בית המשפט העליון קיבל היום (שישי) את ערעור הפרקליטות והחמיר בעונשם של אב ובנו שהורשעו בתקיפת עורך הדין רונן בן צבי, בעת שפעל במסגרת עבודתו לפינוי דירה ביפו. עונשו של הבן, שהיה קטין בעת התקיפה, הוחמר מארבע שנות מאסר לשש שנים ושמונה חודשים - ועונשו של אביו, איברהים נגאר, הוחמר משנתיים לשלוש שנות מאסר. בעקבות התקיפה נגרם לעורך הדין נזק מוחי קשה וקבוע, והוא נותר עם נכות קשה ותלות מוחלטת באחרים.
על פי כתב האישום המתוקן, שבו הודו השניים, האב ביקש לרכוש דירה הסמוכה לביתו במחיר הנמוך משוויה, ופעל להטיל אימה על בעלת הדירה ולהקשות על השכרתה. בהמשך השכיר את הדירה לאחרים ללא רשות. בעלת הדירה שכרה את שירותיו של עו"ד בן צבי כדי לפעול לפינוי הנכס.
לפי הפרקליטות, ביולי 2025 הגיע עורך הדין לבניין במסגרת עבודתו, אז התעמת עמו האב. "במהלך האירוע הגיח בנו הקטין מאחוריו והחל להכות אותו באגרופים בראשו ובעורפו", נמסר. "גם לאחר שנפל ארצה, המשיך הבן לבעוט בראשו, חרף זעקותיו ותחינותיו. עורך הדין הצליח להימלט, אך התמוטט כשהוא מחוסר הכרה".
עו"ד בן צבי עוד הספיק להתקשר למשטרה ולהזעיק ניידת, וכעשר דקות לאחר מכן כבר פונה באמבולנס כשמצבו אנוש והוא מפרכס. בבית החולים הוא אושפז כשהוא מורדם ומונשם, ובבדיקת CT אבחנו כי הוא סובל מפגיעת ראש. לפי הפרקליטות, לאחר התקיפה פעלו נגאר ובנו לשיבוש החקירה, "בין היתר באמצעות הסתרת ראיות וניסיונות להשפיע על עדים".
בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר תחילה על הבן ארבע שנות מאסר ועל האב שנתיים. המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, באמצעות עו"ד יעל שרף, ערערה על קולת העונשים וטענה כי אינם הולמים את חומרת התקיפה, את הנזק החריג והבלתי הפיך שנגרם לעורך הדין ואת מסכת השיבוש וההדחה שבאה בעקבותיה. ביחס לבן הדגישה הפרקליטות כי חרף גילו, סיכויי השיקום המוגבלים, המסוכנות הנשקפת ממנו וחומרת הפגיעה מחייבים ענישה מרתיעה ומשמעותית.
עו״ד רונן בן צבי
השופט נעם סולברג כתב בהחלטתו: "האלימות הפראית בה נקט (הנער) ריסקה את חייו של רונן, והפכה את חייהם של היקרים לו לבלי שוב. מבלי לפגוע בצנעת הפרט, אומר כי רונן, לדאבון הלב, לא ישוב להיות האדם שהיה. מאדם חיוני, פעיל, עורך דין מסור ואיש משפחה אוהב – הפך רונן לשבר כלי. הוא איבד את עצמאותו הפיזית והקוגניטיבית, ותלוי כעת לחלוטין באחרים. רונן סובל מנזק מוחי חמור וקבוע, ממעט לדבר מאז התקיפה, ואינו מזהה עוד את אוהביו. כך תיארה זאת ב"כ המדינה: 'יש מידה מסוימת של חיים בגוף הדומם הזה, אך לנפגע העבירה מחייו הקודמים לא נותר כל זכר'; קשה לדמיין נזק חמור יותר שיכול להיגרם במסגרת עבירת החבלה, בטרם נחצה הסף אל עבירות ההמתה".
ביחס לאב עמדה הפרקליטות על חלקו המרכזי במסכת העבריינית, עברו הפלילי המכביד, היעדר חרטה כנה ופעולותיו השיטתיות לשיבוש החקירה.
