קרחון ת'ווייטס (Thwaites), המכונה "קרחון יום הדין", מתפרק כתוצאה משינויי האקלים. הוא זכה לכינוי המאיים משום שקריסתו תשלח כמות כה גדולה של קרח לאוקיינוס הדרומי, עד שגובה פני הים העולמי יעלה ב-65 סנטימטרים, מה שיציף ערים השוכנות ליד חופים ברחבי העולם. קריסה זו עלולה להימשך מאות שנים, אך קיים איום מיידי על מדף הקרח המזרחי של הקרחון הענק שבמערב אנטארקטיקה, אשר צפוי להאיץ את קריסתו. לשם הבנת גודלו, מדובר בקרחון שגדול יותר מפי 8 משטחה של מדינת ישראל.
4 צפייה בגלריה
קרחון ת'ווייטס הוא הקרחון הגדול ביותר במערב אנטארקטיקה, כפי שצולם כאן על ידי משימת קופרניקוס סנטינל-2 בשנת 2019
(צילום: ESA/Copernicus Sentinel)
תמונות לוויין מלמדות שמדף הקרח המזרחי של ת'ווייטס עומד להתנתק. מדף קרח הוא משטח עצום ועבה, המחובר ליבשה אך צף בחלקו על פני האוקיינוס. מדפי הקרח פועלים כמו פקק או סכר, שכן הם מעכבים את זרימת הקרחונים מהיבשה אל מי האוקיינוס, ובכך מונעים עלייה מהירה בגובהם.
ד"ר רוברט לרטר, גאופיזיקאי ימי ממכון המחקר הלאומי של בריטניה לחקר אזורי הקטבים, אמר כי סביר מאוד שמדף הקרח יתפרק השנה. "החלק האחרון של מדף הקרח שלפני הקרחון עומד להתפורר", אמר ד"ר לרטר ל-Live Science. "אנחנו לא יודעים בדיוק איך מדף הקרח הזה יתפרק, אבל הוא בהחלט ייעלם".
קרחון ת'ווייטס הוא הקרחון הגדול ביותר במערב אנטארקטיקה. בחלקים מסוימים, עוביו עולה על 2,000 מטרים ורוחבו נע סביב 120 קילומטרים – מה שהופך אותו לקרחון הרחב ביותר בכדור הארץ. הקרחון נמס במהירות מאז שנות ה-80, ומאבד מאות מיליארדי טונות של קרח. מי אוקיינוס חמים יחסית זורמים מתחת למדף הקרח וממיסים את הקרחון בבסיסו. על פי הסקר האנטארקטי הבריטי, נרשמה נסיגה של כ-20 קילומטרים מאז 1992.
4 צפייה בגלריה
מידע על תהליך התפרקותו של קרחון ת'ווייטס, המכונה "קרחון יום הדין"
(צילום: Yasin Demirci/Anadolu/Getty Images)
מידול קריסתם של קרחונים עצומים הוא משימה מורכבת, מה שמקשה לקבוע תאריך מדויק למועד שבו קרחון ת'ווייטס יתמוטט סופית. עם זאת, ממחקר שפורסם ב-9 במרץ בכתב העת Geophysical Research Letters עולה כי הקרחון עלול לאבד 180 עד 200 מיליארד טונות של קרח בשנה עד שנת 2067.
הקריסה האיטית של קרחון ת'ווייטס היא חלק מדאגה רחבה יותר לגבי עתיד יריעת הקרח של מערב אנטארקטיקה. "קרחון יום הדין" הוא עמוד תווך מרכזי ביריעת הקרח, ומגן על קרח אחר מפני החלקה לאוקיינוס. אם יריעת הקרח כולה הייתה נעלמת, מפלס הים היה עולה ב-3.3 מטרים, על פי הסקר האנטארקטי הבריטי. קריסת יריעות קרח כמו זו נחשבת לנקודת מפנה, או "נקודת אל-חזור", במאבק נגד שינויי האקלים – כלומר, ברגע שחוצים אותה, היא גורמת לשינויים קבועים ובלתי הפיכים במשך אלפי שנים רבות. "עלייה קטנה בגובה פני הים משפיעה בצורה לא פרופורציונלית כשמסתכלים קדימה עשור או שניים על הסיכונים של שיטפונות חופיים באזורים רבים. לא צריך עלייה גדולה בגובה פני הים, רק מטר או שניים, כדי להפוך אירוע שיטפון של פעם במאה שנה לאירוע של פעם בעשור או אפילו בכל שנה", הסביר ד"ר לרטר.
ד"ר רוברט לרטרצילום: Robert Larterמדף הקרח המזרחי של ת'ווייטס מתבקע במקום בו הוא מוחזק על ידי רכס בקרקעית האוקיינוס, ובפתח הקרחון. ד"ר לרטר אמר שהתנועה בצד המערבי של המדף, שם הקרח נשבר, כמעט הוכפלה במהלך שמונת החודשים האחרונים. בדומה לקרחונים נוספים באנטארקטיקה, יציבותו של מדף זה מתערערת על ידי מים חמים ומלוחים יותר, הנדחפים מעלה מעומק פני השטח של האוקיינוס הדרומי. ד"ר לרטר ציין כי הסימנים מצביעים על כך ששינויי האקלים המונעים על ידי בני האדם הם הגורם לכך. "השינויים ברוחות המערביות בחצי הכדור הדרומי הם אלה שדוחפים מים חמים כלפי מעלה", אמר ד"ר לרטר. "על כן, שינויי הרוחות הללו הם חלק מהדפוס הרחב יותר של שינויי אקלים שאנו רואים וחווים בעידן המודרני".
