לפני יותר מ-20 שנה ישב ראש ארגון הפשע, יוסי מוסלי, בחדר משרדים צר בתל אביב. בקירות הגבס הוסתרו מצלמות משטרתיות, והחוקרים, שעקבו אחר מי שכונה אז במשטרה "הפושטק משכונת התקווה", שמעו אותו אומר משפט שהפך עם השנים כמעט לסמל: "המשטרה שלנו חלשה מאוד". מולו הייתה מכונה לספירת כסף וחבילות של שטרות.
השנים חלפו. מוסלי הפך לאחד השמות המוכרים בעולם הפשע הישראלי, והשבוע הוא שוב מצא את עצמו מול המשטרה. אלא שהפעם, ימים לפני שנעצר, התרחש אירוע: לדבריו, קצין מודיעין בימ"ר תל אביב ישב מולו וביקש ממנו דבר אחד - "תרגיע את המצב". אם לא, הזהיר אותו, "ננקוט במהלכים אגרסיביים". מוסלי ענה: "אני לא קשור, אז אני לא יכול להרגיע".
חילופי הדברים הללו הגיעו אחרי שבוע שבו רימון רדף רימון, ירי רדף פיצוץ וסניפי רשת ג'פניקה הפכו בזה אחר זה למטרות. מה שהחל כאירועים פליליים נקודתיים התרחב בתוך ימים לשורת זירות ברחבי הארץ. בשנים האחרונות שב הפשע המאורגן בישראל להרים את ראשו; הרקע לכך הפעם, חושדים במשטרה, הוא סכסוך בין שניים מארגוני הפשע החזקים והעשירים בישראל. מצד אחד הארגון של מוסלי; ומנגד, משפחת ג'רושי.
המשטרה מפטרלת סביב סניף ג'פניקה באזור חולון
נקודת המפנה
השבוע נעצר מוסלי יחד עם שלושה חשודים נוספים, מוריאל דדון, דור כהן ויצחק רודף שלום. בבית המשפט ביקשה המשטרה להאריך את מעצרם בשמונה ימים. "זה סכסוך בין שתי קבוצות בעלות משאבים, בעלות עוצמה, יכולת", אמר רס"ם יפתח ירום. לדבריו, בתוך כשבוע גבה הסכסוך יותר מעשרה אירועים. "לא מדובר באירועים נקודתיים או קטנים, אלא בהצתות ועד אירועי זריקת רימון וירי על כתובות. ולא מדובר על כתובת מסוימת, מדובר בכל הארץ. אנו בכוננות ספיגה בגלל האירועים האלה".
בהמשך הדיון שהתקיים ביום רביעי התברר כי המשטרה מונה 13 אירועים של השלכת רימונים וירי. "יש לנו חשד שלארבעת החשודים יש קשר ישיר לסכסוך הזה", אמר ירום. "אנו לא מסתכלים עליהם עם הבדלים של גיל, יכולת, ניסיון. מבחינתנו הם מקשה אחת ולכולם יש קשר".
עו"ד סנ"צ בדימוס ניסים דאודי, לשעבר ראש מפלג תשאול ביחידה המרכזית של משטרת תל אביב, מכיר היטב את העולם הזה. מבחינתו, כדי להבין את עוצמת הסכסוך צריך להבין קודם מי הם שני הארגונים שעליהם מדברים במשטרה. "הארגון של מוסלי אולי נחשב היום לארגון במגזר היהודי הכי חזק שקיים במדינת ישראל", אומר דאודי. "אנחנו מדברים על ארגון שצמח ורכש שליטה בעיקר בסוף שנות ה-90 ובעשור הראשון של שנות ה-2000, בעיקר בדרום תל אביב. לאט לאט הוא התפשט, לאחר שיצר הרבה מאוד קשרים עם ארגונים אחרים, וצבר לעצמו כוח בעיקר בתחומי ההימורים, גביית דמי חסות, הלוואות והשוק האפור".
לדברי דאודי, הכסף הוא המפתח להבנת הכוח של מוסלי. "העוצמה של הכסף היא מה שיצר את הארגון העוצמתי, המפלצתי הזה. הוא כבר מזמן חצה את גבולות מחוז תל אביב. הוא חולש על השפלה ועל מקומות נוספים מחוץ לתל אביב. בהרבה מאוד תחומים ונושאים באזור תל אביב יש לו שליטה".