בית המשפט העליון קיבל כאמור את עמדת הפרקליטות, דחה את ערעורם של השניים והחמיר בעונשיהם. בפסק הדין עמד בית המשפט על הנזק הקשה שנגרם לעורך הדין, שאיבד את עצמאותו הפיזית והקוגניטיבית, וקבע כי חומרת המעשים, המסוכנות הנשקפת מהבן והצורך בהגנה על הציבור מצדיקים מאסר ממושך, גם כשמדובר בקטין. ביחס לאב נקבע כי עברו הפלילי, היעדר נטילת אחריות כנה והימנעותו מפיצוי נפגע העבירה מצדיקים החמרה בעונשו.
בית המשפט הדגיש את הצורך בהעלאת רף הענישה בעבירות אלימות חמורות בקרב קטינים, "לנוכח העלייה המדאיגה בהיקפן ובחומרתן". לפי בית המשפט, "המגמה המדאיגה של הסלמה באלימות חמורה בקרב בני נוער מחייבת תגובה שיפוטית הולמת - אפס סובלנות, והגבהה של רף הענישה".
"עשו הכול כדי לא לקבל את התלונה"
“יש שופטים שעשו את המקסימום שהיה בכוחם לעשות, כדי לתקן איזשהו עיוות”, אמר דורון בן צבי, אחיו של עורך הדין רונן בן צבי, בעקבות החלטת בית המשפט העליון. הוא מתח ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה בפרשה. לטענתו, בליל התקיפה הגיע לתחנת יפו כדי להגיש תלונה על ניסיון רצח, אך במשך שעות לא הצליח לעשות זאת. "תחנת יפו עשתה הכול, אבל הכול, כדי לא לקבל את התלונה".
רונן בן צבי
(צילום: באדיבות המשפחה)
בריאיון, שהתנהל בעוד הוא שוהה לצד אחיו בבית הלוחם, אמר בן צבי: "לא באתי להגיש תלונה שגנבו לי את האוטו וצריכים פתק לביטוח. אמרתי על ניסיון רצח". לדבריו, עוד במהלך האירוע התקשר אחיו למשטרה, מסר את הכתובת וביקש לשלוח ניידת. "במהלך השיחה תקפו אותו". עוד הוסיף כי למרות הדיווח ולמרות הודעה שהתקבלה ממד"א על פינוי אדם במצב אנוש, שוטרים לא הגיעו למקום - והחקירה החלה רק כעבור 24 שעות.
בן צבי הפנה אצבע מאשימה גם כלפי אופן ניסוח כתב האישום. "התקלה התחילה בכתב האישום". הוא טען כי התיאור העובדתי שבו אינו משקף את עוצמת האלימות שהופעלה כלפי אחיו. "בן אדם מוכה באגרופים. מי מוכה באגרופים? איזה אגרופים? ריסקו לו את כל הגולגולת", אמר בכעס. לדבריו, גם שופטי העליון היו מוגבלים ביכולתם להחמיר בענישה לנוכח העובדות שבהן הודו הנאשמים במסגרת כתב האישום המתוקן.
למרות הביקורת הקשה, דורון סבור כי שופטי בית המשפט העליון ניסו לתקן לפחות חלק מהעוול. "הם עשו איזשהו תיקון, לא משהו דרמטי", הוא אומר. עם זאת, הוא מדגיש כי מבחינתו לא מדובר בתחושת צדק. לדבריו, השופטים נאלצו להיצמד לעובדות כתב האישום שבו הודו הנאשמים, גם אם לשיטתו הן אינן מתארות את מלוא חומרת האירוע.
כשנשאל כיצד נראים כיום חייו של רונן, התקשה להסתיר את הכאב. "בן אדם שלא יכול לדבר, לא יכול להתפנות, לא יכול כלום. בן אדם שהעבודה שלו הייתה לדבר". בתשובה למה השתנה בחיי המשפחה מאז התקיפה, הוא מתקשה להבין כיצד אפשר בכלל לתאר את ממדי השינוי. "התהפכו החיים, מה זאת אומרת".
