בריאיון מקיף שהעניק לממון סופשבוע חתן פרס נובל בכלכלה ל-2025, הפרופסור אמריקאי-ישראלי יואל מוקיר, העלה את האפשרות להסכם שלום בין איראן לישראל. פרופ׳ מוקיר הסתמך על התקדים המצרי: ארבע מלחמות התנהלו בין מצרים לישראל, ב-1948, 1956, 1967 ו-1973, כשהשלטונות בקהיר מציגות בקביעות ובעקשנות את מדינת ישראל כנטע זר באזור שיש לסלקו ולחסלו, בסגנון שאינו רחוק מהנפוץ התעמולה אנטי-ישראלית שלוחת הרסן בטהרן. מצרים אף העיסקה בפרק זמן מסוים מדעני טילים גרמניים-נאצים לשעבר כדי שיעזרו לה לפתח נשק השמדה המוני נגד ישראל. והנה, אומר פרופ׳ מוקיר, ב-1978 נחתם הסכם שלום בין מנחם בגין לאנוואר סאדאת, בתיווך נשיא ארה״ב דאז ג׳ימי קארטר, שמחזיק מעמד כבר כמעט חמישים שנה, שני דורות, כולל חילופי נשיאים רבים. היו תקפות של התחממות ביחסים, היו תקופות של הצטננות כמו בימי שלטונם הקצרים של האחים המוסלמים, אבל באף שנה לא נשבו רוחות של מלחמה. ישראל אומנם נסוגה מחצי האי סיני אל הגבול הבינלאומי, אך הגבול נותר פחות או יותר פתוח, כשרבבות ישראלים נוהרים לטאבה ובשנים אחרונות אף ניכר שיתוף פעולה מצרי-ישראלי בתחומים ביטחוניים רבים.
הסכם השלום עם מצרים, כמו גם עם ירדן (שנחתם ב-1995) ועם אמירויות במפרץ הערבי (שנחתו ב-2020) הסתבר לאורך השנים והדורות כערובה הכי אמינה לביטחון ולשקט בגבולות.
הניתן לעלות הדעת הסכם דומה עם איראן? פרופ׳ מוקיר סבור שכן, על סמך מחקריו כהיסטוריון. בין ישראל לאיראן, הוא אומר, אין מחלוקת על שטחים או משאבים או חילופי אוכלוסייה. יתרה מזו. היחסים בין ישראל לבין הרפובליקה האיסלאמית של איראן עברו תהפוכות: בתקופת המלחמה עיראק-איראן ישראל הרשמית צידדה באיראן ואף נרקמו עסקאות נשק חשאיות (שהוכחשו). לאחר מכן, עם בחירתו של מוחמד חתאמי הרפורמיסט לנשיא איראן ב-1997 שוב התרחש שינוי. חתאמי, מדינאי גלוי לב שכיהן שתי קדנציות מלאות, נמנע מלהשתלח בישראל והדגיש לא פעם שאיראן תקבל בברכה כל הסדר שייחתם בין אש״פ לישראל. השליטים והנשיאים שבאו אחריו לא חזרו על אותה נוסחה.
בסיס היסטורי
יש אפוא, סבור פרופ׳ מוקיר, בסיס היסטורי להידברות איראן-ישראל. הנתיב לכך אומנם לוטה בערפל, ונראה כעת כפנטזיה גמורה. אבל גם אביב 1973 נראה שלום ישראלי-מצרי כחלום באספמיה ובאביב 1993 נראה כך הסכם אש״פ-ישראל. חשוב להזכיר כי הסכמי השלום אלו ונוספים לא נחתמו לאחר שינוי משטר – לא במצרים, לא בירדן ולא בתנועה הלאומית הפלסטינית אלא אחרי שינוי גישה עמוק, יסודי ומציאותי.בעיקר שלהם אבל גם שלנו.
לפרופ’ מוקיר אין כמובן מפתח לפיענוח ההעדפות של המשטר הנוכחי בטהרן, שידי ראשיו שפכו דמים רבים של לוחמי חופש מקומיים. ובכל זאת הוא סבור שזהו נתיב שכדאי לישראל לנסות לבחון אותו. אחרי המכה הכלכלית האיומה שהנחיתה המלחמה על איראן – קרן המטבע הבינלאומית מעריכה את נזקי המלחמה של איראן ב-120 מיליארד דולר, כלכלנים עצמאיים נוקטים בסכומים הקרובים ל-240 מיליארד דולר, שליש מהתוצר המקומי האיראני – אפילו ההנהגה הקנאית של מדינה גדולה זו עשויה להבין שהדרך לשיקום ארצה עוברת בהסכם נורמליזציה עם ישראל.
בלב המאפלה של מלחמת חרבות ברזל, מותר לנו לחלום ערב יום העצמאות גם על נס השלום עם איראן. חלום שאולי אינו באספמיה.