מהצד השני נמצאת משפחת ג'רושי, אחת ממשפחות הפשע החזקות בחברה הערבית, שבראשה עומד איסמעיל ג'רושי - שבאפריל האחרון הורשע בסחיטה באיומים של בעל צ'יינג' בתל אביב - שלעברו אף ירו חברי כנופיית SSQ שהפעיל. לדברי דאודי, עלייתה המטאורית של משפחת ג'רושי הגיעה בין היתר לאחר היחלשותם של ארגוני הפשע היהודיים הגדולים.
"היו לג'רושי הרבה מאוד חיילים והוא בהחלט הטיל הרבה טרור ואימה, אבל הנסיקה המטאורית שלו הייתה בעיקר לאחר מעצרם של חברי הארגונים היהודיים המרכזיים", הוא מסביר. "זה התחיל ברוזנשטיין ולאחר מכן אברג'יל והסובבים אותו. נוצר חלל, ולתוכו נכנסו ארגונים מהמגזר הערבי, ובעיקר ג'רושי ומשפחות נוספות".
"יכולות שאין לארגונים אחרים". יוסי (משמאל) ואלי מוסלי
(צילום: יריב כץ, נדב אבס)
דאודי מצביע בעיקר על פרשה 512 כנקודת מפנה. "ברגע שבכירי הארגונים היהודיים המרכזיים נכנסו לכלא נוצר ואקום. כשאתה נכנס לחלל כזה ומקבל שליטה, מדובר בהרבה מאות מיליונים של כסף. וכשאתה משופע בכסף, הרבה מאוד אנשים בעולם העברייני רוצים להיות סביבך, ליד מוקדי הכוח. מוקדי הכוח האלה צוברים מאות חיילים שהם עושי דברם של הארגונים". לדבריו, "אנחנו מדברים על שני ארגונים שהפכו למפלצות בשני העשורים האחרונים".
איך נקלע אברמוב למלחמת עולם
האירועים שעליהם מדברת המשטרה נפרשו בתוך ימים על פני ערים שונות. סניפי ג'פניקה בגבעתיים, רמת גן וקריית אונו הותקפו בניסיון הצתה, מטען חבלה ורימון רסס. בהמשך נמשכו האירועים לעבר סניפים נוספים, ובהם בהרצליה, עפולה ונתניה, ראש פינה, חיפה ומקומות נוספים. במקביל נרשמו פיצוצים בתל אביב, באור יהודה בראשון ציון. ככל שההתקפות נמשכו, על פי החשד, החלה גם תגובה מהצד השני. בשוהם הושלך רימון שכוון לביתו של עבריין מקומי שפי החשד עובד עם הג'רושים, ובראשון לציון הושלך רימון לעבר ביתו של אסיר שגם שמו נקשר לארגון.
ברק אברמוב וההרס בסניף ג'פניקה בראש פינה (צילום: אביהו שפירא, עוז מועלם)
האם מדובר ב"חיילים" שמגיבים באופן עצמאי, רימון מול רימון, או במערכה מסודרת? מבחינת דאודי התשובה ברורה. "ממש לא מדובר בחיילים שלוקחים החלטות על דעת עצמם", הוא אומר. "אלה ארגונים מאוד היררכיים ומסודרים, עם מערכת הנחיות ברורה. ההנחיות לבצע פעולה כזו או אחרת באות מהדרגים הגבוהים ביותר. אף חייל לא יילך על דעת עצמו לבצע פעולה כמו זריקת רימון, ירי או רצח ללא אישור או הנחיה של ראשי הארגון".
לדבריו, עצם זהות הצדדים הופכת כל פעולה לבעלת משמעות רחבה. "אני לא רואה חייל של מוסלי שמחליט על דעת עצמו לעשות פעולה נגד ג'רושי. הרי אתה פותח פה מלחמת עולם. דבר כזה הוא לא בסמכות החיילים. הם הדרג המבצע שמקבל הנחיות מהדרג ההנהגתי של הארגון".
במרכז גל האירועים נמצאת כאמור גם רשת ג'פניקה. על פי גורמים במשטרה, ברקע נבדק סכסוך בין גורמים המזוהים עם משפחות מוסלי וג'רושי, שעל פי החשד קשור גם למאבק על כספים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים בקריפטו. אותם גורמים בוחנים האם סניפי הרשת הפכו למטרות במסגרת ניסיון להעביר מסר לצד השני.
