסכם עם לבנון הוא יעיל או סתם יח"צ, אני מפחדת מהרגע שבו ישראלים יתחילו לראות בכל ישראלי אויב. את המדינה הזאת לא יצילו עוד מיליארדים בהסכמים קואליציוניים, ולא עוד נאומים חלולים על אחדות. היא תקום או תיפול על שאלה אחת פשוטה: האם כולנו שווים בפני החובה להגן עליה.
ג'ודי שלום ניר מוזסמדינה שבה יש מי שמקריבים את החיים שלהם, ומנגד יש מי שנאבקים כדי לא לשאת באותו נטל, היא מדינה שמייצרת זעם. וכשזעם כזה פוגש חברה מותשת ממלחמה, הוא עלול להפוך למשהו שאף אחד כבר לא יוכל לעצור. בית שלישי לא נופל ביום אחד. הוא נופל כשעוד ועוד אנשים מפסיקים להאמין שיש להם גורל משותף. אם לא נתעורר עכשיו, ההיסטוריה לא תשאל מי ניצח בוויכוח. היא תשאל איך חיסלנו את המדינה במו ידינו.
