666 ימים לגיהינום של החטופים בשבי. כמדי מוצאי שבת, גם הערב נערכו הפגנות בדרישה לעסקה לשחרור 50 החטופים שמוחזקים ברצועת עזה - 20 מתוכם חיים - ולסיום המלחמה. רבבות התאספו בעצרת בכיכר החטופים בתל אביב, שם נשאו דברים בני משפחותיהם של החטופים אביתר דוד ורום ברסלבסקי, שחמאס והג'יהאד האיסלאמי פרסמו סרטונים חדשים ומזעזעים שלהם מהשבי, תיעודים שבהם הם נראים כחושים ומורעבים. בעצרת נאם גם שורד השבי עומר ונקרט, שהוחזק במנהרות בעזה יחד עם אביתר, ותיאר את הזעזוע שחווה כשראה את התיעוד שלו מהשבי. אלפים רבים התכנסו בהפגנה מקבילה בדרך בגין בתל אביב, שם הדליקו בין היתר מדורה על הכביש ואבוקות.
עומר ונקרט בכיכר החטופים: "אני שבוי בארצי שלי!"
(צילום: satview)
אלפים הפגינו גם בדרך בגין, והדליקו מדורה על הכביש
(צילום: טל שחר )
יעלה ועילי דוד, אחותו ואחיו של אביתר, נאמו ראשונים בעצרת בכיכר וסיפרו על האח האמצעי שלהם. "הוא ילד פשוט מתוק. מלא בחיים, חבר טוב. אביתר אוהב לאכול אוכל טוב, להתאמן בחדר כושר, ויש לו את החיוך הכי יפה ומדבק בעולם", אמרה יעלה - שנשברה בדמעות בתחילת דבריה. "אתמול בערב, חזינו באח שלנו מורעב במכוון ובציניות בצינוק בעזה. חמאס השתמש באביתר שלנו כניסוי חי בקמפיין רעב דוחה. ולפני כשעתיים - חזינו בו מפרט ומספר על הרעב שהוא חי בו", אמרה על שני הסרטונים שפרסם חמאס מהשבי, אמש והיום.
"מדינת ישראל והקהילה הבינלאומית חייבות להתנגד לאכזריותו של חמאס, ולהבטיח שאביתר וגיא יקבלו מיד תזונה וטיפול רפואי ראויים", הם הוסיפו - בהתייחסות לחטוף גיא גלבוע דלאל שלפחות בעבר היה ידוע כי הוחזק יחד עם אביתר. "אסור לישראל ולקהילה הבינלאומית לשתוק או לעצום עין מההרעבה המכוונת כחלק מקמפיין הרעב שמפיץ החמאס. אין גבול לאכזריות.
"נמאס לי לומר את זה כבר אבל אנחנו קוראים לממשלת ישראל, לעם ישראל, לאומות העולם ולנשיא ארה"ב לעשות הכול כדי להציל את אביתר וגיא שלנו, ושאר החטופים החיים ממוות ולוודא בכל דרך אפשרית שהם מקבלים סיוע רפואי ומזון. הקול הישראלי והיהודי חייב להדהד את זה בכל קצוות העולם".
נאומם של יעלה ועילי דוד, הערב
(צילום: satview)
יעלה הוסיפה: "לעולם לא עוד - זה היום. כשצפיתי אתמול באביתר, הלב שלי נהיה חלול. לראות את אחי הגדול במצב הלא נתפס הזה שיגע אותי. זה לא הגיוני שאלה החיים שלנו. חאלס. די כבר!". היא פנתה לאחיה ואמרה: "אביתר, אח שלי האהוב והיקר, עילי אמא אבא ואני אוהבים אותך כל כך ונקרעים מגעגוע. אמא שבורה ולא מתפקדת. אבא שומע את הקול שלך בלילה ולא מסוגל לישון. אבל עילי ואני מנסים לשמור עליהם כמה שאפשר. אנחנו כל כך מחכים לך. מחכים להשתקם איתך. אתה תחזור לעצמך, אני מבטיחה לך אח שלי".