לפי גורמים במשטרה, בעלי קבוצת "לאנדורה" שמחזיקה בג'פניקה, ברק אברמוב, לא קשור בפלילים ולא לסכסוך, והוא פשוט זוהה על ידי הצד השני כמקורב אליהם. לכן, אחת ההערכות שנבדקות היא כי הפגיעה בסניפי הרשת נועדה לשמש יעד עקיף, בין היתר משום שפגיעה בלב ג'ואריש, המזוהה עם משפחת ג'רושי, מורכבת יותר מבחינת המבצעים. מדובר בחשדות ובהערכות של גורמי משטרה במסגרת החקירה.
אברמוב, בן 46, עבר דרך ארוכה משטיפת כלים ועד לבעלות על אימפריית מסעדות ועל בית"ר ירושלים. בגיל 20 החל לעבוד כשוטף כלים בארקפה ובערבים במזנון הבימה. בהמשך נכנס לעולם המסעדנות, וב-2006 הקים את קבוצת לאנדורה. ב-2015 רכש את מלוא רשת ג'פניקה, שמנתה אז כ-20 סניפים, תמורת כ-50 מיליון שקל. במאי האחרון דווח כי 20 אחוזים מקבוצת לאנדורה יימכרו ללאומי פרטנרס ב-200 מיליון שקלים. לצד עסקי המסעדנות הפך אברמוב לדמות מרכזית בכדורגל הישראלי, תחילה כבעלי בני יהודה ובהמשך כבעלי בית"ר ירושלים.
דאודי מדגיש כי יש להבחין בין מידע מודיעיני לבין ראיות שניתן להציג בבית המשפט. "המודיעין של משטרת ישראל מצוין", הוא אומר. "משטרת ישראל יודעת ברמה המודיעינית על 85-80 אחוז מהסכסוכים הכבדים במדינת ישראל, בין ארגוני פשע ועבריינים בכירים. כמובן שיש מרחק עצום בין הרמה המודיעינית לרמה הראייתית שאתה מביא לבית המשפט". הבסיס לסכסוכים בין הארגונים הללו הוא לרוב כסף. מדובר במאבקי שליטה אלימים על תחומים עתירי רווחים כמו הימורים, סמים, פרוטקשן ועוד.
היסטוריה של הסדרים מקלים
כדי להבין מדוע שמו של יוסי מוסלי עולה שוב בחקירה של רימונים וסכסוך בין ארגוני פשיעה, צריך לחזור כמעט שלושה עשורים לאחור. יוסי ואחיו אלי גדלו באזור שכונת התקווה. הם אהבו כדורגל ועבדו בעבודות פשוטות, ובהן בחנות ירקות בחולון. בשנת 1998 ביצעו השניים שוד אלים של חלפן כספים בבת ים יחד עם בן סוטחי ושרון קאין.
השוד הפך לנקודת מפנה. שותפיהם חשדו שהאחים מוסלי עקצו אותם. על פי החומר שנאסף לאורך השנים, האחים נקשרו לעץ בחורשה בתל אביב, הוכו באלות והושפלו. לאחר שחרורו מהכלא שינה מוסלי גישה. במקום להסתמך רק על אלימות, הוא החל לבנות בריתות עם שמות כמו עמיר מולנר, חני ג'רבי ואיתן חייא. החברה שהקים, "וולנברג בע"מ", הפכה למטה הכספי שלו, ודרכה זרמו מיליונים מפעילות הלוואות וניכיון צ'קים.
תיעוד: רימון רסס מתפוצץ בכניסה לבניין בראשון לציון
סכסוך דמים עם מוסלי. ערן חייא
(צילום: יריב כץ)
"כסף, כסף, כסף", אומר דאודי כשהוא נשאל כיצד ארגון פשיעה מצליח לשרוד מעצרים, הרשעות ומאסרים במשך עשרות שנים. "ברגע שיש לך כמויות אדירות של כסף, אתה יכול לצבור חיילים ולהוציא מבצעים לפועל. הארגון של מוסלי התחיל מעברייני רחוב פשוטים באזור שכונת התקווה. בתחילת שנות האלפיים הם התחילו לצמוח והשתלטו על הרבה עסקים בשכונה ועל תחום ההימורים באזור תל אביב. הדבר הזה יצר הרבה מאוד כסף, והכסף מביא חיילים ומביא יכולות שאין לארגונים אחרים".
