הרגע שבו משפחות שכולות מקבלות את הבשורה הקשה מכל משנה בשנייה אחת הכל. לא פעם התחושה היא שאין מי שיכול להבין, שהמשפחה נותרה לבד בעולם. שלושה ישראלים שמתמודדים עם השכול בעצמם החליטו להיות שם בשביל אלו שהצטרפו למשפחה הגדולה של השכול הישראלי. להיות איתם, לחבק, לחבר ולהזכיר להם שהם לא לבד בעולם.
"זו תרפיה בשבילי"
סמל אלחי טהר-לב ז"ל נהרג בפיגוע דריסה בזמן ששמר בצומת הכניסה לעפרה ב-2017. "המפגש עם המודיעים על בני שנפל הרגיש כאילו הגיעו שלושה מלאכים שבאו לבשר את הבשורה שהבן שלי נלקח, זו עבודת קודש. זה לבשר את הבשורה הכי קשה למשפחה", סיפר אביו אוהד טהר-לב.
מספר שנים לאחר מכן, רס"ל (מיל') טהר-לב עלה מחדש על מדים והוא כיום איש הקשר של חטיבת גולני למשפחות השכולות. "יש לי 35 משפחות קבועות בוגרות גולני שאני מלווה. במשך שלוש שנים אני בא אליהם פעמיים בשנה ונוצרו ככה קשרים מאוד מיוחדים".
"כשדפקו בדלת ואמרו לי שהבן שלי נפל – הקרקע נשמטת מתחת לרגליך, והאנשים האלה מחזיקים אותך", הוסיף. "זו שליחות מאוד גדולה לאדם שחווה את המפגש עם המוות, לתת יד למשפחות השכולות".
3 צפייה בגלריה
אוהד טהר-לב עם בנו אלחי ז"ל. "כשדפקו בדלת ואמרו שהבן שלי נפל - הקרקע נשמטת מתחת לרגליך"
(מהאלבום המשפחתי)
העובדה שטהר-לב הוא אב שכול בעצמו מסייעת לו להתחבר אל המשפחות, ולדבריו, גם מסייעת למשפחות להרגיש שיש מי שמבין אותן. "הם מבינים שאני מבין באמת את הכאב. הורה שכול, מעבר להתמודדות עם השכול, יש לו בדידות גדולה. כל אחד מתמודד עם המוות בדרכים שונות, גם אני, במובן מסוים יש לי בדידות מסוימת. זה היתרון שיש לי".
"יצא לי לבכות עם משפחות, לדבר על השכול. נוצרים קשרים מאוד מיוחדים, מאוד אינטימיים", הוסיף. "בשבילי, זו חוויה אדירה. כי זה לשבת עם אנשים שמבוגרים מני ב-40 שנה. בשבילם אני הבחור מגולני שלא שוכח אותם ואת הכאב שלהם".
המפגשים האלה מסייעים לא רק למשפחות, אלא גם לטהר-לב. "זה נותן לי כוחות, זו תרפיה בשבילי. כשאני פוגש אישה מבוגרת מלאת חיים, למרות שהיא שכלה את הבן שלה, זה מחזק אותי. יש משהו בעצם המפגש שעושה את זה, זה מייצר משהו אחר".
"מי שלא שכל את בנו לא יבין"
סמ"ר יהונתן איינהורן ז"ל נפל במהלך מלחמת לבנון השנייה. שנים אחר כך, אביו דוד איינהורן עלה על מדים כמלווה משפחות שכולות מטעם ענף חי"ר ואט"ל. הסיבה המרכזית שהובילה אותו לשוב למדים, למרות שכבר היה משוחרר ממילואים, הייתה העובדה שגילה שמשפחות שכולות רבות לא זוכות לביקורים צבאיים.
"הרגשתי מה הביקורים האלה עשו לי, ולכן כששאלתי אם אוכל לתמוך במחלקת הנפגעים של צה"ל אמרו לי שאפשר במסגרת של ביקור משפחות. החלטתי לקחת את זה על עצמי, לבקר 30-35 משפחות בימי מילואים".
למרות שאיינהורן אב שכול בעצמו, הוא לא מבליט את זה. "לא כולם מכירים את הסיפור שלי. אני מגיע על מדים ורובם לא יודעים שאני אב שכול. אבל מהצד שלי זה עוזר לי להבין את הכאב שלהם ומה עובר עליהם".
"אני לא כמו קצין נפגעים שמגיע לבקר, אני באמת יודע מה הם עוברים, ומבין תהליכים שאני בעצמי עובר עם השכול, כמו עיבוד האבל, שמחה במשפחה או לקדש את אלה שנשארו בחיים ולתמוך בהם. או לעשות הנצחות. מי שלא שכל את בנו, לא יבין מה הנצחה עושה למשפחה".
לפעמים אנשים מבינים לבד שאיינהורן גם חלק ממשפחת השכול. "יש אם שכולה שאני מבקר אותה, כשהיא ראתה אותי בתקשורת היא הבינה שאני אב שכול. היא אמרה לי 'מהרגע הראשון הרגשתי שאתה שייך למשפחה הזו'. היא שמה לב שהשאלות שלי יותר נוקבות וממוקדות".
"הכאב הולך ומעמיק עם הגיל. הייתי שבוע שעבר אצל פלוגת צנחנים בגבול והעברתי להם את מורשת יהונתן בני, והיה חייל ששאל אותי אם הכאב הולך ומתקהה עם השנים, אמרתי שלא. הכאב נהפך ליותר חד עם השנים".
"משפחות שאני מבקר אותן הן משפחות שיושבות לבד. ככל שאתה נשאר יותר לבד, הכאב והבדידות יוצרים שניהם עוצמה מאוד קשה", סיכם איינהורן. "לכן, זה חשוב שנמשיך לבוא וללוות אותם".
"מרגישים שיש מישהו שבאמת מבין"
רב"ט אדרת אללי, מש"קית נפגעים באחת מיחידות הצבא, נולדה לתוך משפחת השכול. אביה, רס"מ משה אללי ז"ל נהרג בתאונת דרכים כשעוד הייתה בבטן אימה. "נולדתי לשכול ולא הספקתי להכיר אותו. אבל נולדתי למשהו חסר. הכאב הזה נוכח בבית לא משנה איפה שאני אהיה. בבית ספר, בצבא. כל פעם כשמדברים על הורים יש לי רק אמא".
"ראיתי שהצבא היה חיבוק חזק ועוטף שקיבלתי ורציתי להחזיר את מה שנתנו לי", סיפרה אללי. "אני מלווה פצועים וגם משפחות שכולות. אני מדברת איתם ומתקשרת להזמין אותם לטקסים ונפגשת איתם".
"יש משפחות שיודעות את הסיפור שלי ויש משפחות שלא. יש משפחות שמבינות את הכאב מהצד שלי והן עוטפות אותי ואני עוטפת אותן. זה מחזק אותי ומאפשר לי לשכוח מהשכול שלי", הוסיפה. "אני מרגישה שיש לי פור על קצינות או משקיות אחרות, כי אני מבינה מאיפה הכאב מגיע".
"מה שמשותף לכולנו זה שכולנו איבדנו אנשים שיקרים לנו", סיכמה אללי. "הם מאוד מתרגשים לשמוע שאני באה ממשפחה שכולה, והם ישר עוטפים ומחבקים בחזרה. הם לא מבינים מאיפה זה בא פתאום, הם מרגישים שיש מישהו שבאמת מבין אותם".
