הצרפתים, כך מסתבר, זוכרים דבר או שניים מהמהפכה של 1789 - ובעיקר משלטון הטרור שהגיע אחריה. הם לא מחמיצים הזדמנות למחות כשממשלתם מאכזבת אותם, אולם ברגע האמת הם מבהירים שרוב אזרחי הרפובליקה אינם מעוניינים בשלטון הימין הקיצוני - גם אם המחיר שישלמו על כך הוא שיתוק המערכת הפוליטית במשך חודשים ארוכים.
ז׳אן-מרי לה פן ובתו מארין לה פן מעולם לא זכו בבחירות לנשיאות. ברגע האמת, הצרפתים מצביעים תמיד למרכז. ככלכלה השנייה בגודלה באירופה, הם אוהבים להראות לפוליטיקאים שהם לא מרוצים אבל לא באמת לשחק באש.
העימותים בין ראשי הגושים הוכיחו כי התוכנית הכלכלית של האיחוד הלאומי אינה עומדת במבחן המציאות. השמאל והימין באירופה מתחלקים על פי הכלכלה הרבה יותר מאשר על פי הדמוגרפיה. רפורמת הפנסיה הצרפתית הייתה אחת הסיבות החשובות ביותר למיאוס שחשו האזרחים מול ממשלתו של מקרון, שהתעקשה להעלות את גיל הפרישה ויהי מה. באחד העימותים בין מנהיגי הגושים נרשם רגע שיא, כשנציגי הימין הקיצוני והשמאל הרדיקלי חישבו את גיל הפרישה, כל אחד על פי התוכנית הכלכלית שלהם. נחשו מה? מסתבר שהעובדים יצאו מפסידים, ויאלצו לעבוד אפילו יותר שנים. אאוץ׳.
הצרפתים אולי מפחדים מעליית האיסלם הקיצוני אבל הם מפחדים יותר מסופה של הדמוקרטיה
הטיעון הנוסף שעליו רכבו בימין הקיצוני הוא ריבוי המהגרים בצרפת, ובעיקר הפחד מהאיסלם הקיצוני. אלא שז׳ורדן ברדלה, המועמד לראשות הממשלה, חשב שהוא מחניף למצביעיו כשהודיע כי אלו המחזיקים באזרחות כפולה לא יוכלו לשרת במשרות אמון בכירות. לא עזרו הטיעונים כי מדובר במספר זעום של 20, 30, 50 משרות – כל בכיר במפלגה הציע אפשרות משלו. רבים מאזרחי הרפובליקה הם מהגרים בעצמם, או לפחות מזדהים עם ערכי המדינה הכתובים על כל כניסה לבית-ספר צרפתי מאז המהפכה: חופש, שוויון אחווה. האפשרות לפתיחת צוהר לאפליה גם לעבר אזרחים אירופאים הרגישה כמו מדרון תלול שפתאום לא התחשק לרבים לנסות. הקואליציה של מפלגות המרכז והשמאל הציעה אפשרות מתונה יותר לדיונים. הצרפתים אולי מפחדים מעליית האיסלם הקיצוני אבל הם מפחדים יותר מסופה של הדמוקרטיה.
ואז הגיע זמנם של השלדים לקפוץ מהארון. "האיחוד הלאומי", כך נאמר לבוחרים, מכין כבר שנים את הרגע שבו יגיע לרוב באסיפה הלאומית. אם כך, איך יתכן שלפחות 60 מנבחריו התגלו כהזויים או גזענים? אחת נתפסה כשהיא חובשת כובע של האס-אס. אחרת הורשעה בעבר בשוד מזויין. נוספת הודיעה שאינה גזענית כי ׳׳רופא העיניים שלה יהודי ורופא השיניים ערבי׳׳, ואחר היה תחת אפוטרופסות. אם אלו המועמדים אחרי שנים של הכנה, מה הסיכוי שהכל יתנהל כראוי? גם כאן שונים הצרפתים מאיתנו: איכות חברי הפרלמנט יותר חשובה מהנאמנות למפלגה.
מה שלא יהיה, הקהילה היהודית היא זו שחוטפת מכל הכיוונים. מנהיגי הקהילה התאחדו בקריאה להחרים את שני הקצוות הקיצוניים. מצד אחד השמאל, שבהפגנות שלו נראו יותר דגלי פלסטין מדגלי צרפת והקריאות האנטישמיות והאנטי ישראליות הגיעו עד לשיר ראפ שבו נאמר ׳׳מהים לנהר הסיין פלסטין תהיה חופשית׳׳. מצד שני, הימין הקיצוני המודיע שהוא ׳׳מגינם של יהודי הרפובליקה׳׳, אולם שורותיו עדיין מלאות בגזענים ואנטישמים.
בעוד מנהיגים מסוימים טענו שהסכנה הגדולה היא הימין הקיצוני ושאותו צריך לבלום, אחרים טענו שאינם מסוגלים לשלשל פתק בעד "צרפת המורדת" שאינה מכירה בטבח 7 באוקטובר ומכריזה שישראל מבצעת רצח עם. האווירה הרעילה הזו תביא, ככל הנראה, לעוד גל הגירה של צרפתים יהודים ארצה.
וצרפת? החוקה אינה מאפשרת את פיזור הפרלמנט במשך שנה לפחות. הצרפתים אינם רגילים למשטר רב-מפלגתי שבו הסיעות הקטנות משמשות כלשון המאזניים, אבל בקרוב יזכו לטעום מהתבלין הישראלי הלאומי. לצרפת מחכים כנראה מספר חודשים של שיתוק פרלמנטרי, וליהודים, כרגיל, חוסר ביטחון הולך וגובר.