בסוף 2004 החלה המשטרה לעקוב אחר מוסלי מקרוב. מצלמות ומכשירי האזנה הוטמנו במשרדו. אלא שבשלב מסוים נכנס מוסלי למשרד, טיפס על כיסא ושלף מהקיר את אחת המצלמות המשטרתיות. במשטרה היו משוכנעים כבר אז כי מישהו מבפנים הזהיר אותו. זהותה של אותה "חפרפרת" לא נחשפה. בשנת 2005, כאשר כפיר דפנה, חברו של שרון קאין, הגיע מארצות הברית, המשטרה ידעה על נוכחותו והציבה מארבים סביב ביתו בראשון לציון. אלא שכאשר יצא לבילוי במועדון "היט" בהרצליה, לא עקבו אחריו. דפנה נורה למוות ברחוב רוקח. בסופו של ההליך הפלילי נידון מוסלי במסגרת עסקת טיעון ל-11 שנות מאסר. שמונה נאשמים נוספים מהארגון הורשעו ומיליוני שקלים הוחרמו.
אחרי שחרורו מהכלא עבר מוסלי לדרום אפריקה. הוא חזר לישראל לפני כארבע שנים לרגל חתונת בתו. בהמשך נרשמו ניסיונות לפגוע בו ובאחיו אלי. רק לפני כשנתיים הורשע מוסלי במסגרת הסדר טיעון מקל בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, בפרשה שגם במרכזה עמד רימון רסס.
על פי כתב האישום באותה פרשה, במסגרת סכסוך בין ארגוני מוסלי וחייא נקשר קשר לפגוע בעדן חתויל, שנחשד כמי שמשתייך לארגונו של ערן חייא. הרקע היה מעצרו של חתויל בחשד לניסיון רצח של אלי מוסלי באמצעות מטען. בתגובה, נטען, קשרו מוסלי ואחרים קשר להשליך רימון רסס ליד דירתו בחולון. בעוד נאשמים אחרים נידונו לעונשי מאסר של 30 עד 36 חודשים, מוסלי הורשע במסגרת הסדר הטיעון בקשירת קשר לביצוע פשע.
גם אביו של יוסי, נסים מוסלי, עלה לכותרות בשנה האחרונה, בפרשת "יורש העצר". כתב אישום שהוגש לפני כשנה נגד חמישה תושבי המרכז, ובהם נסים ופלג ברוך דדון, ייחס להם הפעלת רשת הימורים בתל אביב. על פי האישום, דרך תחנה שכונתה "הקוביה" בשכונת התקווה זרמו יותר משני מיליון שקלים. גם הפרשה הזאת הסתיימה בקול ענות חלושה. על מוסלי האב הסתפק בית המשפט במאסר על תנאי ו-25 אלף שקלים קנס ועל פלג ברוך דדון הוטלו 9 חודשי עבודות שירות וחילוט של למעלה מ-2 מיליון שקלים.
איך לעצור את המלחמה
והשבוע מוסלי שוב נעצר. אלא ששיחת המודיעין שעליה סיפר בבית המשפט מעלה שאלה: מה המשמעות שקצין מודיעין יושב מול אדם שהמשטרה מזהה עם אחד הצדדים בסכסוך - ומבקש ממנו "להרגיע"?
"קורה לא פעם שקציני מודיעין או קציני חקירות בכירים יושבים עם ראש ארגון כזה או אחר, כשאנחנו רואים שיש אובדן שליטה בשטח ואירועים חמורים שיכולים להביא לאובדן חיי אדם", מסביר דאודי. "יש מצבים שמביאים את ראש הארגון ואומרים לו: תקשיב, זה הולך ומחמיר, כדאי שתרגיע את השטח".
לפי דאודי, לא בטוח ששיחה כזאת יכולה לעצור מלחמה. "לפעמים זה עובד", הוא אומר, "אבל כשאנחנו מדברים על ארגונים מפלצתיים שכבר נמצאים עמוק בתוך הסכסוך, אני לא מאמין שהשיחה הזו תעזור. הדבר היחיד שיכול לעזור פה הוא פעילות מבצעית ומודיעינית משולבת של יחידות המשטרה".
