בשבוע הבא ימלאו ארבע שנים לפלישה הרוסית לאוקראינה. זהו ציון דרך שרבים לא האמינו כלל שהוא אפשרי – התמשכותה של המלחמה והיקף האבדות העצום בשני הצדדים גורמים למחסור חמור בכוח לוחם בשתי המדינות, ומקשים על המשך תפקודן. בהקשר הזה התגלו בשנתיים האחרונות דפוסי פעולה מזעזעים שבהם נוקטת רוסיה כדי לנסות ולפתור את בעיית כוח האדם החמורה של הצבא הרוסי, שמהוות ממש סחר בבני אדם.
6 צפייה בגלריה
פוטין. נשיא דרום אפריקה שוחח איתו בתקווה שיחזיר חיילים
(צילום: Alexander Kazakov, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)
מה שהחל כשמועות על שכירי חרב בודדים, התגלה ממש לאחרונה כפרשה דיפלומטית חמורה: מאות צעירים מיבשת אפריקה מתפתים להגיע לרוסיה תחת הבטחות שווא לעבודה רווחית, רק כדי למצוא את עצמם נלחמים בכפייה בקו החזית האוקראיני.
שיטת הפעולה, כפי שעולה מתחקירי CNN ו-AFP, היא דפוס קבוע של הונאה. סוכנויות גיוס מקומיות בקניה, ניגריה ואוגנדה מפרסמות מודעות המבטיחות משרות כנהגים, מאבטחים או עובדי בניין ברוסיה בשכר של אלפי דולרים – הון עתק עבור צעירים רבים המתמודדים עם אבטלה גואה.
עם נחיתתם ברוסיה, המלכודת נסגרת עליהם – הם מובלים למתקנים צבאיים, דרכוניהם מוחרמים, והם נדרשים לחתום על חוזים הכתובים ברוסית – שפה שרובם הגדול כלל לא מבין. תחת איומים בכליאה או גירוש עקב "חובות" על כרטיס הטיסה והוויזה, הם נאלצים לחתום על התחייבות לשירות צבאי. חקירת AFP חשפה כי מגויסים קנייתים גילו רק לאחר החתימה שהם מיועדים להישלח לשדה הקרב, ללא כל הכשרה צבאית קודמת או רצון להילחם. דפוס הפעולה הרוסי הזה החל לעורר את זעמן של חלק ממדינות היבשת, שהחליטו לעשות מעשה.
6 צפייה בגלריה
צבא אוקראינה יורה על הכוחות הרוסיים. את האפריקנים "אפשר" לשלוח קדימה ב"מטחנת הבשר" עם פחות ביקורת בבית
(צילום: REUTERS/Maksym Kishka )
אחת מהן הייתה ניגריה, שבתחילת השבוע שברה את שתיקתה. משרד החוץ בלאגוס פרסם הודעה חריפה המביעה "דאגה עמוקה" מהעלייה במקרים של גיוס בלתי חוקי של אזרחיה לסכסוכים מזוינים בחו"ל. הדיווחים מצביעים על כך שמהגרים ניגרים נפרסו באזורי לחימה לאחר שהונו באמתלות שווא.
הנתונים שמאחורי ההודעות הדיפלומטיות מחרידים: דו"ח של קולקטיב התחקירים "All Eyes on Wagner" חשף כי לפחות 36 ניגרים גויסו לצבא הרוסי, וחמישה מהם כבר נהרגו בקרבות. אוקראינה עצמה הודיעה בנובמבר האחרון כי זיהתה לפחות 1,436 אזרחים מ־36 מדינות אפריקניות המשרתים בשורות הצבא הרוסי – רבים מהם כנראה בניגוד לרצונם. מפעם לפעם עולים בערוצי טלגרם צבאיים רוסים סרטונים המתעדים חיילים רוסים לצד חיילים שחורים מאפריקה בחזית המלחמה באוקראינה, חיילים שמקבלים לעיתים קרובות יחס משפיל ומזלזל מצד הרוסים, ונראים אומללים וחסרי אונים לחלוטין.
הפרשה מסעירה כמובן את מדינות היבשת. בדרום אפריקה למשל הנשיא סיריל רמפוזה אישר כי שוחח עם ולדימיר פוטין על "החזרת דרום אפריקנים שנלחמים לצד הכוחות הרוסיים". הפרשה גם הובילה להתפטרותה מהפרלמנט של דודוזילה זומה-סמבודה, בתו של הנשיא לשעבר ג'ייקוב זומה, לאחר שהואשמה במעורבות ברשת הגיוס. גם במדינות הנחשבות למקורבות לרוסיה, כמו אוגנדה, מתחילות להצטבר עדויות של משפחות שאיבדו קשר עם יקיריהן. שר החוץ הקנייתי, מוסליה מודבאדי, אף מתכנן ביקור חירום במוסקבה בחודש הבא כדי לדון בסוגיה הבוערת.
עבור הקרמלין ובראייה רוסית, המגויסים האפריקנים הם "פתרון" אידיאלי – הם מאפשרים להמשיך את "הסתערויות הבשר" (Meat Assaults), כלומר שליחת גלים של חיילים כדי לחשוף עמדות ירי אוקראיניות – מבלי לעורר תסיסה בקרב הציבור הרוסי בשל הקורבנות בנפש הכורכים בכך. עבור המגויסים, המציאות היא של גזענות, מחסור במזון וסיכוי אפסי לשרוד את החורף האוקראיני הקפוא.
הטרגדיה הזו מדגישה כמובן את האכזריות של הצד הרוסי ושל המלחמה בכלל, אבל גם את המחיר הגלובלי המעוות של המלחמה: צעירים שיצאו לחפש עתיד כלכלי טוב יותר למשפחותיהם בלאגוס או בניירובי, מוצאים את עצמם כחיילים אלמונים בשוחות הירי בחבל דונבאס, קורבנות של מכונת מלחמה שאינה מבחינה בין שפה, צבע או לאום. באופן הכי טראגי, הם קודם כל קורבנות של מלחמה שבינם לבינה אין שום קשר.
