סערה במערכת הבריאות: הכתבה "זעקת הרופאות" שפורסמה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" בסוף השבוע, ובה חשפו מתמחות ורופאות את ההטרדות המיניות הקשות שעברו בידי רופאים בכירים ‑ הייתה, מתברר, רק קצה הקרחון. עשרות עדויות חדשות ממשיכות להגיע מאז לעיתון, ובהן עוד ועוד מקרים של פגיעה מינית ברופאות, שמגלות במהרה כי המערכת הגברית שותקת במקרה הטוב מול המטרידים, ולעתים אף מגבה אותם.
4 צפייה בגלריה
רות גור, חגית כהנא גור, יעל סגל
רות גור, חגית כהנא גור, יעל סגל
רות גור, חגית כהנא גור, יעל סגל
(באדיבות המצולמת)
עשרות נשים שעובדות במערכת הבריאות בארץ, בהן סטודנטיות לרפואה בתחילת דרכן המקצועית, מתמחות ורופאות בכירות, מעידות שלא רק שהוטרדו או הותקפו מינית על ידי רופאים בכירים, הן גם לא קיבלו מענה וטיפול הולם לפגיעתן, לאחר שאזרו אומץ להתלונן. המערכת, לטענתן, פשוט לא מפעילה מנגנון אמיתי ויעיל למיגור התופעה - מה שגרם לחלקן להעדיף לשתוק עד היום. שלוש רופאות אמיצות חברו יחד, אספו עדויות מקולגות ותיקות וצעירות, ויצאו איתן לאור בסוף השבוע האחרון. הנה כמה מתוך העדויות החדשות שהגיעו מאז פרסום הכתבה למערכת:
4 צפייה בגלריה
רות גור, אחת המתלוננות
רות גור, אחת המתלוננות
ד"ר רות גור. "המליצו לי להשתיק את העניין"
(באדיבות המצולמת)
ד"ר רות גור, מומחית לנוירוכירורגיה ולרפואת כאב, לא חוששת להיחשף בשמה המלא: "הייתי סטאז'רית בבית חולים במרכז הארץ ונשארתי תורנית לבד בפנימית", היא מספרת. "כדי לתת דם לחולה הייתי חייבת לבקש מרופא שיעלה מהמיון ויחתום על הדם, וזה מה שעשיתי. עלה מי שעלה, ומסתבר שהאחיות במחלקה הבינו מיד במי מדובר והתנדפו תוך שנייה".
"אני לא שמעתי על מעלליו, הלכתי איתו, חתמנו, חזרנו לדלפק, עמדתי עם הגב למחלקה והבנאדם התחיל למזמז ולמעוך את ישבני", ציינה גור. "מה שהוא לא לקח בחשבון זה שהייתי מדריכת אומנויות לחימה. עשיתי מה שעשיתי והוא עף עם הראש לדלת של המחלקה, נפגע מהזכוכיות וברח למיון, שם תפרו אותו. בבוקר קראו לי לבירור בהנהלה. תחקרה אותי אישה אמנם, אבל כשהזכרתי את שמו של הרופא וסיפרתי מה קרה, היא יעצה לי להשתיק את העניין. כי בכל זאת, 'הוא רופא ובכיר ואת סטאז'רית'. הנחתי לזה ככה. באותו שבוע הוא תקף סטאז'רית נוספת".
א' חזרה מחופשת לידה היישר לחדר ניתוח, שם ספגה השפלה פומבית. "נכנסתי לחדר ניתוח שבו נכחו עוד שני כירורגים בכירים, כירורגית בכירה, מרדים ושתי אחיות", מספרת א'. "הניתוח מסתיים. אני מיידעת את הבכיר שלי שאני עולה לשאוב חלב בהפסקה. הוא מסתובב אליי ומעפעף: 'את לא רוצה שנעשה את זה באופן טבעי?' ואז מסתובב לכירורג השני ואומר: 'נכון שיש לה ציצים ממש יפים? בטח הבעל שלה מאוד מרוצה'. כל הנוכחים בחדר שתקו. אני עולה לחדר, שואבת ובוכה".