אחיה עילי נשא בהמשך נאום באנגלית, שבו קרא גם הוא לעולם לפעול לשחרור אחיו וכל שאר החטופים. "אין גבול לאכזריות שאנחנו עדים לה, המופנית כלפיו וכלפי האחרים. ואין סוף לכאב הבלתי נסבל של משפחתנו. אנחנו בוכים. אנחנו סובלים. אבל הקשיבו: אנחנו מסרבים לוותר! אל מנהיגי העולם, ולכל אדם שצופה בזה: בבקשה, אני מתחנן בפניכם - פעלו עכשיו. לפני שיהיה מאוחר מדי", הוא אמר בין היתר.
אופיר ברסלבסקי, אביו של החטוף רום ברסלבסקי, נאם גם הוא בעצרת ואמר: "הבן שלי רום נמצא בעזה כבר 666 ימים. רום הוא גיבור. והמדינה שלו הפקירה אותו. היא מפקירה אותו כל יום שהוא לא כאן. לפני יומיים כולנו ראינו את מחיר ההפקרה. ראיתי את הבן שלי ולא זיהיתי אותו. רום שלי רעב ללחם, צמא למים, חולה, שבור פיזית ומרוסק מנטלית. הילד שלי גוסס! ראיתי את זה בעיניי, וגם ראש הממשלה ראה את זה. הוא יודע על מצבו. ובכל זאת הוא בוחר שוב ושוב שלא להציל אותו.
אבא של רום ברסלבסקי: "הילד שלי גוסס! נתניהו, די! קבל כבר החלטה"
(צילום: satview)
"ארגון הטרור הג'יהאד האיסלמי איבד את הקשר עם רום ועם החוליה ששומרת עליו. לפני עשרה ימים אנחנו ההורים של רום, עברנו ממדור אחד של גיהינום, למדור אחר בגיהינום. אני פונה אליך ראש הממשלה: אתה שהפקרת, אתה שטירפדת, אתה שהמצאת את שיטת השלבים, הפעימות והסלקציה, אתה שלא פספסת אף הזדמנות לפספס אף הזדמנות: די! הבן שלי ושאר החטופים משלמים את המחיר. קח כבר את ההחלטה: תסיים את המלחמה ותביא לכאן את כולם. בלי שלבים, בלי טריקים, בלי שטיקים ובלי סלקציות. אין לנו אוויר!״. בסוף דבריו אמר אביו של רום: "זה נראה כמו שואה שנייה. הם מתים, הם גוססים. אסור לשתוק, אסור!".
לאחר מכן עלה לנאום שורד השבי עומר ונקרט, לקול קריאות "גיבור". עומר תיאר בנאומו את הזעזוע שהיה לו מצפייה בתיעוד החדש של אביתר, עמו הוחזק בשבי עד ששוחרר בעסקה הקודמת לפני כמעט חצי שנה. הוא ציין כי מתוך 505 הימים שבהם הוחזק בשבי, כ-250 מהם היו עם אביתר דוד ועם גיא גלבוע דלאל - שעדיין מוחזקים בשבי.
"אתמול, קצת לפני כניסת השבת, ראיתי את ההתראה שכולכם ראיתם - חמאס פרסם 'אות חיים' מאביתר דוד. באמת? באמת? באיזה בושה לדבר הזה אנחנו מעזים בכלל לקרוא 'אות חיים'. אני כועס. למה שראינו אתמול לא קוראים 'חיים'. לאחר ההתראה נכנסתי מיד הביתה, ישבתי עם בת זוגתי על המיטה ולחצתי את הפליי, וראיתי את הסרטון. הזהירו אותי, הכינו אותי, סיפרו לי מה רואים בו ושיהיה קשה לי לצפות בזה. ואני תהיתי לעצמי: 'קשה? חייתי במנהרה כזו 505 ימים, ראיתי אותי, את אביתר, את גיא ואת טל כמעט נעלמים - זה לא יזעזע אותי כמו את כולם. אני מכיר ויודע על בשרי את הדבר הזה'.
