מלחמת התקומה או מלחמת 7 באוקטובר? השבוע נפתח הקרב על השם המוחלט - אבל את השם המוחלט יקבע רק העם. לא יעזרו החלטות ממשלה, לא נאומי רהב וגם ולא עצרות אלטרנטיביות - את השם קובע העם. הציבור הוא זה שחותם את הזיכרון בלב ובתודעה, והוא זה שמכריע אילו מילים יישארו בפי הדורות הבאים.
החלטת הממשלה לקרוא למלחמה הנוכחית “מלחמת התקומה” עוררה ויכוח לא רק על השם, אלא גם על עצם הזכות לעצב את הנרטיב הלאומי. יש מי שטוענים, בעיקר באופוזיציה, שמדובר במהלך תדמיתי שנועד לטשטש את מחדלי 7 באוקטובר ולהחליף תחושת קריסה בתחושת תחייה. אבל האמת היא, ששמות המלחמות תמיד שימשו כלי במאבק על הזיכרון, והשם הרשמי הוא רק נקודת פתיחה: הממשלה יכולה לקבוע את השם הרשמי, אך את השם ההיסטורי קובע הציבור דרך הלב, הרגש, התקשורת, האקדמיה והדיבור היומיומי.
כך קרה שוב ושוב: מבצע שלום הגליל הפך במהרה למלחמת לבנון הראשונה, מבצע צוק איתן הפך למלחמת עזה 2014, ומלחמת ההתשה נולדה כמובן בדיעבד רק לאחר שהאבק שקע. גם אז, כמו היום, משפחות שכולות ביקשו לשנות את שמות המלחמות כדי לשקף את תחושת המציאות שלהן. משפחתו של גוני הרניק ז״ל, מפקד סיירת גולני שכבשה את הבופור, קראה במשך שנים שלא להותיר את השם “מבצע שלום הגליל” על כנו, משום שלא ראתה בו שלום ולא מבצע - אלא מלחמה של ממש. רק כשפרצה מלחמת לבנון השנייה התקבע לבסוף גם השם “מלחמת לבנון הראשונה”.
השם “מלחמת התקומה” הוא ניסיון מובן לאחד עם שספג טראומה ולהעניק משמעות למאבק על קיומו. הוא מבקש להכניס לתוך הסיפור הלאומי ממד של תיקון, של תחייה, של יציאה מן התופת. אך דווקא כאן חשוב לזכור: ראש הממשלה, כבן להיסטוריון, מבין היטב את כוחה של מילה, את כוחו של מסגור ואת כוחה של המשגה. הוא יודע שהשם הוא לא רק תווית - הוא כלי לעיצוב תודעה. וזו זכות לגיטימית.
את העתיד לא יקבעו ההיסטוריונים אלא החיים שבתוכנו, אלה שעמדו בחזית, שחזרו מהקרב, שחווים יום־יום את תוצאות המלחמה. הם אלה שיכתבו את הזיכרון
ובכל זאת, את העתיד לא יקבעו ההיסטוריונים אלא החיים שבתוכנו, אלה שעמדו בחזית, שחזרו מהקרב, שחווים יום־יום את תוצאות המלחמה. הם אלה שיכתבו את הזיכרון, והם שיקבעו איך תיקרא המלחמה הזאת באמת.
לטבע האנושי יש כוח משלו להעניק שמות. בסוף, הזיכרון הלאומי לא נכתב במשרד ראש הממשלה, אלא בלבבות האנשים שחיו את המלחמה, שאיבדו, שנלחמו, שהתפללו. וכמו שמלחמת ששת הימים קיבלה את שמה רק לאחר תום הקרבות, כך גם המלחמה הזאת תקבל את שמה האמיתי רק כשנסתכל עליה לא כעל סיסמה, אלא כעל פרק היסטורי שעדיין נכתב.
אם אכן מדובר במלחמת תקומה, היא תצטרך להצדיק את שמה לא רק בניצחון צבאי - אלא גם בבנייה מחדש של האמון, הערבות ההדדית והאמונה בצדקת הדרך. רק אז תוכל להיקרא באמת כך מלחמת התקומה של עם ישראל - וגם זה לא בטוח.
מאיר סויסה הוא פרסומאי ואסטרטג פוליטי