גם ג' נזכרת בהערות מחרידות שנאלצה לספוג במהלך העבודה. "כשיצאתי לחופשה, רופא בכיר במחלקה איחל לי 'תיהני' ואז הוסיף: 'אני רק מצטער שלא הספקתי לזיין אותך לפני שהתחתנת'".

"הוא נעל אותי בחדר"

ד"ר דנה ילין הייתה סטודנטית שנה חמישית, בסבב נשים, כשנתקלה במנהל היחידה. "הוא היה אהוד וחבר'מן, והציע לי מחקר לצורך עבודת ה-MD. נפגשנו בחדר שלו אחרי הלימודים. הוא ישב קרוב מדי, ואז לפתע שם את ידו מאד גבוה על הירך שלי ואמר שהוא חייב לנשק אותי", סיפרה. "כשניסיתי לברוח גיליתי שהוא נעל אותנו בחדר. אחר כך, כשדיברתי עם חברות ללימודים הבנתי ש'יצאתי בזול'. לכולן כמעט היה סיפור דומה או גרוע משלי".
נ' מספרת על 'הלצה' שנאלצה לשמוע כסטודנטית מרופא בכיר. "הוא התחיל את הסבב בבדיחה: 'רופא מתחכך באחות מאחורה. האחות אומרת לו דוקטור דוקטור זה לא במקום! והוא עונה: תפסיקי לזוז זה יהיה במקום". היא הוסיפה כי "היה גם מנהל מחלקה שנהג להדגים בדיקות עם סטטוסקופ על החזה שלי, בלי הסכמה כמובן. בנוסף נהג לרכון מאחורי בזמן שבדקתי מטופל ולהתחכך בי. היה גם רופא בכיר שבחן איך אני בודקת מטופל ואמר לי: 'למה את לא עושה את הבדיקה על הברכיים, את נראית אחת שמבלה הרבה זמן על הברכיים'".
4 צפייה בגלריה
חגית כהנא
חגית כהנא
"הזהרתי אותו שאם יגע בי פעם נוספת, הוא יחטוף". ד"ר חגית כהנא
(באדיבות המצולמת)
ד"ר חגית כהנא היא רופאת נשים, סקסולוגית ופסיכותרפיסטית, הרופאה של בית לין צפת, גם היא חושפת את שמה: "אני מספרת את זה כי יש המון צעירות ממני באותו מצב שבו הייתי אז. בעיקרון העתיד המקצועי שלי היה בכירורגיה, עד שאחד הרופאים במחלקה בא משום מקום, ושם את הידיים שלו על החזה שלי". כהנא ציינה כי "אני הייתי כנראה חצופה יותר ממתמחות אחרות ואמרתי לו שבחזה שלי לא נוגע אף אחד. הזהרתי אותו שאם יעז לגעת בי פעם נוספת, יחטוף באשכיו. הוא נגע, וחטף, ומאז לא נגע בי יותר. אבל, הפלא ופלא, כמות הניתוחים אליהם נכנסתי פחתה".
"ההתמחות נגמרה, עשיתי טופס טיולים, והוא ניגש אליי מאחורה ולחש לי באוזן 'מי שלא יודעת לאיזה מיטה להיכנס לא נשארת במחלקה'", שיתפה. "לצערי, דברים ממש לא השתנו מאז. כמות הסיפורים שאני שומעת מהחברות שלי בקבוצה, היא מטורפת, מטורפת".