"ואז מיד זה קרה. הדבר הראשון שחיפשתי בסרטון זה את העיניים שלו - זה נראה כמו סרטון ללא מילים. אבל אביתר לא היה צריך לדבר מילה בשביל שהעיניים שלו יספרו לי את זה. את זה שהוא כואב, את זה שהוא רעב, את זה שהוא מרגיש שאין בו את הכוחות כמעט, את החולשה בחוץ ובפנים, את הגעגוע הבלתי פוסק ובלתי נגמר, ואת הדבר שהפחד ממנו משתק כל מילימטר בגופך שאתה נמצא שם - להיות נטוש. העיניים שלו אמרו לי את זה, לי, 'עומר אחי, תעזור לי אני נטוש'. נטוש. מיד ראיתי את זה, מיד הרגשתי את זה, מיד זיהיתי את זה".
"הוא נטוש, פשוט נטוש, בלי חמלה, בלי חום, בלי אהבה, בלי מילה טובה, בלי תמיכה, נטוש! ותחילה עלתה בי דאגה - הם נכנסים אליו בכלל? הם מאכילים אותו כל יום? מישהו דואג לו או מטפל בו? למה הוא נראה נטוש כל כך? אחרי זה הגיע זעם - נמאס לי מהם, נמאס לי לראות את התמונות האלה, לחשוב את המחשבות האלה בראש שלי. אני יודע שיש להם אוכל שם מעבר לדלת, אני הייתי מריח אותו כל יום בזמן שאני שני כפות אורז ביום, יש להם אור, יש להם שם הכול לתת לי, ולמה למה למה הם לא נותנים לי אותו? שיפסיקו לשקר לאביתר, שיאכילו אותו. כמה רוע ורשע.
"ואז צפיתי בו פעם נוספת - וזה הרגע, זה הרגע שבו הבנתי את הגעגוע העמוק והחזק, זה שאני מסרב לקרוא לו געגוע. זה לא געגוע - זה צורך. וברגע אחד זה קרה. לא כקלישאה, לא כסיסמה שנוח להגיד בזמן שאתה צועד עם דגלי החטופים, לא כמנטרה תקשורתית להפעלת לחץ. אתמול הרגשתי את זה. אתמול ההורים שלי, אחיי הקטנים, בת הזוג שלי הכירו מישהו שלא רציתי שיכירו לעולם: 'עומר ונקרט - גרסת השבי' - האטימות המוחלטת, הצורך העז להיות הכי חזק כאילו כלום לא כואב או קיים, מבט ריק וקר בעיניים, זעם בלתי פוסק, הר געש פנימי שחסום עם מטאור בלתי ניתן להזזה. היצר ההישרדותי שוב עלה וחזר. בת הזוג שלי אמרה אפילו 'עומר אני דואגת, אתה מזכיר לי אותך בבילינסון אחרי יומיים'.
"כי שם הייתי. ברגע אחד חזרתי לשם, לאביתר וגיא. המזרן שלי, הכפית שלי, המכנס שלי, הצלחת ממנה אכלתי את המעט שאכלתי - זה יישמע לכם הזוי, אבל אמרנו שמדברים רגש נכון? ראיתי בית - חרא של בית. כי ניהלנו שם חיים, אנושיים בצורה הכי לא אנושית שיש, עדיין היינו בני אדם, היינו משפחה. ועכשיו? עכשיו, בעיניים של אביתר, ראיתי את זה. הוא כבר שוכח שהדבר הזה זה לא בית, הוא שוכח שיש דבר כזה שנקרא בית. אז חזרתי אל אביתר וגיא, כדי להיות איתם בבית.
