במהלך מבצע "עם כלביא", כשאלפי בני נוער מתנדבים ב"לב אחד" סייעו למפונים בבתי מלון וניקו בתים שנפגעו מטילים, קיבלתי שיחת טלפון מגורם במשרד החינוך. "האם יכול להיות שמתנדבים אצלכם בני נוער מתחת לגיל 18?", "בוודאי", השבתי, "ואנחנו גאים בזה".
"אתה יודע שזה אסור? ומה יקרה אם שר החינוך יגיע לאחד האתרים ויראה שם בני נוער?"
"אני מקווה שהוא ילחץ להם את היד", עניתי, "יודה להם על התרומה שלהם למדינה ויקרא לחבריהם לעשות אותו דבר". השיחה הזו חשפה את שורש הבעיה.
אחת השאלות שנשאלתי הכי הרבה במהלך יותר מארבע שנים כמנכ"ל "לב אחד" הייתה האם אני לא כועס על הממשלה. התשובה שלי תמיד הייתה שלא. חברה בריאה זקוקה לחברה אזרחית חזקה. בחירום כולם נכנסים מתחת לאלונקה.
אבל בסיכום של יותר מארבע שנים בתפקיד, מתוכן כמעט שלוש שנות מלחמה, יש משרד אחד שאני כן כועס עליו: משרד החינוך והעומד בראשו, יואב קיש.
הבעיה היא לא הנוער. הבעיה היא שמשרד החינוך עדיין רואה בבני הנוער אוכלוסייה שצריך לפקח עליה, במקום כוח לאומי שצריך להעצים.
מתייצב פעם אחר פעם
מאז 7 באוקטובר הניעה "לב אחד" לקרוב ל-120 אלף מתנדבים. אלפים רבים מהם בני נוער. לא דור הטיקטוק, אלא דור ה"הנני". דור שגדל לתוך קורונה, מלחמה, אובדן וחוסר ודאות, ובכל זאת מתייצב פעם אחר פעם למשימה הלאומית.
פגשתי אותם בבתים שנפגעו מטילים, לצד משפחות מילואים, במלונות מפונים וביישובי הצפון והדרום. פגשתי אותם גם בביתו של רועי זכריה מבית שמש, שביתו נהרס מפגיעת טיל ושכניו נהרגו. בעיניים דומעות הוא סיפר לי כיצד הצעירים שבאו לנקות, לסדר ולעזור החזירו לו את האמונה שיהיה כאן טוב.
תומר דרורלכן הביקורת שלי על משרד החינוך אינה ביקורת של כעס בלבד, אלא גם ביקורת של החמצה.
למעלה מ-400 אלף בני נוער חיים בישראל. בשעת המבחן הגדולה ביותר של המדינה הם הוכיחו שהם רוצים לקחת אחריות, לתרום ולהוביל. הגיע הזמן שמשרד החינוך יפסיק לראות בהם בעיקר סיכון שצריך לנהל, ויתחיל לראות בהם את מה שהם באמת: כוח לאומי שצריך להעצים.
אחרי יותר מארבע שנים בלב אחד יש לי תקווה לעתידה של ישראל, היא נמצאת אצל הדור הזה.
הוא גדל לתוך קורונה, מלחמה, אובדן וחוסר ודאות. הוא משלם מחירים כבדים, ובכל זאת מתייצב פעם אחר פעם כשקוראים לו. מאז תש"ח לא קם לנו דור כזה. עכשיו תורנו להיות ראויים לו.
מי שפגש את דור ההנני בשנים האחרונות יודע שהשאלה איננה מה בני הנוער מסוגלים לעשות עבור המדינה. השאלה היא האם המדינה מסוגלת להאמין בהם כפי שהם כבר מאמינים בה. זו המשימה ונמשיך לעסוק בה.
תומר דרור, לשעבר מנכ"ל "לב אחד"
