מתישהו במהלך השנה הקרובה עם ישראל יילך לבחירות ותיבחר הכנסת ה-26. מתוכה, אם המגעים הפוליטיים יבשילו היטב, תקום ממשלה חדשה. הכוחות החדשים במערכת מדברים על הסכמות, אחדות, גיוס חרדים, ממשלה ציונית, אבל יש אתגר אחד שהם, נכון לעכשיו, מתעלמים ממנו. דווקא בשנה שבה הציבור נדרש לחדש את אמונו במערכת הפוליטית, הפיקוח הפרלמנטרי הולך ונחלש.
נציגי המשטרה והשב"ס נעדרו השבוע מדיון על אלימות נגד נשים, מה שהוביל להאשמות על התנהלות פוליטית. בשב"ס הסבירו כי כל המשאבים הוקצו לסיור ביחידת משגב, בעוד השר בן גביר טען שמדובר בתגובה לחרם של ח"כ מירב בן ארי.
אבל העיסוק בפרטים הללו מחמיץ את העיקר: זהו עוד סימפטום של דפוס רחב שבו משרדי הממשלה פשוט לא סופרים את הכנסת.
לפני כחצי שנה, ביוני, התכנסה הוועדה לביקורת המדינה בכנסת לדיון בסוגיית המינויים במשטרת ישראל. גם אז נציגי המשטרה נמנעו מלהגיע, שבוע לאחר שנעדרו מדיון דומה. הם נעדרו גם מדיון שנערך במרץ, אז יש לציין, השר הממונה היה חיים כ"ץ, בעקבות טענות למינויים פוליטיים במשטרה. בן-גביר סירב לשלוח נציגים לדיון בוועדה לביקורת המדינה גם בנוגע לדיון על פיקוח הנשק בפברואר 2024, בטענה כי הם לא מקבלים יחס מכבד.
שב"ס ובן-גביר ממש לא לבד. ביוני החרימה השרה להגנת הסביבה עידית סילמן דיון משותף לוועדת הפנים והגנת הסביבה בנוגע לביטול התמיכה בארגוני הסביבה. במאי השר לענייני ירושלים מאיר פרוש נמנע מלהגיע לדיון על החינוך במזרח העיר כדי "לא לחטוף ביקורת". במקביל, המשרד לשוויון חברתי נעדר מדיון בנוגע לקיצוץ בתקציבים לקהילת הלהט"ב. בפברואר, נציגי משרד התיירות לא הופיעו לדיון בוועדת הכספים על קריסת עסקים בצפון.
לא רק ראשי ועדות מהאופוזיציה ה
במאי האחרון האשים יו"ר הוועדה לביטחון לאומי ח"כ צביקה פוגל את ראש השב"כ דאז רונן בר בכך שהוא אוסר על עובדי השב"כ להשתתף בדיוני הוועדה. גם הרמטכ"ל לשעבר, הרצי הלוי הואשם בטענה דומה כאשר לא שלח את קציני צה"ל לדיון של ועדת החוץ והביטחון לסדרת דיונים על תרחיש הייחוס.
הזלזול הגיע עד למשרד ראש הממשלה, כאשר הוועדה לביקורת קיימה דיון דחוף בנושא פערי המיגון בצפון והטיפול במפונים, שאז מנו עשרות אלפי תושבים. למרות חשיבות הנושא וההזמנה שנשלחה, נציגי המל"ל, הגוף במשרד רה"מ שאחראי על התכלול האסטרטגי, נעדרו מהדיון.
עקיבא לםכמובן, לא כל היעדרות היא סירוב עקרוני לפיקוח. לפעמים מדובר בכשל טכני, אבל כשהן הופכות לשיטה, זה כבר לא מחדל נקודתי אלא יחס מופגן כלפי הכנסת.
חוט אחד מקשר בין כל ההברזות: נציגי הממשלה, בין אם בהנחיה של שר ובין אם בפקודה של המפקד הבכיר, נמנעים מלהגיע לדיונים שבהם הכנסת צפויה לבקר אותם. הפגיעה בדמוקרטיה זהה, בין אם מגיעה ישירות משר שהוא נבחר ציבור, ובין אם היא מגיעה מעובד מדינה מסור. זה גם לא משנה אם מדובר בתקציבים לעסקים בצפון במינויים פוליטיים או סוגיות ביטחוניות. תפקידה הראשון והמרכזי של הכנסת הוא לפקח על עבודת הממשלה. כאשר הממשלה מסרבת לפיקוח הזה, היא מסרסת את הבחירה של אזרחי ישראל. לא צריך לחכות שמי שכיום יושבים סביב שולחן הממשלה יזעקו על כך כשימצאו את עצמם בספסלי האופוזיציה. זאת כבר פגיעה בדמוקרטיה.
עקיבא לם הוא יועץ תקשורת ובעל הפודקאסט "הקול הצף"
