מאות הגיעו היום (שני) ללוות את סמל נהוראי לייזר בדרכו האחרונה בבית העלמין הצבאי באילת. אימו רותם ספדה לו: "נהוראי שלי, חשבתי מה לכתוב. מילים לא יצאו לי. אמרתי מה שייצא ייצא. חיים של אימא, ילד מוצלח. ילד עניו, עם ערכים. אני אשמה. אני אשמה בהכול. אני חינכתי אותך לטוב ביותר. זה נגד חוקי הטבע. איפה זה נשמע? ילד בן 19 שאימא צריכה לקבור את הבן שלה? שלחתי אותך בריא ושלם ומלא, והחזירו אותך בארון".
הלווייתו של סמל נהוראי לייזר ז"ל באילת
"ילד מנהיג, שסוחף אחריו. איך אפשר לקבור אותך?", המשיכה. "בפעם האחרונה אמרת 'אימא, אני מצטער, לא משחררים אותי. אני בלבנון. צריכים אותי'. עבדת עליי. יצאת בארבע לפנות בוקר, עשית הכול כדי להגיע הביתה. ואיך ששימחת אותי. אתה לא מבין. אני לא יודעת מה אעשה. אלוהים, תן לי כוחות.
"יש לי פה את אבא, מאי ורואי. וויסקי, הכלב שכל כך קשור אליך, עצוב. הוא לא מבין מה קורה בבית. אנחנו לא מבינים מה קורה איתו. ידעתי שעומד לקרות לך משהו. ידעתי. גם אתה ידעת. למה נכנסת? אני אוהבת אותך מכל הלב ומבטיחה שבכל מקום ישמעו עליך. אף אחד לא ישכח את הבן שלי. כל מי שקיבל משהו ממך ימשיך אותך בגאווה. לכל החברים בהנדסה קרבית, תשמרו על עצמכם, תחזרו הביתה בשלום להורים שלכם, למשפחות. בבקשה. לנצח נאהב אותך".
חברתו של נהוראי, תבל מיטלמן שיתפה: "הבן אדם עם הלב הכי גדול. לא מאמינה שהוא פה בתוך הארון. פחדתי להסתכל עליו. אני מעדיפה לזכור אותו עם החיוך הכי טוב. הוא היה אמור לחזור בחמישי ודיבר איתי לפני. אני לוחמת מג"ב והייתי בשמירה, שלחתי לו הודעה שהשיחה הייתה קצרה ואני מחכה שיתקשר ושלחתי לו תמונה. הוא כתב 'יפהפייה שלי את הכי יפה בעולם'. הרגשתי שיקרה לו משהו. אמרו לי 'תחשבי טוב יהיה טוב'. אבל בפנים ידעתי. וגם הוא ידע".
מפקד הגדוד, רב סרן ישראל חוטובלי, אמר: "התגייסת כלוחם הנדסה קרבית. פעלת במסירות, באומץ, עם לב רחב וחיוך גדול. פעלת בנחישות ומתוך אהבה לאנשים. נכנסת ללב הסובבים אותך. המורשת והערכים עליהם גדלת ואותם הנחלת לסובביך מניעה אותנו קדימה. אין מילים שיוכלו לרפא את השבר הגדול והכאב. נהוראי, אני מצדיע לך בדרכך האחרונה, ברוחך נילחם עד הניצחון".
לייזר, לוחם בגדוד ההנדסה הקרבית 601, נהרג מפגיעת רחפן נפץ של חיזבאללה בעת ששהה בנמר"ה בכפר דבל בדרום לבנון. הוא החלל ה-11 מאז "הפסקת האש" בדרום לבנון, והחלל ה-23 מאז נפתח מבצע "שאגת הארי".