"ואז התפרקתי בבכי, פתאום ברגע אחד של צמרמורת הבנתי שאני שם, כל כולי שם - והבנתי שלא זו לא קלישאה. אם יש חטופים בעזה אני פשוט לא אוכל לצאת משם. כמו אתמול זה יקרה אני אחזור לשם", הוסיף. "די. די. די! תראו את אביתר, העיניים שלו מספרות את הסיפור של כולנו - זעקה מרירה וענקית של הצילו! פשוט הצילו! זה כל מה שאנחנו מרגישים שם בפנים. אז אני מבקש - תצילו אותו, תצילו אותו. הושיטו יד לנפש היפה והמדהימה של אביתר, של גיא ושל כל החטופים שלנו. אל תתנו להם להמשיך להרגיש נטושים. בבקשה תתנו לי עוד 50 דפיקות לב כדי שהלב שלי יוכל לחזור לפעום שוב, בבקשה. את כולם - עכשיו!".
במטה משפחות החטופים מסרו כי לעצרת בכיכר הגיעו כ-60 אלף ישראלים, וכי עשרות אלפים נוספים הפגינו במוקדים אחרים ברחבי הארץ. במקביל לעצרת נערכה כאמור מחאה גדולה בדרך בגין בתל אביב, שם התכנסו אלפים רבים. בהפגנה הזו נאמה בין היתר עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן צנגאוקר, שהודתה למפגינים: "היום הוכחתם לנו שהעם איתנו", אמרה. "משקרים לנו בפנים - אומרים לנו שהלחץ הצבאי יחזיר חטופים, שאנחנו כפסע מהניצחון המוחלט, שחמאס מקשיח עמדות ובזמן הזה ממשלת ישראל מסכלת עסקאות. הסרטונים הקשים שאנחנו עדים אליהם הם רק קצה הקרחון למה שהחטופים עוברים. מתים מהלכים, עור ועצמות".
צנגאוקר הוסיפה: "לפני 666 ימים אף אחד מאיתנו לא היה מאמין שיהודים יעברו שואה והממשלה תכשיר זאת. בנקודת זמן הזאת אין לי אמונה בממשלות זרות, מי שיביא את הבשורה זה העם. מי שיציל את החטופים אלה מי שיוצאים לרחובות ולא שוכחים את הילדים שלנו. הכוח הוא בידיים שלנו, ייאוש לא בא בחשבון, אנחנו נילחם ונאבק. אנחנו נחזיר אותם! מתן שלי אני מבטיחה לך שאחזיר אותך!".
יהודה כהן, אביו של החטוף נמרוד כהן, נאם שם גם הוא וטען כי בממשלה זנחו את רעיון העסקאות החלקיות רק בגלל הסחף הבינלאומי נגד ישראל וההצהרות של מדינות באירופה בדבר הכרה קרובה במדינה פלסטינית. "'זונחים את העסקאות החלקיות', אומרים מהנדסי התודעה של נתניהו, שהיה היחיד שהתעקש עליהן, 'ואז הולכים על סיום המלחמה ועסקה כוללת'. אבל אנחנו יודעים שחמאס דרש את זה כל הזמן. צריך לזכור מה שהם לא אומרים - זה בשביל לתת מצג שווא שהוא אביר וגיבור ושחמאס סרבן כאשר כולנו יודעים שהיחיד שדרש עסקה חלקית כדי לשרוד וכדי לרצות את המשיחיים, הוא מממן החמאס נתניהו בכבודו ובעצמו. אז שוב, למה נתניהו פתאום מסכים? בגלל הסחף האירופי לכיוון ההכרה ואיום בסנקציות.
"ולכן אנחנו חייבים לתמוך ביוזמה אירופית זאת, אני תומך בה. למה? כי היוזמה כוללת את סיום המלחמה, החזרת כל החטופים, פירוק החמאס והוצאת מנהיגיו. למה? כי זה יפעיל עוד לחץ על נתניהו ורק ככה הוא פועל. למה? כי יישומה של הקמת מדינה פלסטינית עובר רק דרך סיום המלחמה, והסיום כרוך בהחזרת כולם. רק לחץ על נתניהו, מבפנים ומבחוץ יביא אותנו לסיום ולהחזרת כולם. הם גוססים מהתעללויות ורעב. יש להפעיל כל לחץ אפשרי על נתניהו לסיום המלחמה והבאה לעסקה. עסקה עכשיו!", הוסיף יהודה.