"מצב חירום לאומי? היה צריך להכריז עליו לפני שנים". המפכ"ל דני לוי
(צילום: שלו שלום)
לדבריו, נוכחות משטרתית מבצעית צמודה יכולה לפחות לייצר הפוגה. "כשארגוני הפשע יודעים שיחידות מבצעיות יושבות עליהם, על המנהיגים וגם על החיילים, זה יכול ליצור פאוזה בסכסוך", דאודי מסביר. "זה לא בגלל שהם לא רוצים לנקום, אלא מהחשש להיתפס. הם יילכו צעד אחורה ויחכו להזדמנות שבה היחידות המבצעיות כבר לא יהיו עליהם".
השאלות על עיתוי מעצרו של מוסלי עלו גם בבית המשפט. סנגוריו, עורכי הדין דורון נוי ובן מחני, ביקשו להבין מדוע, אם המידע הקושר לכאורה את מרשם לאירועים היה בידי ימ"ר תל אביב כבר ימים קודם לכן, הוא זומן לשיחה, שוחרר לביתו ורק לאחר מכן נעצר. "שיקולים השתנו, אין תשובה אחרת", השיב רס"מ ירום.
כשנשאל מה השתנה מאז, הסביר כי האירועים לא פסקו. ההגנה טענה כי המעצר נעשה על רקע לחץ כבד שהופעל על המשטרה בעקבות רצף הפיצוצים. "משחררים אותו הביתה ואז עוצרים אותו", טען סנגורו של מוסלי. "הוא עונה על כל השאלות, יש מצלמות, אין זכות שתיקה. אין פה שום בסיס ראייתי".
המשטרה הבהירה מנגד כי מבחינתה מוסלי אינו חייב להיות מי שנמצא פיזית בזירת השלכת הרימון או הירי כדי להיות קשור למתרחש. "כדי לקחת חלק באירועים שהוזכרו, החשוד לא צריך להיות זה שנמצא שם במקום", אמר ירום. "יש אלף פעולות אחרות שהוא יכול לבצע שקושרות אותו ישירות".
ואז הגיעה האמירה של רס"מ ירום: "כוננות ספיגה". עבור דאודי, מי שישב בעבר בצמתי החקירה המרכזיים של ימ"ר תל אביב, זהו ביטוי שקשה לקבל. "אוי לנו אם המשטרה נמצאת בכוננות ספיגה במקום ביציאה להתקפה", הוא אומר. "המשטרה לא אמורה לתת תגובות ולא אמורה לספוג. היא אמורה לתקוף, למנוע ולהטיל את חיתתה על העבריינים פורעי החוק האלה, כדי שהם לא יוכלו לזוז לא ימינה ולא שמאלה. ואפשר לעשות את הדברים האלה".
לדבריו, הבעיה רחבה בהרבה מהסכסוך הנוכחי. "המפכ"ל אמר לפני כמה חודשים שמדובר במצב חירום לאומי. לדעתי, כבר לפני שש או שבע שנים היה צריך להכריז עליו. צריך פעילות של יחידות מבצעיות, גורם מתכלל ותוכנית תקיפה מסודרת".
"המשטרה שלנו היא משטרה טובה", הוא מוסיף, "אבל היא אולי קטנה על הפשיעה במדינת ישראל וכמות המשאבים שלה מוגבלת. בגלל זה צריך, ברמת החלטת ממשלה, לקחת את הפרויקט הזה ולתת משאבים אנושיים, טכניים וטכנולוגיים, סיגינט, יומינט, כל מה שצריך. המשטרה יודעת לעשות את זה. עשינו את זה בעבר ומנענו הרבה אירועים".
השופטת שלי קוטין האריכה את מעצרם של מוסלי ושלושת החשודים הנוספים עד יום ראשון הקרוב. בהחלטתה העבירה מסר ברור ליחידה החוקרת: החשד הסביר נמצא בשלב זה ברף המספיק להארכת מעצר ראשונה, אולם עד לדיון הבא מצופה מהמשטרה לבצע פעולות חקירה שיחזקו אותו. אם הדבר לא ייעשה, הזהירה, יהיה "קושי ממשי" להיעתר לבקשת מעצר נוספת.
וכך, יותר מ-20 שנה אחרי שהמשטרה שתלה מצלמות בקירות משרדו ושמעה את יוסי מוסלי מכריז שהיא חלשה, שני הצדדים שוב ניצבים זה מול זה. והשעון של ימ"ר תל אביב מתקתק.
