ביום חמישי האחרון קרס נמל התעופה בן גוריון. אלפי נוסעים נתקעו מול עמדות צ'ק-אין ריקות, טיסות התעכבו שעות, מזוודות נערמו בערמות, ונזקים כלכליים כבדים הצטברו משעה לשעה. אתמול הודיעה שרת התחבורה מירי רגב על הקמת ועדת בדיקה חיצונית, ודקות אחריה מיהרה גם רשות שדות התעופה להודיע על ועדה משלה. יו"ר ועד העובדים פנחס עידן, שהודח בינתיים מהליכוד בהוראת ראש הממשלה, טוען שלא הייתה שום שביתה, אלא שעובדים קרסו תחת העומס. ההנהלה טוענת שהייתה גם הייתה. אבל השאלה המעניינת באמת היא אחרת: מי יפצה את הנוסע שהפסיד טיסת המשך או שנתקע בחו"ל והיה צריך לממן מספר לילות נוספים במלון או את סוכן הנסיעות שספג ביטולים או את חברות התעופה שספגו הפסדים?
הדין הישראלי מעניק לשובתים הגנה, אבל ההגנה הזאת צרה בהרבה ממה שנדמה לעיתים לוועדי עובדים. סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין מגן על שובתים מפני תביעה בעילה אחת בלבד: גרם הפרת חוזה. שביתה פראית, שלא הוכרזה כדין וללא הודעה מוקדמת כנדרש, עלולה לאבד גם את ההגנה הצרה הזאת.
עומס בנתב"ג
(צילום: ניר שטיאסני )
אולם בפסיקה נקבע כי ניתן לתבוע פיצויים מועדי עובדים על בסיס עילת הרשלנות. בשנת 1987 נתן בית המשפט העליון את פסק הדין בפרשת מפעלי רכב אשדוד. באותה פרשה שבתו עובדי נמל, ושתי אניות מכולות נותרו עוגנות ליד רציף המכולות היחיד בנמל חיפה בניגוד להוראת מנהל הנמל. אנייה אמריקנית עמוסת מכולות שהייתה בכניסה לנמל, נאלצה להסתובב ולשוט לנאפולי, והמטענים הגיעו ארצה רק לאחר תום השביתה.
בית המשפט קבע שהשובתים חבים ברשלנות כלפי בעלי המטענים, וניסח משפט שראוי שייתלה בחדרי הוועד של כל גוף האמון על שירותים חיוניים: השובתים "בחרו לנצל עמדה של שליטה על משאבי ציבור, שנקרתה להם, מתוך אמונה שהכול מותר". הם אף לא טרחו להזהיר את בעלי המטענים מראש. חירות השביתה, הבהיר בית המשפט, אינה מעניקה חסינות מפני אחריות לנזק שנגרם ברשלנות לצדדים שלישיים.
20 שנה אחר כך יישם בית המשפט המחוזי בחיפה את ההלכה במקרה טרגי בהרבה. בקיץ 1999 הגיע נער בן 14 עם חבריו לחוף הים של ראשון לציון. המצילים שבתו ונטשו את כל סוכות ההצלה בשעה 14:00, בעונת הרחצה ובשעה שבה החופים היו מלאים במתרחצים. הנער נקלע למערבולת וטבע, ונותר משותק ועיוור. בית המשפט חייב את ההסתדרות ב-40 אחוזים מנזק של יותר מעשרה מיליון שקלים שנגרם לנער. השביתה עצמה הייתה חוקית ואושרה בבית הדין הארצי לעבודה. זה לא הספיק. מתכונת השביתה, נטישה מלאה ופתאומית של כל התחנות דווקא בשעות העומס, הייתה בלתי מידתית, וההסתדרות אף הודתה שצפתה סכנת חיים ובכל זאת המשיכה בשביתה.
ועד עובדים רשאי להפעיל לחץ על המעסיק, גם לחץ כבד, וזה חלק מכוחה של זכות השביתה. אך הזכות לשבות אינה מקנה זכות בלתי מוגבלת לגרום נזק צפוי לצדדים שלישיים שאינם צד לסכסוך
צירוף שני פסקי הדין מוליד כלל פשוט: שביתה חוקית אינה תעודת ביטוח מפני אחריות בנזיקין. ועד עובדים רשאי להפעיל לחץ על המעסיק, גם לחץ כבד, וזה חלק מכוחה של זכות השביתה. אך הזכות לשבות אינה מקנה זכות בלתי מוגבלת לגרום נזק צפוי לצדדים שלישיים שאינם צד לסכסוך. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר העובדים שולטים בנקודת מפתח של תשתית ציבורית חיונית, וכאשר הנזק הצפוי מאופן הפעלת השביתה עצום, והדברים בוודאי נכונים ביחס לשביתה שאינה חוקית.
נמל התעופה הבינלאומי המרכזי של ישראל הוא בדיוק משאב כזה, לא פחות מרציף מכולות או מסוכת מציל. עובדי מיון הכבודה יודעים היטב מה עלול להתרחש כאשר עוזבים את העמדות ללא התרעה בשיאו של יום טיסות באוגוסט. אם ייקבע עובדתית שהייתה כאן שביתה פראית, מתואמת ולא מוכרזת, עשויה להיפתח הדרך לתביעות רשלנות מצד חברות תעופה, נוסעים וגורמים נוספים שניזוקו כנגד העובדים וכל מי שהיה מעורב בדבר. כל תביעה כזאת תחייב כמובן הוכחה של יסודות האחריות, אבל הטענה שלפיה עצם קיומה של שביתה מעניק חסינות מפני תביעת נזיקין פשוט אינה נכונה.
גם להנהלת רשות שדות התעופה כדאי אפוא לקרוא את פסק הדין פעמיים לפני שהיא מפנה את מלוא האצבע המאשימה לעבר העובדים
ואגב, בפרשת ראשון לציון חויבה גם המעסיקה של העובדים, העירייה, בתשלום פיצוי, משום שלא נערכה כראוי לאפשרות שהמצילים יעזבו את עמדותיהם בפתאומיות. גם להנהלת רשות שדות התעופה כדאי אפוא לקרוא את פסק הדין פעמיים לפני שהיא מפנה את מלוא האצבע המאשימה לעבר העובדים.
בפרשת מפעלי רכב אשדוד הזהיר בית המשפט מפני כוח בלתי מבוקר שיש בידי ועדי עובדים ומפני השימוש לרעה שעלול להיעשות בו. כמעט 40 שנה אחר כך, הלקח רלוונטי מתמיד. היכולת לשתק את שער הכניסה והיציאה המרכזי של מדינת ישראל היא כוח עצום. זכות השביתה ראויה להגנה, אך כוח כזה אינו יכול להיות נטול אחריות. אם יתברר שמי מהגורמים המעורבים הפעיל אותו ברשלנות, בחוסר מידתיות, בפתאומיות ותוך התעלמות מנזק צפוי לציבור, ייתכן שהחשבון לא יסתיים בדוח של ועדת בדיקה ובהדחה של עידן מהליכוד. הוא עשוי להסתיים גם בתשלום פיצויים מצד מי שזלזל בעשרות אלפי נוסעים.
ד"ר מתן גוטמן הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, ומומחה למשפט ציבורי אוניברסיטת רייכמן ופרשן משפטי אולפן ynet. לשעבר ראש מטה במשרד מבקר המדינה
