בפעם השנייה תוך חודש וחצי – כשבאמצע נכנסת איזו מלחמונת – התייחס הרמטכ"ל למה שהוא כינה "אירועי פשיעה לאומנית", כי כנראה ש"טרור" יש רק אצל הפלסטינים. "אני קורא לכלל הגורמים במדינה לצאת נגד התופעה ולגדוע אותה בטרם יהיה מאוחר מדי", אמר רב-אלוף אייל זמיר. לרגע אפשר לחשוב שהוא פרשן מודאג ולא מפקד הצבא שמתגאה ביכולתו לפעול על פני רדיוס שמתפרס מאיראן ועד תימן ואחראי, מה לעשות, גם על ביטחונם של פלסטינים חפים מפשע שעוברים התעללות שיטתית ומכוונת במרחק יריקה ממרכז הארץ.
גם מפקד פיקוד המרכז, הריבון בגדה המערבית, גילה כישרון מפתיע ביחס לתפקיד שאותו הוא אמור לבצע: כתיבת מכתבים. "נדרשת הנהגה ציבורית שמממשת את תפקידה ומשמיעה קול ברור", הסביר אלוף אבי בלוט, לאחר שפירט כיצד "קבוצה אלימה של מפרי חוק פועלת בשטחי יהודה ושומרון ללא רסן" (חלילה שיקרא לזה "טרור") ופוגעת ב"אוכלוסייה פלסטינית אשר אינה מעורבת בטרור" (ולא בטעות "חפים מפשע"). הסופר המוכשר מכיר אמנם באחריותו להגנה על אותה "אוכלוסייה" – תודה באמת – אך לא חושב לקבל אחריות על חלקו בהגעה למצב הבלתי נסבל הזה, שבו לוקח יותר משבוע להחליט מי חוקר מתנחל שירה למוות בשני פלסטינים. טוב, זה עוד היה מחייב אותו לפרט מה הוא מתכוון לעשות מעתה והלאה, ולא רק מה הציפיות החינוכיות שלו מאחרים.
למעשה, גם זמיר וגם בלוט ממשיכים להתעלם לחלוטין מאחת הבעיות המרכזיות והחמורות בפריחת הטרור היהודי בגדה המערבית, למרות שהם עצמם מודים שמדובר שה"תופעה" היא בעלת פוטנציאל לחולל נזק אסטרטגי: השילוב של אוזלת יד, התעלמות ובמקרים קיצוניים גם שיתוף פעולה של הצבא. בעשרות תקריות מהזמן האחרון נשמעות עדויות על התנהלות חיילים, למן הגעה מאוחרת, התבטלות מול מעשי טרור ואף השתתפות של לובשי מדים בתפקידים שונים (למשל כחלק מההגנה המרחבית) בפעולות. זמיר עצמו, לפני חודש וחצי, הודיע למפקדים ש"אסור לעמוד מנגד". מאחר שהוא נזעק לטפל שוב בנושא – ושוב באמצעות הנשק המתקדם והקטלני שנקרא מילים - ניתן להבין עד כמה המסר חלחל למטה.
ה"תופעה" מפניה הם מזהירים "בטרם יהיה מאוחר מדי", היא חלק מתוכנית סדורה וכבר מאוד גלויה, ע"ע הטקסטים הברורים והמבחילים של דמויות מפתח כמו אלישע ירד, שממש לא מקבל את הטענה כאילו מדובר ב"מיעוט"
ומעל הכל, טקס הגינוי והאזהרה אולי מרגש את שופרות הצבא - לא משימה מסובכת מדי – אבל זמיר ובלוט יודעים את האמת: ה"תופעה" מפניה הם מזהירים "בטרם יהיה מאוחר מדי", היא חלק מתוכנית סדורה וכבר מאוד גלויה, ע"ע הטקסטים הברורים והמבחילים של דמויות מפתח כמו אלישע ירד, שממש לא מקבל את הטענה כאילו מדובר ב"מיעוט". התוכנית הזאת, שכוללת מעשים מזעזעים, נהנית מתמיכה שלטונית רחבה ומוצקה, הבאה לידי ביטוי בשלל צורות: מגיבוי פומבי דרך גזלייטינג ועד העברת תקציבים וחקיקה. וזה לא מגיע רק "הימין הקיצוני" כפי שנוח לומר, אלא מלב ליבה של הליכוד.
מכאן שכל הפניות המגוחכות הללו ל"כלל הגורמים במדינה" ול"הנהגה ציבורית" לא נראים אלא כהודאה מבישה לפיה צה"ל הגדול, מהצבאות החזקים בעולם שמבקש להחליף משטר במדינה של 90 מיליון איש, לא מסוגל (וזה במקרה הטוב) לפעול נגד מיליציות שלא בוחלות באלימות קשה, לרבות חשד להתעללות מינית בגבר לעיני משפחתו בצפון בקעת הירדן, כפי שפורסם השבוע ב"הארץ". מי שמגיע לסיטואציה הזאת כשהוא חמוש בהצהרה לתקשורת ומכתבים גלויים, לא מחפש לממש את האחריות החוקית והמוסרית שלו: הוא רוצה כסת"ח.