"שלף את האיבר מולי"

ד"ר יעל סגל טרייביטש, מומחית לפסיכיאטריה של הילד, נזכרת ברגע הקשה שבו הבינה שכנראה לא תגיע להתמחות במקום ששאפה אליו. "כסטאז'ר אתה צריך להחתים את מנהל המחלקה על טופס הערכה בסוף סבב", סיפרה. "הייתי אחרי לילה ללא שינה בתורנות. הגעתי בבוקר למשרד מנהל המחלקה, ואז הוא שאל אותי האם הוא יכול לחזר אחריי. הייתי צעירה, נאיבית ועייפה, ולא ממש הבנתי האם הוא מתכוון לחזר אחרי מקצועית כי קבלתי הערכה מצויינת כסטאז'רית? רציתי להתמחות שם".
4 צפייה בגלריה
יעל סגל
יעל סגל
ד"ר יעל סגל. "הוא סיפר לי שהוא מקושר ויכול לעזור לי"
(באדיבות המצולמת)
"ואז הוא מתחיל לספר לי על כמה שהוא מקושר ושהוא יכול לעזור לי, ניגש אליי נותן לי נשיקה על הפה, כשאני עומדת כולי קפואה והמומה", היא הוסיפה. "אמרתי שלום ויצאתי מהחדר. הבנתי שהמקום הזה נשרף מבחינתי והתפללתי שאמצא מקום טוב אחר להתמחות".
ג' מספרת כי כסטודנטית לרפואה נקלעה לסיטואציה נוראית. "היה רופא שהצגתי לו מקרה, כסטודנטית, כשאני עומדת והוא יושב על כיסא. הוא סקר אותי והתחיל לספר לי איך הגוף של אשתו נהרס בהריון, וכמה הוא נמשך לגוף שלי. ואז הוסיף: 'אני מכיר מקומות בבית החולים שאין בהם מצלמות - בואי אראה לך'".
גם ל' מספרת על הערות גסות שנאלצה לשמוע מול הצוות. "מנהל יחידה שלא היה מרוצה ממצב של מטופלת אמר לי מול עשר אחיות ושני מתמחים, שצחקו: 'כשהמרדים אומר לך משהו, את פותחת את הרגליים ונותנת לו לעשות מה שהוא רוצה'. התלוננתי עליו ואחר כך לא ראיתי חדר ניתוח מבפנים ארבעה חודשים".
ר' מספרת כי בזכות הכתבה ב"7 ימים", הבינה כי עברה אונס. "התובנה נחתה עליי בשישי, אחרי שקראתי את העדויות בעיתון. זה קרה כשהייתי בשנה רביעית ללימודים, נשואה ואמא לתינוק", היא ציינה. "עברתי הפלה ספונטנית של הריון רצוי ונזקקתי לגרידה. הגיניקולוג הבכיר שביצע אותה, צ'רמר מוכר וידוע, קלט כמה קשה לי והציע לי לבוא אליו לחדר. הייתי מבולבלת, עצובה וכמובן אחרי הרדמה. לא ממש כשירה, בלשון המעטה. הגעתי, ומצאתי אותו במיטת הרופא התורן, שם הוא חיבק ועירסל אותי".
"בהמשך פניתי אליו להתאמת התקן תוך רחמי. שנים הכיתי על חטא - מדוע פניתי אליו. אין לי תשובה", אמרה ר'. "בעודי על כיסא הבדיקה הוא פתח את מכנסיו, שלף את איברו, ביצע את זממו והגיע לפורקן. הייתי בשוק, קפואה. אני זוכרת רק ששאלתי: למה? והוא השיב: הרי באת כי זה מה שרצית".
ט' מספרת כי גם מטופלות מורדמות, ששכבו על שולחן הניתוחים, לא נמלטו מהטרדות: "היו מנתחים שלא הפסיקו לספר בדיחות גסות מעליהן, להעיר הערות על האיברים של המטופלות לפני כל הצוות. הייתי אז מתמחה מאוד צעירה, ופשוט בהלם מהסיטואציה. זה שבר את כל ההערכה שהייתה לי כלפי רופאים. כל מה שעבר לי בראש זה 'רק שאני לא אצטרך לעבור הרדמה כללית בחיים'".