גדי מוזס: "גרעין החלוץ חוזר לניר עוז ממש בימים אלה"
(צילום: תניא ציון וולדקס)
מחאות נערכו הערב במוקדים נוספים בארץ, ובין היתר מאות הפגינו בצומת כרכור, בירושלים ערכו צעדה וגם בכפר סבא יצאו להפגין. בעצרת של קהילות ניר עוז ובארי בכרמי גת השתתפו גם כן מאות, ובעצרת שערכו משפחות חטופים בצומת שער הנגב נשא דברים שורד השבי גדי מוזס. מוזס קרא לישראלים לצאת לרחובות בהמוניהם כדי להבטיח עסקה שתשחרר את כל החטופים: "לחטופינו האהובים אין זמן. מקומם בבית, מזמן! סיסמאות חוזרות ונשנות, שם מבצע מחליף את קודמו, והניצחון המוחלט... אנחנו כפסע? אנחנו כפסע מגזירת גורלות נוספים, כפסע מעוד הותר לפרסום, כפסע מחושך על פני תהום!".
בנאומו סיפר מוזס על השיקום של קהילת ניר עוז, הקיבוץ ממנו נחטף: "בנימה אישית, קיבוץ ניר עוז שלנו עדיין חסר תשעה אהובים מתוך ה-50. הקהילה איבדה 64 מיקיריה ועברה טלטלה נוראית. לצד האתגרים היומיומיים והבירוקרטיה הקשה מול המדינה, גרעין החלוץ חוזר לניר עוז ממש בימים אלה, ומקדם את תקומתה של ניר עוז".
המחאות נערכו כשברקע הנתק המוחלט מול חמאס במגעים לעסקה. בישראל מבטיחים אמנם כי מעתה יהיו מוכנים לדון רק בעסקה כוללת ולא בעסקאות חלקיות, וגם השליח האמריקני סטיב וויטקוף הצהיר כך במפגש הבוקר עם משפחות חטופים בתל אביב, אולם גורם ישראלי בכיר הודה הערב כי אין כעת היתכנות לעסקה. חמאס עצמו הודיע כי לא יהיה מוכן להתפרק מנשקו במסגרת הסכם כלשהו - תנאי סף של ראש הממשלה נתניהו לסיום המלחמה - וכעת נערכים דיונים בישראל בדבר אפשרות של הרחבת התמרון הצבאי.
התיעוד הקשה של אביתר דוד שחמאס פרסם
כחלק מהלחץ שמפעיל חמאס הוא פרסם בסוף השבוע שני סרטונים של החטוף אביתר דוד, אחרי שהג'יהאד האיסלאמי פרסם ביום חמישי תיעוד של רום ברסלבסקי (ארגון הטרור טען כי הסרטון של רום צולם לפני שנותק לכאורה הקשר איתו ועם שוביו). בתיעוד המצמרר החדש של אביתר שהותר היום לפרסום על ידי משפחתו, הוא נראה כחוש, עם עצמות בולטות, ועובר על "יומן אוכל" שלכאורה הוא שומר בשבי, ומצביע על דף שבו כתוב מה אכל בכל יום, כשלעיתים כתוב שם "עדשים" ולעיתים כתוב "אין אוכל".
בסרטון אומר אביתר כי התאריך הוא ה-27 ביולי, וכי לעיתים הוא לא אוכל כמה ימים ברצף. בסרטון האכזרי הוא אולץ לחפור לעצמו קבר בתוך מנהרה, ונשמע אומר: "אני חופר לעצמי עכשיו קבר, שמבחינתי מיועד לי. כל יום שעובר פה הגוף שלי הולך ונחלש, נהיה רזה יותר וחלש יותר. אני בדרך למוות שלי. חופר לעצמי את הקבר שבו אולי אני אשכב ובאמת כל יום שהולך ועובר הזמן נגמר. רק אתם תוכלו לעצור את זה, כדי שאוכל לשכב במיטה בבית שלי".
פורסם לראשונה: 19:57, 02.08.25
