הריאיון של רומי גונן ב"עובדה" היה רגע מטלטל, שעורר גל של חמלה ציבורית - אך גם כעס, האשמה ופוליטיזציה מיידית. מה יש בה בחמלה שגם היא הפכה כלי נפץ פוליטי.
החמלה נתפסת כערך בסיסי שמייחד אותנו כבני אדם - היכולת לזהות סבל, להבינו ולפעול להפחתתו. זהו מרכיב מרכזי בהתפתחות החברתית של המין האנושי, שמקורו, ככל הנראה, במנגנונים ביולוגיים שנועדו לקדם שיתופיות והגנה על החלשים. מחקרים מראים שחמלה אינה רק רגש, אלא מנגנון מובחן שמכוון לפעולה חברתית - והוא שונה מצורת רגשות אחרות כמו עצב או אהבה.
החמלה אינה רק ערך שמוסרית נייטרלי - היא גם כלי רטורי ופסיכולוגי בעל כוח מרחיב ומפצל. היא יכולה לקרב לבבות ולחבר קהלים, אך בשילוב עם זהות פוליטית היא עלולה להעצים פילוגים, לעורר התנגדות ולהעמיק את השסעים בחברה
ה-7 באוקטובר חשף אותנו למעשי רצח מזוויעים שבהם חמלה לא נראתה. ארועי טרור מציפים מיד שאלות. כיצד החמלה מופיעה? האם היא מולדת או נרכשת? חוקרי מדעי החברה טוענים שהאמפתיה והחמלה ניתנים להשפעה חברתית ותרבותית, ועשויים להשתנות לפי הקשר, זהות קבוצתית ותפיסות עולם.
במדיה ובשיח הציבורי אנו לעיתים רואים את החמלה מתפקדת ככלי תקשורתי-פוליטי.
לאחר הטבח, החטיפות והמלחמה שפרצה בעקבותיהם, ערוצים מרכזיים בחרו להבליט סיפורים אישיים קורעי לב - של משפחות החטופים, של החטופים, המשפחות השכולות ושל הפצועים - שימוש שמייצר הזדהות רגשית חזקה אצל הצופה שמול המסך, אך גם לעיתים מכניס מסר פוליטי שביקש להטיל אחריות על ההנהגה. הסיפורים הללו לא רק הצמידו את הצופים מול המסכים - הם הוציאו אנשים לרחובות ויצרו תחושת צדק וצורך בפעולה.
חמלה בזירה הפוליטית
אך מה קורה כאשר החמלה נכנסת לזירה פוליטית? מחקר שהתבצע לאחרונה בקרב קליפורנים מצא שלימין ולשמאל יש רמות אמפתיה וחמלה דומות, אך היעדים של אותה חמלה משתנים: אצל שמרנים היא פחות מקושרת לחששות חברתיים או למדיניות צדק, לעומת ליברלים. מחקרים נוספים מצביעים על כך שאמפתיה ומתן דגש יתר על חמלה עלולים אף להגביר קיטוב - כי אדם חומל רק כלפי מי שהוא רואה כחבר בקבוצה שלו, ופחות כלפי “האחר”.
הדימוי שבו מצביעי הימין “פחות חמלתיים” הוא סטריאוטיפי מוגזם - מחקרים מראים שגם לבעלי דעות שמרניות יש רגשות אמפתיים, אבל הם יפנו אותן כלפי קהילות שהם מזדהים איתן, או כלפי סיטואציות שמתקשרות לערכים שהם מאמינים בהם. ההבדל אינו בחוסר חמלה, אלא באובייקט החמלה ובתנאים שמפעילים אותה.
פרופ' אסף מידניצילום: עמית שטראוסולכן החמלה יכולה לשמש גם כנשק פוליטי: היא מביאה הזדהות והזדהות מביאה פעולה - אך היא גם עשויה ליצור הדרת אחרים, היפר-רגישות כלפי נרטיבים שמייצגים "אנחנו" וזלזול בנרטיבים של "הם". זוהי לא רק אסטרטגיה תקשורתית - זו תופעה פסיכולוגית וחברתית שמובילה לפיצול, לא רק בקו ימין-שמאל אלא גם בזהות הקבוצתית של כל אחד מאיתנו.
בסופו של דבר, החמלה אינה רק ערך שמוסרית נייטרלי - היא גם כלי רטורי ופסיכולוגי בעל כוח מרחיב ומפצל. היא יכולה לקרב לבבות ולחבר קהלים, אך בשילוב עם זהות פוליטית היא עלולה להעצים פילוגים, לעורר התנגדות ולהעמיק את השסעים בחברה.
פרופ' מידני הוא חוקר מדיניות ומשפט ציבורי, האקדמית ת"א יפו
